המרדף אחר אהבתך

זהו. כבר אין התלבטויות. כבר אין מחשבות של "כדאי או לא?". אין כי זה נגמר.

נגמר כל מה שהיה ביני ובין גיא.

בסופו של דבר החלטתי שאני עוד לא מוכנה. דיברנו על זה והוא אמר שהוא מבין. אבל הוא לא.

הוא המשיך לנסות, ללחוץ, לשכנע. זה היה מרגיז, וזה גרם לי לא לרצות להיות לידו יותר כי כל פעם שהיינו ביחד רק הייתי מתעצבנת.

הוא התחיל לזלזל בקשר שלנו. היינו נפגשים פעם בשבועיים,הוא בקושי היה מתקשר, לא היה מחזיר טלפונים..כלום.

וגם שהיינו נפגשים היינו מתווכחים הרבה,על שטויות. והייתי חוזרת הביתה בהרגשה מגעילה. הייתי חושבת שעדיף היה אם לא היינו נפגשים בכלל.

והיחס שלו גרם לי להייחס אליו ככה בחזרה. הזלזול שלו גרם לזלזול שלי.

כל פעם הייתי מוצאת תירוץ אחר למה אני צריכה לחזור הביתה מוקדם, או למה אני לא יכולה להיפגש. השיחות נהיו יבשות, הנשיקות היו מאולצות.

המגע שלו כבר לא היה נעים כמו פעם.

בהתחלה לא הבנתי מה קרה, מה השתבש בקשר שלנו. ניסיתי למצוא את הפגם, את מה שגרם לשינוי הזה.

היינו זוג כזה מושלם פעם ועכשיו...בדיוק ההפך.

וכשהוא התחיל לזלזל תפסתי אותו לשיחה רצינית. אני לא נותנת שיזלזלו בי. גם לא לגיא. דיברתי איתו ואמרתי לו שאם זה ימשיך ככה אז זה פשוט יגמר.

והוא ביקש סליחה, דיבר יפה, התחנן ואמר שוב ושוב שהוא לא התכוון, שזה לא היה בכוונה.

אבל הוא המשיך באותה צורה.

בסוף לא יכולתי לסבול את זה יותר. פשוט נמאס לי ממנו. אהבתי אותו, אבל זה כבר לא היה כמו פעם. הרגשתי כאילו אני מחייבת את עצמי להישאר איתו, כאילו אני לא באמת רוצה אלא מכריחים אותי. כבר לא נשאר שום טעם בקשר שלנו. ולא נשאר שום טעם שנישאר ביחד.

החלטתי להיפרד ממנו. זה היה לי קשה, בכיתי הרבה וגם הוא. הוא ביקש עוד הזדמנות ואמרתי לו שכבר נתתי לו אותה, בשיחה שהייתה לנו שכל זה התחיל. אבל הוא בחר לא לנצל את ההזדמנות הזאת וזאת כבר בעיה שלו. זה קרע אותי מבפנים להגיד לו את זה, אבל אמרתי. ושהוא ניסה לשכנע אותי להישאר ביחד הסתכלתי עליו וכל מה שרציתי היה להתעלם מהכל, להבליג, ולחבק אותו, אבל ידעתי שאחר כך אני אתחרט. החלטתי וזהו.

וחשבתי הרבה, אם באמת עשיתי את הדבר הנכון. אולי זאת הייתה טעות והייתי צריכה להישאר איתו למרות הכל.

הייתי לי תקופה לא קלה בכלל. אהבתי אותו עדיין ולא הצלחתי לשכוח. אני עדיין אוהבת.

ודיברנו כמה פעמים. פעם אחת אפילו כמעט חזרנו, אבל בסוף לא.

כולם אמרו שעשיתי שטות, להיפרד מבנאדם שאת אוהבת ואוהב אותך בחזרה. אבל הם לא הבינו מה שהרגשתי בפנים. שכל שניה שאני נשארת איתו זה בזבוז זמן. זה כאילו שאני רק מנסה למשוך את הקשר הזה שהתפרק כבר מזמן.

היה לי יום הולדת 17 החודש. חגגתי באחד המועדונים היותר שווים בארץ. סגרתי את המועדון והזמנתי את כל החברים. היינו ממש מלא אנשים והמסיבה הייתה מפוצצת. וזה היה כיף, אבל לא כמו שהיה יכול להיות אם הייתי עם גיא. 

הוא התקשר להגיד לי מזל טוב. דיברנו ושקלתי במשך כל השיחה אם להגיד לו לבוא בערב למסיבה. מצד אחד רציתי שיבוא. רציתי לראות אותו אחרי כל כך הרבה זמן שהתגעגעתי. מצד שני ידעתי שזה יעשה לי רע ותהרס לי היום היולדת. החלטתי שלא. אבל ידעתי שהוא שמע על זה אז כדי לא לצאת מגעילה אמרתי לו שיבוא.

ידעתי שהוא לא יבוא גם ככה. והוא באמת גמגם וניסה להמציא איזה תירוץ עלוב וממש לא אמין למה הוא לא יכול.

ועכשיו עבר קצת זמן מאז. אני עדיין אוהבת. אני עדיין מגעגעת ולפעמים כועסת על עצמי על מה שעשיתי. אבל עמוק בלב אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון.

לא היה לי אף אחד מאז. קשה לי להמשיך הלאה כל כך מהר וכל פעם שמישהו מנסה להתחיל איתי אני דוחה אותו.

היו כמה בנים שהכרתי ושמרתי איתם על קשר בכל זאת. אם חלק אני מדברת בטלפון מדי פעם, אם אחד מהם גם יצאתי פעם אחת אבל לא קרה כלום.

ובכל זאת, אני מרגישה שכל פעם שמישהו מהם עושה צעד אחד קדימה כדי להתקרב אלי- אני לוקחת שני צעדים אחורה. קשה לי לשכוח מגיא כל כך מהר.

אבל גם טוב לי עכשיו. הקשר בינינו היה סתם מעיק וגרם לי להרגיש רע וחנוקה.  אני מרגישה יותר טוב עכשיו ומשוחררת. כאילו השתחררתי מאיזו חובה שכפו עלי לעשות.

לאט לאט אני מתגברת ויהיה טוב. אני בטוחה.

אני משתדלת לחשוב עליו כמה שפחות והמצב שאני נמצאת בו עכשיו ממש עוזר לי.יש לי תקופה ממש עמוסה במתכונות ובגרויות שאני צריכה ללמוד אליהם, שזה די תופס לי את כל הזמן הפנוי לאחרונה וככה אין לי כל כך זמן לחשוב עליו ולהיות עצובה.  ובכלל אני משתדלת לצאת כמה שיותר עם חברות שלי,שדי הזנחתי אותן כל הזמן הזה שהייתי עם גיא.  אז כן, למרות הכל טוב לי. ואפילו קרו כמה דברים טובים בזמן הזה כמו שעברתי טסט ראשון ויש לי רשיון נהיגה, והתקבלתי לפרסומת ואם תסתכלו מדי פעם בטלויזיה אולי תראו אותי מחייכת אליכם מהמסך.

בסופו של דבר יהיה טוב.