בשמלה לבנה.

כשאין מצב רוח, המוח נכנס למצב שהוא מיוחד במינו, היד מציירת את הרגשות ואז ברגעים האלה, משהו יפה יוצא החוצה, וברגעים האלה כשאני מרוכזת ומוציאה את העצבים על הדף, הכל מסביבי נעלם וזה רק אני והדף.

http://img128.imageshack.us/my.php?image=dscf2376wx7.jpg

http://img338.imageshack.us/my.php?image=dscf2371lc2.jpg

http://img338.imageshack.us/my.php?image=dscf2372oj5.jpg

לפעמים יש דברים שבאמת יכולים להזין את הנשמה שרוצה עוד ועוד אם יש בה שבור, משהו לא שלם,

ומשהו שבא ממנה זה חלק מזה, כמו ציור או ריקוד, כמו נשיקה. אמיתית.

משהו שבוער בך בפנים, ומת לצאת ולהתפרץ, אבל מה לעשות שלפעמים אין לנו את הזמן לזה.

אני אוהבת אותו, למרות שהוא פוגע בי אני צריכה מישהו שסוף סוף יוכיח לי שזה שווה את זה, את הכאב והפחד, והוא לא מראה, אולי בדרכו שלו, ולצערי, זה לא מספיק.

ואפשר להגיד שאיפשהו בחודש האחרון עברתי רעידת אדמה קטנה משלי, וכמה שאני מנסה להתכחש לעובדה שהוא, האקס המיתולוגי חזר לי לחיים, שכב איתי ונעלם [שלי היה חלק בהעילמות הזאת], טילטל אותי וגרם לי להכנס להכחשה והדחקה מהחזקות ביותר שהיו לי.

אז הצלחתי איכשהו להדחיק את התמונות, אם תשאלו מה היה ואיך זה קרה סביר להניח שאני אזכור תמונה או שתיים, וטוב שככה.  [אני שונאת אותו].

החופש נגמר והופ, שוב חוזרים ללופ הצבאי, עד החופש ביום שלישי.

rainbow.