בשמלה לבנה.

הכל מבולגן, אי שם במגירות הקטנטנות של המוח.

ועם זאת, הכל מאורגן.

מין סדר מופתי של תמונות, צבעים, וריחות.

אם אי פעם משהו מתבלגן,

הילדה הקטנה שתלויה על החבל עלולה ליפול,

ולמזלה, מתחתיה נמצאת רשת ביטחון חזקה ועמידה.

הרבה מקרים בחיים גרמו לילדה לאבד את השיווי משקל שלה, ורק פעם אחת היא נפלה.

ולמרות רשת הביטחון, הנפילה היתה כואבת ומייאשת.

אז חשוב מאוד להקפיד על סדר, לתייק כל דבר למקום הראוי לו.

וכמובן לזרוק את מה שלא מתאים.

אבל מה קורה כאשר אתה נקשר, ולא יכול לזרוק אפילו אם זה לא מתאים?

הילדה הקטנה שבראש מאבדת את שיווי המשקל, ואתה מקבל סחרחורת נוראית, וכל החיים שלך מתהפכים.

מה שהיה למטה הפך ללמעלה ולהפך.

ואז אתה צריך להחליט אם אתה מוכן להמשיך לחיות ככה- בטירוף ושיגעון או שמא אתה זורק את זה וזהו.

מה עדיף שפיות מתמשכת, משעממת ולפעמים קצת בנאלית, או אולי שיגעון מלווה בכמות אדירה של טירוף?

~rainbow~