בשמלה לבנה.

לשאוף.

כמה היתי זקוקה לכמה ימים של חופש ולבד,

קצת לברוח מהכל.

מהמצב המלחיץ עם הבחור מהחדר כושר שיש לי הרגשה שאחרי הבקבוק וודקה זה יגמר רע.

מאוד רע.

קצת מהלחץ של המועדונית והילדים.

קצת מהדירה ומה שהולך בה,

קצת מהג'וקים שהוציאו אותי מדעתי.

קצת מהסיוטים בלילה.

וגם קצת מעצמי.

לנשוף.

לא עוזר, שום דבר לא עוזר, הבריחה הזאת לא עוזרת לי.

אני רוצה כבר להניח את שני הרגליים על הקרקע, אחת יציבה ובטוחה, ולתת לעצמי לנוח.

לנשום בחופשיות.

אני חושבת שהבעיות הנפשיות שלי משפיעות על הגוף שלי. קשה לי לנשום, מין מחנק כזה בגרון.

שלשמחתי (?) הוביל לגימלים.

ולבריחה החסרת משמעות הזאתי.

ים אני צריכה ים. ים וגלים.

ואת הגלשן שלי.

אני צריכה אהבה אפילו אחת קטנה.

כל מה שאנשים צריכים זה אהבה.

זה לא חייב להיות משהו גדול כזה כמו בסרטים, משהו קטן, סולידי ונחמד.

ואני רוצה להתקבל למשלחת. אני רוצה ארהב.

אני רוצה שקט. שששש.