אלכסה כבר ישבה בבית הקפה, מחכה לטום, שלא הראה סימני הגעה כבר חצי שעה. וסבלנות? לאלכסה? מה פתאום, היא כבר התכוונה ללכת.

"מה נשמע אלי?" טום נכנס בסערה לבית הקפה, מלווה בשומרי ראש, צועק אל אלכסה.

'אהא, כן, בטח. גם מאחר וגם חושב שהוא מגניב. אז אדון מדוזה, אתה לא, חמודי.' אלכסה חשבה לעצמה בזמן שטום מתיישב בכיסא לידה ומחייך לכל האנשים, כאילו היו קהל של מעריצות צועקות, שואל אנשים אם הם רוצים חתימה ובתשובה מקבל לגלוג מאישה מבוגרת שהייתה במקום.

"אז מה נשמע אלי-שלא-עונה-ועושה-את-עצמה-לא-שומעת?" שוב טום ניסה לדבר עימה.

אלכסה הסתובבה אליו, והוא שוב התחיל לדבר, ובמהירות. "תקשיבי, אני מצטער, באמת מצטער, באמת באמת באמת מצטער, כפול מליונים של מצטער. אני באמת מצטער. בבקשה תסלחי לי?" טום יירד על ברכו בצחוק, לקח את ידה של אלכסה ונישק אותה.

"שב." אלכסה אמרה ברצינות, וטום התיישב במהירות כמו כלב מאולף.

"כן המפקדת!" שוב צחק.

"תסתום כבר! פשוט תסתום! הדברים שלך כלכך לא מצחיקים אותי! אתה כלכך טיפש שזה עצוב, לא מצחיק. אתה לא יודע להיות רציני לפעמים? אני שונאת אותך." היא דיברה אליו בטון גבוה ובמהירות.

טום בהה בה כמה זמן, מעכל מה שהיא אומרת.

"אבל..אני אוהב אותך..תמיד אהבתי אותך אלי, את פשוט נעלמת!" הוא הסביר את עצמו, מבולבל ממה שאמרה לו.

"אתה ממש שקרן אתה יודע..ממש ממש שקרן" אמרה באכזבה.

"אני שקרן? זו את שנעלמת, אפילו לא השארת לי את הטלפון שלך!" אמר טום והסתכל לעבר המעריצות שעמדו מול החלון, לחוצות ומסוקרנות לדעת מי היא הבלונדינית המסתורית שיושבת עם טום.

"אני נעלמתי קאוליץ? אני נעלמתי?" היא שאלה, היא לא ידעה מה הלך באמת בינו לבין אלי, אבל היא ידעה שבגללו אלי מתה, היא הרגישה את זה.

"וכשאני חיפשתי אותך, פתאום כבר לא היית, ראיתי פעם מישהי שממש דומה לך ברחוב וכשפניתי אליה היא לא ידעה מי אני, וכשאני אומר דומה לך אני מתכוון לזה שהיא ממש ממש דומה לך, אותן עיניים הכל אותו הדבר" הוא אמר ואלכסה נזכרה כשנתקלה בו ברחוב לפני חצי שנה וכשזיהתה אותו מיהרה לברוח משם ולהסתיר את פניה.

"ומה עם זה שזרקת אותי? שאמרת לי שאתה לא אוהב אותי? שאמרת ששכנעתי את עצמי שאתה אוהב אותי,שלא באמת אמרת את זה, שאני ארד ממך! מה עם כל זה?" שאלה אלכסה וחיכתה לתשובה שכבר ידעה, התשובה שלא תנחם אותה ממות אחותה, התשובה שבגללה מת החצי השני שלה.

"אבל..אני אוהב אותך," מלמל טום בשקט. "אני טיפש שלא ידעתי את זה כבר אז." הוסיף.

בשביל אלכסה הוא כבר עבר כל גבול. היא קמה, לוקחת את התה שהזמינה בזמן שחיכתה לטום, ושופכת אותו על בגדיו. אלכסה יצאה בסערה מבית הקפה, מנסה שלא להוציא שום דמעות.

'איפה טום עכשיו? הוא צריך לארוז מזוודות הדפוק הקטן.' ביל חשב לעצמו, מחפש את טום במרחבי הבית.

כאשר הבין שהוא לא בבית, פתח את המחשב המשותף שלהם, לבדוק אם קיבל הודעות.

ישר קפצה הודעה. הוא התלבט אם לענות או לא, הרי ההודעה היא לטום. 'טוב, אני אענה, גם ככה משעמם פה רצח.'

~אלי~ אומר/ת:

חזרת הביתה מהר...מה שלום הכוויות שלך?

'איזה כוויות? טוב שיהיה, נזרום.' ביל חשב לעצמו.

sex18sex אומר/ת:

הכל בסדר איתם, טוב ששאלת באמת

~אלי~ אומר/ת:

הו אני מאושרת בשבילך, ילד מטומטם!

sex18sex אומר/ת:

חבל שאת חושבת שאני מטומטם, את מדהימה לדעתי

~אלי~ אומר/ת:

אויש נו, אתה מתחיל עם כל המחמאות המטופשות שלך..

sex18sex אומר/ת:

את לא חייבת לקבל את המחמאות אני רק אומר את דעתי, מדינה חופשית

~אלי~ אומר/ת:

חהחהחה! לא מצחיק טום

sex18sex אומר/ת:

דווקא הפעם לא ניסיתי להצחיק(:

~אלי~ אומר/ת:

אתה בכלל מבין שאתה זרקת אותי ופגעת בי? או שדברים כאלה בדרך כלל אתה שוכח?

sex18sex אומר/ת:

לא אמרתי לך שאני מצטער?!
כל אחד עושה טעויות! כ ל אחד.
וזאת הטעות הכי גדולה שלי, ואני מצטער עלייה.

בחיים צריך ללמוד לסלוח.

~אלי~ אומר/ת:

יופי לך..אז אני לא סולחת..אני לא יכולה לשים את העבר מאחור

sex18sex אומר/ת:

חבל.

sex18sex אומר/ת:

מה אני צריך לעשות כדי שתסלחי לי?

~אלי~ אומר/ת:

כלום

~אלי~ אומר/ת:

כי אני לא מתכוונת לסלוח לך

~אלי~ אומר/ת:

מתי אתם טסים לברלין? לא הייתם אמורים כבר לטוס?

sex18sex אומר/ת:

לא, מחר.

sex18sex אומר/ת:

וואי טוב שהזכרת לי אני חייב לארוס מזוודות דיוויד יהרוג אותי.

sex18sex אומר/ת:

אני חייב לעוף, ביי מדהימה אחת

~אלי~ אומר/ת:

ביי *שיחה מרתקת אני חייבת לציין..*

 -

בדיוק כשסיימתי את השיחה איתה טום נכנס לחדר, כיביתי במהירות את המחשב ונשכבתי על מיטתו.

"ביל? למה אתה כאן?" שאל אותו, בוחן את חדרו.

"אה.. סתם, גם אני לא יודע." צחקקתי, "מה קרה לחולצה שלך?" הוספתי וצחקקתי שוב.

"אה.. כלום, לא משנה."

"נו.. ספר"

"הייתי עם איזה אחת בבית קפה. אמרתי לה שאני מצטער והיא לא אהבה את זה, אז היא שפכה עליי תה רותח! קולט? תה רותח" טום ענה. ביל כבר התחיל לחשוש שזו היא שדיבר איתה במסנג'ר לפניי כמה דקות.

"אה.. כן, כואב אה? להביא לך איזה משהו?" ביל ענה בחוסר ביטחון.

"לא צריך, יעבור. תזכיר לי מה אתה עושה פה?" טום שאל, שוב.

"כלום כלום, לא משנה. אה אני יוצא עכשיו, ביי!" ביל אמר וישר יצא מהחדר, סוגר את הדלת במהירות, יורד במדרגות ויוצא מהבית.

'כן, טוב, שוב פעם נדלק על מישהי קשות. טוב, צריך עכשיו להתכונן פיזית ונפשית על החפירות שיהיו פה בזמן הקרוב.' טום חשב לעצמו ונשכב על המיטה.