כבר שתיים עשרה בלילה, והיא לא ישנה.

היא לא עייפה בכלל. טוב מעניין למה.. כל היום שתתה קפה כדי לא להרדם באמצע הקלטות.

הודעה מהמסנג'ר הועלתה. 'ורוניקה התחברה!' , ישר היא לחצה על ההודעה והתחילה לדבר איתה.

~אלי~ אומר/ת:

ורוניקה? שנים לא דיברנו, מאז שהתחלתי את כל הקטע הזה.

Sex18sex אומר/ת:

אממ כן.  רק בעיה אחת, יש לך טעות במסנג'ר.

'מה טעות במסן? טוב, ורוניקה תמיד אוהבת לעבוד עליי.' חשבה לעצמה, וישר שלחה שוב הודעה.

~אלי~ אומר/ת:

מה טעות במסן?  נו מה את לא זוכרת אותי? זאת אלי,אלכסה. נו, ורוניקה..

Sex18sex אומר/ת:

קוראים לי טום, ניראה לי שבטעות הוספת מישהו אחר.

' טום עלאק.' צחקקה לעצמה. נשתף פעולה.'

~אלי~ אומר/ת:

טום? מה זה השם הזה? לא היה לך שם אחר לעבוד איתו עלי?

נו, באתי לספר לך איך הולך מאז שהתחלתי את הכל, פגשתי אותו גם היום וגם אתמול!

Sex18sex אומר/ת:

את יכולה לספר הכל, אבל נשבע לך לא קוראים לי ורוניקה

~אלי~ אומר/ת:

נו אז מי זה?

Sex18sex אומר/ת:

טום

~אלי~ אומר/ת:

אז, 'טום' [אני משתפת איתך פעולה], בן כמה אתה?

Sex18sex אומר/ת:

18, ואת.. אה..אלכסה?

~אלי~ אומר/ת:

זה אלי בשבילך.  ואני בת 16 וחצי. מאיפה אתה?

Sex18sex אומר/ת:

המבורג, ואת?

~אלי~ אומר/ת:

המבורג. מוזר, למה יש לי הרגשה שזאת כן ורוניקה?

Sex18sex אומר/ת:

מי זאת ורוניקה הזאת בכלל?

~אלי~ אומר/ת:

נו מה נסגר? החלטת לצחוק עלי? כי זה ממש לא מצחיק!

~אלי~ אומר/ת:

אז מה ורוניקה? רוצה לשמוע על מהלך חיי בתור מפורסמת?!

Sex18sex אומר/ת:

אני בן, קוראים לי טום. וכל עוד מהלך חייך לא משעמם אז ספרי

~אלי~ אומר/ת:

מה טום? נו, את לא מתייאשת מה?!

sex18sex אומר/ת:

טוב, אני חייב ללכת עכשיו. מצטער, אני אדבר איתך מחר.

היא כיבתה את השיחה בלי לענות בחזרה, התעצבנה על ורוניקה שהיא יכולה להיות כל כך.. כל כך.. ילדותית לפעמים!

'טוב, אז שוב משעמם, ואני לא עייפה. שיט, מתי החזרות שלי מחר? אוח. בתשע.' חשבה לעצמה. 'אולי אני אצא החוצה, רק להסתובב, אין שום דבר לעשות במלון הזה'.

אלכסה, שכבר הורידה את הפאה והעדשה יצאה החוצה מבלי ללבוש את החפצים בחזרה.

'אוף, אין כאן אף אחד מיוחד'. חשבה לעצמה.

לרגע היא הפנתה את ראשה לעבר צעקות שנשמעו מאחוריה.

"זה הוא." לחשה לעצמה, כאשר ראתה את הבחור בעל הראסטות הארוכות, שלבש בגדים רחבים. "זה הוא, תראי איך הוא מאושר, אלי." היא אמרה והסתכלה אל השמים. 'הוא לא יודע מה מצפה לו, יפה שלי..הוא לא יודע כלום.' היא הוסיפה וחייכה לעצמה 'בעוד חודש החיוך הזה ימחק מהפנים שלו, הוא ירצה למות, אלי שלי'.

"היי, מה את עושה כאן?" אמרתי לעבר הנערה ששכבה על הספסל.

"סתם, לא משהו מיוחד, מה אתה עושה כאן?" היא שאלה אותי ועיניה נפקחו, יכולתי לראות בתוך עינה הכחולה סופה משתוללת, ואילו בעינה החומה ניתן היה לראות שהיא שקועה בתוך בוץ עמוק של נקמה ואכזבה.

"כמו שאת בטח שמעת או ראית, כרגע סיימנו לחלק חתימות והחלטתי לשבת קצת בחוץ, אני אוהב לפעמים את הרוח ככה על הפנים" אמרתי בחיוך והיא סימנה לי להתיישב על ידה.

"ביל קאוליץ, נכון?" היא שאלה בחיוך והנהנתי, 'איך זה שהיא לא מתלהבת מזה שאני יושב איתה?' חשבתי לעצמי "נעים להכיר, אלי" היא אמרה ולחצה את ידי.

"איזה רשמיות" אמרתי וצחקנו.

"איך זה שאת לא קופצת ומתלהבת שאני כאן לידך" שאלתי בחיוך, היא הסתכלה לתוך עיני, חייכה והשפילה את מבטה.

"יכול להיות שאני פשוט מבינה מה אתה עובר" היא אמרה ושיחקה עם כפות ידיה.

"איך?" שאלתי בפליאה "את לא מפורסמת או משהו כזה." הוספתי בגיחוך.

"לפעמים בן אדם, הוא לא מה שהוא נראה כשהוא עובר ברחוב,רק מלהסתכל בתוך העיניים שלי כמו שעשית קודם, לא אומר שאתה מבין מה עברתי בחיים שלי, ומה אני עוברת עכשיו." היא אמרה וחייכה, הייתי מופתע מחוכמת החיים שלה, סיקרן אותי לדעת למה היא התכוונה, לפתע היא קמה ורכנה לעבר פניי, "יכול להיות אפילו שאני מכירה אותך יותר טוב ממה שאתה אפילו מתאר לעצמך." היא אמרה ונשקה על שפתי קלות, לאחר מכן חייכה חיוך קל והלכה, כאילו בכלל לא הייתה כאן.

הייתי מופתע. לא הבנתי מי הבחורה הזאת, מאיפה יש לה אומץ לנשק מישהו שרק עכשיו פגשה ברחוב? למה היא התכוונה כשאמרה שהיא מבינה אותי? ומאיפה בכלל היא מכירה אותי? יכול להיות שגם אני מכיר אותה ולא זוכר..זה לא הגיוני, הרי הייתי זוכר את העיניים האלה.

שוב פעם חזרתי, 34 שנים נוספו בחזרה, נכנסתי הביתה, הייתי חייב להסתכל בתמונה שלה, היא לא הייתה רגילה, העיניים שלה..

אני מחזיק את התמונה שלה ודמעה זולגת לי על הלחי. פתחתי את הקופסא הישנה ובתוכה היה מכתב.

"ביל..לא התכוונתי", אני לא אשכח את המכתב הטיפשי הזה כל החיים שלי, כל כך קצר ולמרות זאת, כל כך עמוק.