אני מצטערת על הזמן שחיכיתם .
התקלקל לי המחשב והוא היה בתיקון והיום הוא חזר ...
_____________________________________________
שגיא שמע את אחת הבנות אומרת: "אז מה הנועה הזאת כתבה עוד דברים חוץ מזה שהיא ושגיא אהבה לתמיד?"
הרגשתי בושה נוראית פחדתי מהתגובה שלו. הוא הסתכל עלי וראה איך דמעות מתחילות למלא את העיניים שלי.
שגיא: גם אני כתבתי את זה על השולחן שלי את יודעת?
אני אוהב אותך.
-הוא נשק לי על הלחי-
הרגשתי בושה, הייתי בהלם אני אפילו לא יכולה לתאר את מה שהרגשתי. ספיר וכל הבנות היו בהלם רציני ואני נראה לי הייתי במצב שלהן בדיוק. ספיר הייתה עצבנית ואני?
אני הייתי כולי אדומה.
אהבנו, אהבנו כמו שלא נאהב עוד לעולם- פרק 11
הסתכלתי על שגיא במבט לא מבין, והוא?!
הוא היה נראה שהוא מאוד מרוצה מעצמו.
שגיא התקרב אלי ולחש לי באוזן: "תזרמי איתי"
אני: אתה מאמין לי?
שגיא: בטח, אני מכיר את הספיר הזאת יותר מדי טוב.
שגיא חזר לדבר בטון הרגיל שלו ואמר: "אז תבואי לישון אצלי אחרי שאת חוזרת הביתה"
אני: סבבה
ספיר קמה ממקומה התקרה אלי ואל שגיא, סיננה "מפגרים" ויצאה מהכיתה כשהבנות הולכות אחריה.
הסתכלתי על שגיא במבט דורש הסבר וכך גם הוא עלי.
אני: אה.. תקשיב זה לא מה שאתה חושב. אני לא כתבתי דבר כזה, היא המציאה את זה.
באמת שלא חשבתי על דבר כזה וחוץ מזה אני.. יש לי חב...
-שתקתי.
היה לי חבר, עכשיו אין לי.
למה באתי לומר לו שיש לי חבר, למה אני כל הזמן חושבת שהוא חי והוא איתי כאן?!
למה אני מרגישה שהוא עדיין מגן עלי בצורה מסוימת?-
שגיא: מה יש לך? חבר?
אני: לא, אני התבלבלתי, כאילו לא התבלבלתי, עזוב אין לי חבר.
שגיא: זה מה שבאת לומר נכון?
אני: כן, כאילו לא.
אין לי.
היה לי, היה והוא לא יחזור להיות פה יותר
שגיא הסתכל עלי במבט לא מבין ואמר: טוב זה לא מה שחשוב עכשיו. אל תדאגי אני יודע שאת לא כתבת את זה, אני מכיר את ספיר ואני יודע למה היא מסוגלת. היא פשוט.. פשוט ילדה קנאית.
אני: אין לה במה לקנאות בי!
שגיא: תאמיני לי שיש לה סיבה, סיבה מאוד טובה.
אני: אני לא חושבת ככה אבל בסדר.
שגיא: תאמיני בעצמך, תעריכי את עצמך!
חוץ מזה באמת התכוונתי לזה שאני אוהב אותך.
אני: אותי?
שגיא: בתור ידיד כמובן.
אני: נבהלתי לרגע...
-שנינו צחקנו-
שגיא: רוצה היום ללכת לסיבוב? אני יראה לך כל מיני מקומות נחמדים כאן, יהיה נחמד.
אם את רוצה כמובן...
אני: אה... אוקי
שגיא: אז, אז מה המספר פלאפון שלך?
אני: 054-3231192
שגיא: אז, אז אני אתקשר אלייך ונדבר
אני: אוקי
-חייכתי-
שגיא נשק לי על הלחי ויצא מהכיתה. נשארתי לבד, שוב ואז נכנסה ילדה לכיתה. היא בכתה, היא הייתה יפה. היו לא עיניים חומות-ירוקות ושיער חום אבל משהו במבט שלה היה עדין.
ילדה: את הילדה החדשה נכון?
אני: כן, למה את בוכה?
ילדה: את עוד שואלת אותי למה?!
אני: כן, אני רוצה לדעת מה קרה לך...
ילדה: מה קרה לי?!
קרה לי, שאת הגעת ולקחת לי את מי שאני אוהבת.
כמה ימים את כבר פה? יומיים?!
את כאן רק יומיים וכבר הוא איתך.
אני: אני לא מבינה על מה את מדברת, על מי את מדברת בכלל?
את מי אני רוצה?
מי רוצה איתי?
ילדה: את באמת לא יודעת?
אני: באמת שאני לא יודעת.
בואי תשבי איתי תספרי לי.
ילדה: ספיר, זאת שאיתך בכיתה באה אלי ואמרה לי שאת אוהבת את שגיא והוא אותך.
אף פעם לא האמנתי לה כי היא תמיד אהבה לפגוע אבל הפעם היא הייתה כל כך אמיתית. היא סיפרה לי שבהפסקה הוא אמר לך שהוא אוהב אותך.
אני: תקשיבי...
ספיר מנסה לפגוע בי מאז שהגעתי, ואני רק יומיים פה.
היא אמרה לכל הבנות שכתבתי על השולחן שאני ושגיא חברים לנצח או משהו כזה ושגיא שמע את זה.
הוא ידע שזה לא באמת נכון מה שהיא אמרה אז הוא זרם איתי כדי לעצבן אותה.
מבינה?
ילדה: למה? למה היא תמיד עושה לי את זה?!
אני: לפי מה שראיתי היא לא ידידותית כל כך. שגיא בסך הכל עזר לי, הוא נחמד אלי והוא מדבר איתי והכל. אנחנו רק ידידים.
ילדה: אני מצטערת.
אני באמת מצטערת שהתנפלתי עלייך ככה.
בבקשה אל תגידי לאף אחד שאני אוהבת אותו.
רק ספיר יודעת על זה לא יודעת איך ועכשיו את.
אני: אל תדאגי.
איך קוראים לך?
ילדה: טל, ולך?
אני: נועה
ילדה: אני אשמח להכיר אותך.
אני: גם אני אותך
המשכנו לדבר עוד קצת, החלפנו מספרי אייסיקיו.
היה צלצול וטל הלכה לכיתה שלה.
ככה יום הלימודים עבר לי והגעתי הביתה.
התקשרתי לאמא ודיברתי איתה קצת, אכלתי כמו שהבטחתי לאמא ועליתי למחשב.
"הודעה נכנסת מבן אדם שאינו ברשימת אני הקשר שלך"
זאת הייתה טל. התחלנו לדבר והיא ממש אחלה ילדה. לפי דעתי נהיה חברות טובות, יש לנו המון דברים במשותף.
דיברתי איתה והיא שאלה אותי מה אני עושה היום כי היא רצתה להיפגש איתי. לא היה לי נעים לומר לה שאני נפגשת עם שגיא כי הוא רוצה להכיר לי כל מיני מקומות כי לא רציתי שהיא תפגע, אבל החלטתי שקשר בין חברות ובכלל קשר בין אנשים לא יכול להבנות על שקרים אז אמרתי לה את האמת.
...
אני: אני מצטערת אני לא יכולה, אולי מחר או בפעם אחרת?
טל: אוקי, למה?
אני: סתם, לא בא לי...
טל: אה אוקי
אני: טוב תראי, האמת היא ששגיא הציעה לי להיפגש איתו היום כדי שיכיר לי כל מיני מקומות נחמדים בעיר. אל תכעסי כי זה רק מתוך ידידות...
אין בינינו כלום! ...
טל: זה בסדר אני לא כועסת, אני שמחה שסיפרת לי את האמת.
זה חשוב לי לדעת את האמת גם היא לפעמים לא הכי נעימה.
המשכנו לדבר עוד קצת ושגיא התקשר.
אני: הלו?
שגיא: נועה?!
זה שגיא, מה קורה מאמי?
אני: מאמי?
כאילו, הכל טוב מה איתך?
שגיא: כן מאמי
-הוא צחק-
בסדר, מתי בא לך להיפגש?
אני: מתי נוח לך?
שגיא: די כבר עם הביישנות הזאת, אין לך מה להתבייש ממני.
אני: יש לי, עזוב אתה לא תבין.
אני כזאת.
שגיא: טוב, אז מתי נוח לך?
אני: מתאים לי כל הזמן, מתי בא לך?
שגיא: את קשה.
חמש מתאים לך?
אני: כן
שגיא: יופי אז קבענו
אני: רגע, איפה אתה תהיה?
שגיא: את רוצה שאני אבוא אלייך לבית וכשאני אהיה לידו אני אתקשר?
אני: זה לא מטריח אותך?
שגיא: איזה חמודה את, לא.
אני: אוקי אז קבענו
שגיא: ביי מאמי
אני: ביי
סיימתי את השיחה עם שגיא והרגשתי טוב. אפילו חשבתי לעצמי שהמצב לא כזה נורא, ושהבית ספר לא כזה נורא ושאולי כל החיים שלי לא יהיו לי כאלה סיוט עכשיו, בלעדיו. אני תמיד אזכור אותו ואוהב אותו אבל אני אוכל גם להמשיך בחיים שלי אפילו שהוא לא נמצא כאן איתי. בתוך תוכי הרגשתי שהוא מגן עלי ושהוא מפגיש אותי עם האנשים הנכונים.
הלכתי לכיוון הטלוויזיה ואז שמעתי קול של הודעה מהמחשב. הלכתי אל המחשב וראיתי שיש לי עוד "הודעה נכנסת מבן אדם שאינו ברשימת אנשי הקשר שלך", פתחתי את ההודעה וזה היה דביר.
דביר: מה קורה?
אני: הכל טוב מה איתך?
דביר: הכל טוב
אני צריך לדבר איתך...
אני: כן..
דביר: מתאים לך היום?
אני: לא אני נפגשת עם שגיא
דביר: עם שגיא?
אני: כן, למה?
דביר: סתם אני רואה שאתם חברים טובים
אני: הוא נחמד אלי
דביר: וככה שכחת את בן דוד שלי?
הרגשתי כאילו מביאים לי מכה לפנים, לא ידעתי מה לומר לו ולאחר כמה דקות עניתי.
אני: לא, מה הקשר?
דביר: עזבי, סתם
אני: אני מצטערת אם פגעתי בך
דביר: במה כבר את יכולה לפגוע?!
פשוט חשבתי שיהיה לך יותר חשוב לדבר איתי מאשר להיות עם שגיא.
אני: אני באמת לא מבינה למה אתה מגיב ככה, זה לא שאתה מקנא או משהו. חשוב לי לדבר איתך אבל הוא הציע לי שהוא יכיר לי את העיר וחשבתי שזה יהיה נחמד להתחיל התחלה חדשה ולהכיר אנשים אחרי כל מה שקרה.
דביר: טוב
אני: זזתי לראות טלוויזיה
ביי
-
הוא אפילו לא טרח לומר לי ביי. מה הקטע שלו ?!
זה לא שהוא חבר שלי שמקנא
אולי הוא כן מקנא?
בעצם אין לו סיבה.
לא הבנתי את השיחה הזאת ופשוט החלטתי להתעלם.
-
למה הגבתי ככה?
זה לא שאני מקנא בשגיא, הוא חבר שלי.
אולי אני כן מקנא?
אבל אין לי סיבה זה לא שאני אוהב אותה או משהו כזה.
לא הבנתי את התגובה שלי ופשוט החלטתי לשכוח מזה.
-
מקווה שאהבתם 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
