המרדף אחר אהבתך

בדיוק כשאת חושבת שזהו, התגברת, שכחת, אפשר להמשיך הלאה- הוא יופיע.

כל המאמצים שעשית כדי להוציא אותו מהראש, כדי להפסיק לחשוב עליו כל הזמן, להפסיק לתהות מה היה קורה אם לא הייתם נפרדים- הכל יורד לטימיון בשניה שאת רואה אותו.

ונמאס לי להישבר כל פעם מחדש. נמאס לי להעמיד פנים שהכל בסדר ליד כולם ואז לשבת לבד בחדר ולבכות.

כי ככה אני. אני לא יכולה לבכות ליד אנשים. אני לא יכולה להראות שאני חלשה, שמישהו הצליח לגרום לי לבכות. וזה דפוק, אני יודעת. אבל זאת אני.

ולמה אני תמיד צריכה להתאכזב? למה הכל לא יכול ללכת חלק פעם אחת לשם שינוי?

למה הוא צריך להופיע מחדש דווקא כשהייתי כבר בטוחה שהתגברתי עליו ולהוכיח לי שלא? שזה עדין כואב לי, שאני עדיין רוצה אותו למרות שאני יודעת שזאת טעות?

במוצאי שבת הייתי בעבודה. אני עובדת עכשיו בחנות בגדים בקניון. הכל היה מעולה. בבוקר הלכתי לים כרגיל עם חברים ואחר כך אחרי צהריים ירדתי למטה לסיבוב בשכונה עם חברה... היה לי מצב רוח ממש טוב. במיוחד שגם באותה משמרת בעבודה גם חברה שלי קבעה עבודה במשמרת הזאת אז עבדנו ביחד ועשינו צחוקים כל הערב. בדיוק עזרתי לאישה אחת שבאה אם הבת שלה לקנות בגדים ובאתי להוריד לה חולצה שהיא רצתה מהמדף. זה היה מדף גבוה אז עליתי על השרפרף הזה כדי להגיע ותוך כדי שאני מחפשת בערימה את המידה שלה סתם הסתכלתי החוצה מחוץ לחנות ופתאום קלטתי את גיא וחבר שלו עדן עומדים ליד החנות ממול ומדברים עם איזה שתי בנות, התחילו איתן כנראה. ואני רואה שגיא מדבר הרבה עם אחת מהן וגם הביא לה את הפלאפון שלו והיא רשמה שם משהו, כניראה את המספר שלה. פתאום הרגשתי פשוט מחנק בגרון וממש עמדו לי דמעות בעיניים. פתאום נקלט לי בראש שהוא אשכרה התגבר עלי.

ואז עדן חבר שלו קלט שאני מסתכלת אז  הוא כזה אמר לגיא משהו ופתאום הם באו לכיוון שלי ושתי הבנות באו איתם. מהר סובבתי את הראש והבאתי לאישה את החולצה שלה.  היא הלכה למדוד ואני פשוט נשארתי על השרפרף. עם הגב כלפי גיא, עומדת בהלם ומשתדלת בכל הכוח לעצור את הדמעות. חיפשתי בעיניים את חברה שלי שגם עבדה שם כדי לקרוא לה ולספר לה ובדיוק באותה שניה שמעתי את עדן קורא בשם שלי מאחורי. הסתובבתי וראיתי אותו ואת גיא, יפה כמו תמיד, עומדים מאחורי ושתי הבנות מאחוריהם.

"היי..מה קורה?" אמרתי להם וחייכתי בכוח תוך כדי שירדתי מהשרפרף.

"וואלה הכל טוב..מה איתך?" גיא שאל אותי והביא לי נשיקה בלחי וגם עדן.

אני:"בסדר.."

גיא:"מה..את עובדת פה עכשיו?"

אני:" כן התחלתי לא מזמן.."

גיא:"אהה"

אני:"טוב אז אני צריכה לחזור..אז.."

עדן:"כן לא נפריע לך..יאללה ביי"

אני:"ביי" חייכתי להם שוב והסתובבתי למדף וסידרתי כמה בגדים. עשיתי את עצמי עסוקה אבל תוך כדי שהם הלכו הקשבתי להם והילדה ההיא שאלה אותו "מי זאת?" ואז הוא ענה לה  "סתם אקסית"  והם המשיכו ללכת. באותו רגע לא יכולתי להתאפק יותר. פשוט התחילו לרדת לי דמעות.

"סתם אקסית". זה מה שאני בשבילו עכשיו. לא יכולתי לשמוע את זה יוצא מהפה שלו. לא האמנתי. כל כך כאב לי באותו רגע שפשוט לא יכולתי יותר.

ניגבתי את הדמעות והלכתי לאחראית משמרת וביקשתי לצאת שניה לשירותים. כמעט רצתי לשם ושהגעתי פשוט התחלתי להתפוצץ מבכי. כרגיל- אני לא יכולה לבכות ליד אנשים. בכיתי אולי 5 דקות. לא יכולתי להירגע, כל כך כאב לי. הרגשתי דפוקה. אני חושבת פעמיים אם עבר מספיק זמן מאז הפרידה ואם הקטע עם אליאור היה במקום ולא מוקדם מדי בזמן שהוא מתחיל עם בנות על ימין ועל שמאל.

זה לא כואב לו גם? הוא לא מתגעגע אלי? הוא דיבר אלי עכשיו כאילו אני סתם איזה ידידה שלו. והרג אותי לראות אותו ולתת לו פשוט נשיקה בלחי כמו ידיד. זה הרגיש לי כ"כ מוזר אחרי כל מה שהיה בינינו.

פתאום נזכרתי שאני צריכה לחזור לעבודה. שטפתי את הפנים וניסיתי להירגע, שלא יראו שבכיתי. תיקנתי את האיפור שנמרח קצת והסתכלתי במראה לראות שלא רואים שבכיתי. בחיים לא חשבתי שאני יראה את גיא ככה בעבודה בלי הקדמה..בלי להיות מוכנה לזה. לפחות הייתי נראית טוב שהוא ראה  אותי. לבשתי סקיני ג'ינס ארוך כהה וגופייה ורודה ונעלי נייק שוקס בצבע לבן עם ורוד.עשיתי פן ואספתי את השיער לקוקו גבוה. שיראה מה הוא הפסיד. ואני לא מדברת רק על מראה. הוא הפסיד מישהי שבאמת אהבה אותו מכל הלב. שהיה אכפת לה ממנו ודאגה לו והוא היה הבנאדם הכי חשוב לה בעולם. מישהי שהייתה נאמנה לו לאורך כל הקשר ותמכה בו בכל דרך שהיא.

ופתאום הכל נגמר ואני "סתם אקסית" בשבילו.

מתי זה יפסיק לכאוב לי?

מאז אני כל השבוע בדיכאון ורק בא לי לבכות. הייתי קצת מופתעת כשנפרדנו שזה היה לי כזה קל. לא בכיתי כמו שבכיתי על אלירן, לא הייתי בדיכאון כמו שהיה עם אלירן...הכל היה קל יותר ופתאום זה בא לי עכשיו בבת אחת. כנראה שרק עכשיו באמת עיכלתי את זה.

חברות שלי באמת מנסות לעזור ולתמוך בי ולעודד אותי.. אבל אני אצטרך להתגבר עליו לבד בסופו של דבר.

וזה עוזר לי לבלות ולצחוק איתם ואתמול בערב הלכנו למקס ברנר רק הבנות לשם שינוי והיה ממש כיף..הן באמת יודעות לעודד אותי.

יהיה בסדר.

אני לא אבכה יותר עליו. לא אחשוב לרגע על שפתיו.

לא אתגעגע לנשיקותיו ולא ארצה עוד במגע ידיו.

תספרו לו,

שאיני אוהבת אותו יותר. שהחלטתי עליו לוותר.

שאני מנסה להכיר אחרים, ומשתדלת להתחיל חיים חדשים.

תספרו לו,

שמזכרוני פניו נמחקו. ששפתי ישובו ויצחקו.

שהחיוך שעל פני יחזור ושכל הכאב במהרה יעבור.

תספרו לו,

ואם הוא יופתע? תסבירו לו שדברים כאלה קורים...

תספרו לו הכל,

גם אם זה שקרים. 

היי =]

יום שני הייתה בגרות מועד ב במתמטיקה ואז חופש גדול סוף סוף..כמה חיכיתי =]

אין אני פשוט מכורה לקיץ. לקום מתי שבא לי, כמעט כל יום בים, שמש, בגדים יפים ,חברים, לצאת כל יום, מסיבות..אין פשוט החיים הטובים חחח.

מצאתי עבודה חדשה בחנות בגדים באחד הקניונים...סוף סוף עבודה שמתאימה לי =]

התחלתי שבוע שעבר. בינתיים עבדתי רק פעמיים אבל משבוע הבא אני אתחיל כמעט כל יום..והכי כיף שגם חברה שלי עובדת שם אז אנחנו משתדלות לקבוע משמרות ביחד ואז כל המשמרת רק צחוקים..פשוט שכונה העבודה הזאת.

בת דודה שלי לומדת איפור מקצועי אצל ירין שחף והיא הייתה צריכה לעשות תיק עבודות עם צילומים של אנשים עם איפור שלה. אז היא ביקשה ממני לדגמן לה. ברור שהסכמתי מן הסתם חחח אתם כבר יודעים איך אני אוהבת את הדברים האלה. היה ממש כיף..הלכתי למספרה עשיתי תסרוקת מה זה יפה..הרימו לי את השיער ואספו אותו מאחורה (כי צריך להבליט את הפנים כדי לראות את האיפור) ומאחורה הכל בייביליס. היא עשתה לי כמה סטים של איפור (הכי אהבתי אחד שהדגש עליו היה באיפור עיניים..היא עשתה לי צללית מעושנת מהממת בגוונים של סגול ושחור והדביקה לי ריסים מלאכותיות...יצא קטלני) וכל סט הצלם צילם אותי כמה תמונות. היא ממש מוכשרת חחח אני הולכת לנצל אותה עכשיו כל פעם לבקש ממנה איפור מקצועי =]

אתמול קיבלתי עותקים של כל התמונות יצא מזה יפה. ממש אהבתי את האיפור והשיער. אחר כך שסיימנו את הצילומים נשארתי עם התסרוקת והאיפור והלכתי לאליאור כי הוא שלח לי לפני זה אסאמאס שהוא צריך לדבר איתי ואחר כך השתקשרתי אליו הוא ביקש שאני יבוא אליו.

מסתבר שהוא נוסע לארצות הברית לחודשיים וחצי. יש לו שם משפחה מצד אבא שלו והוא יגור אצלם עם עוד חבר. הוא רוצה לנצל את הזמן שלפני הגיוס ולסוע לחו"ל.

בזמן האחרון אני והוא ממש התקרבנו..היינו נפגשים כמעט כל יום, יוצאים והייתי נהנית איתו הכי בעולם..ועד שכבר גם דיברנו על זה כמה פעמים והוא אמר שגם הוא רוצה אותי וגם קצת מרגיש אלי משהו הוא נוסע עכשיו לחו"ל.

האמת, לא הייתי עצובה יותר מדי, אבל כן התבאסתי..   בכל זאת כבר חשבתי שיכול לצאת משהו..אבל כנראה שלא.

הלכתי אליו עם התסרוקת והסט האחרון של האיפור (רק החלפתי בגדים לגינס וגופייה כי הייתי עם שמלה בצילומים) והייתי נראית ממש טוב..שבאתי אליו הוא היה בשוק ומזה החמיא לי כל שניה חחח אין אני באמת התחלתי להרגיש אליו כבר משהו..פשוט חבל שהוא צריך לסוע...

הוא סיפר לי שהוא נוסע לשם וגם יעבוד שם קצת בעסק של המשפחה שלו.. חבל שזה דווקא בחופש אבל.

בקיצור אני הבנתי שעם אליאור כבר לא יהיה כלום. נכון שכשניפרדתי מגיא קצת התנחמתי בזה שלהיות פנויה גם יש צדדים חיוביים כמו שאפשר לצאת עם חברות וידידים בלי שהחבר ידאג לך כל הזמן ויתחקר אותך,ושאפשר לעשות מה שרוצים ולצאת עם מי שרוצים..ובנים שמתחילים איתך אפשר לדבר איתם ולהכיר אותם ולא ישר לדחות אותם כי יש לך חבר וכל זה..אבל זה ממש לא מנחם אותי. אני פשוט אוהבת שיש לי חבר, לא יעזור כלום. אני מעדיפה מישהו אחד שיהיה שלי ואני יודעת שהוא אוהב אותי ואני אותו..אני פשוט בנויה לקשרים רציניים. וכמה שאני אוהבת לצאת ולהכיר בנים חדשים וכמה שאני פשוט מכורה לפלירטוטים  - אני מעדיפה קשר רציני.

ומאז שאליאור נסע לא היה לי אף אחד. לא הכרתי אף אחד שממש עניין אותי או גרם לי לחשוב עליו יותר מדי..

זה כמו חוק מרפי חחח...דווקא שיש לך חבר יהיו פתאום מלא בנים שירצו אותך ושתיהי פנויה סוף סוף לא תמצאי אף אחד נורמלי..

אבל יהיה בסדר ..חחח אני בחיים לא יהיה כמו כל הבנות שפשוט נואשות לחבר וילכו עם כל אחד רק בשביל להגיד "יש לי חבר". אני מעדיפה להישאר לבד מאשר להיות עם מישהו מהסיבה הזאת. יש לי סטנדרטים גבוהים  (ואני ממש לא מדברת על מראה חיצוני) וגם אם אני ממש ארגיש לבד וירצה מישהו אני בחיים לא אתפשר על סתם מישהו שאני לא באמת אוהבת ואהיה איתו רק בגלל שהוא התחיל איתי וכי "אני רוצה חבר".

וזה לא רק אני..לדעתי כל אחת צריכה לחשוב דבר כזה. לא צריך ישר לקפוץ על כל בחור שזורק לכן מילה. אתן שוות הרבה יותר מזה ומגיע לכן הרבה יותר מזה ולא צריך להתפשר. זאת דעתי לפחות..

שבוע שעבר היה לי אודישן לעוד פרסומת...לדעתי הלך לי ממש טוב אני כבר מתה לקבל תשובה. ושבוע הבא אני נוסעת עם חברים לקוקה קולה וילג'...יש פה מישהו שהולך גם במחזור הזה?

אין החופש הזה הולך להיות קטלני... כבר סגרנו תאריכים לאילת וכנראה אני ועוד שתי חברות שלי גם ניסע למיאמי בעזרת השם =]

===========

ועכשיו למשהו לא קשור לפוסט אבל אני לא יכולה להתעלם מזה.

היום התבצעה העיסקה של החיילים החטופים. כשראיתי שהם נפטרו בסוף אני באמת התחלתי לבכות. רק תראו איזה ערך יש לישראל בהשוואה לעמים אחרים כשמדובר בחיי אדם, בחיילים שלנו ובהחזרת שבויים..גם אם הם כבר נפטרו לצערנו.

אני בטוחה שכולם משתתפים בצערם של המשפחות...ואני מקווה שבעזרת השם נזכה להחזיר גם את גלעד שליט ושהוא יחזור בחיים.

כל הזמן מראים בחדשות אנשים שאומרים שלהחזיר אותם זה היתה טעות ועכשיו יחטפו עוד חיילים כי מבינים שאנחנו נכנעים למדינות ערב ונשחרר אסירים כדי להחזיר את החטופים ושזה מציג אותנו כמדינה חלשה. לדעתי זאת טעות כי חיי אדם זה הדבר הכי חשוב וצריך להחזיר כל אדם שנפל בשבי ונלחםן למען המדינה שלנו ואני בטוחה שאם חס וחלילה זה היה הבן שלהם שנחטף הם היו מדברים אחרת. לדעתי זאת האחריות של המדינה לדאוג לחיילים שלה ולהחזיר אותם לארץ גם אם זה כרוך בלהציג אותנו כ"מדינה חלשה" וגם אם לטווח הארוך זאת תהיה טעות - להחזיר אותם היה המעשה הנכון.

"ושבו בנים לגבולם".