לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בשמלה לבנה.


בשמלה לבנה ושתי צמות, בין תמימות לפחד, בין רצון לשכחה, בין העולם לדימיון, תמיד אי שם מעבר לקשת.

יום הולדת שמחAvatarכינוי:  ~rainbow~

בת: 38





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

1/2008

אופק חדש.


 

אתה יותר מידי מושלם.

משהו בך, במבט, בחיוך, היופי שלך מסנוור אותי, ואני שואלת את עצמי מה לעזאזל אתה מחפש איתי.

אני אוהבת לנסוע איתך, אתה רגוע, יש בך שלווה מיוחדת. אני אוהבת שאתה "שולט" בי ומוביל אותי לאן שבא לך, לעוד מקום עם נוף מופלא, לעוד חוויה ולעוד הרגשה שאני נמצאת כמו בחלום. למישהו אחר זה קורה, ואני מחוץ לתמונה מסתכלת עם פה פעור.

אני אוהבת את העובדה שבנסיעה אתה מחזיק לי את היד, מפחד שאני אברח לך בלי התראה.

בכל אור אדום, מציץ לעברי, לראות אם אני מאשרת ומגניב לי נשיקה.

אני אוהבת לראות אותך מתלהב מהתמונות שאתה מצלם, ואיך אתה רץ להשיג תמונה טובה.

ההתלהבות שלך, המשיכה שלך אלי מטריפה אותי, אתה כאילו לא עומד בי ובקטע הזה אני מרגישה שאני שולטת בך, אבל בשאר הדברים הלב שלי מונח בכף יד שלך ובכל רגע אתה יכול למחוץ אותו ולשבור אותו לרסיסים, הכל תלוי בך.

אני רגילה ממערכות יחסים קודמות שבני הזוג שלי קצת עצבניים, ואיתך זה ממש קשה לי. אתה כל כך רגוע עד שזה מטריף.

אני מוצאת את עצמי מנסה לעצבן אותך בכוונה אבל אתה, שום דבר. רגוע כמו תינוק שכרגע נרדם.

אתה לא יודע מה עובר עלי ואיך המים בתוכי גועשים, כי עוד לא הגענו לרמת אינטימיות כזאתי של להיפתח ולדבר על הכל.

אבל משהו בתוכי קורה, הקלפים מחולקים שוב, ומשחק אחר מתחיל....

 

הצעדים שלי מטופשים, החיוכים שלי מרחפים, ואני מפחדת לתת לך לראות מי אני באמת.

שמא תגלה ותחליט לברוח.

ולאט לאט אנחנו מתקרבים, ואני מגלה אותך ופוחדת להתקרב צעד אחד קדימה, אתה רציני. אולי יותר מידי רציני בשבילי.

 

געגועים זה מה שמונע בעדי להמשיך ולצעוד קדימה, אני תמיד יודעת שתפתח דלת הזדמנויות ממנו, מהכיוון שלו, ואני מפחדת שהוא יחשוב שהיא סגורה.    

והנה אני מתוודה, אם זה היה קורה, [מהסיבות הנכונות כמובן] אני חושבת שהיתי חוזרת בריצה.

אבל ככה זה אהבה ראשונה, נחרטת בנשמה.

 

 

אני מרגישה שאנחנו מתקדמים מהר מידי, אני מפחדת שזה אולי יותר מידי בשבילי, חסרת נשימה אני הולכת לקראתך, אולי אני אנצח את עצמי במירוץ הזה של הכבוד והגאווה, לעומת הכישלון.

הכל הולך איתך יותר מידי טוב, משהו פה חייב להשתבש, חייבת להיות מאחורי איזה עץ- מצלמה ויגאל שילון צריך לקפוץ עם סיגר הפה ולצעוק "פיפסת אה או" ומשום מה זה לא קורה.

אני משחקת עם עצמי את משחק המשקפים, כשנוח לי אני עם המשקפים השחורים ולפעמים הורודים, תלוי מה המצב רוח באותו הרגע.

ואת המשקפיים השחורים אני מרבה ללבוש, אבל ללא הצלחה, אני לא מוצאת בך חסרונות.

 

 

 

 

ובקשר אליך, אני שמחה שיצאת לי מהחיים, ונתת לי קצת אוויר ושפיות, תודה שנתת לי להיות קצת יותר מהזונה שלך.

 

 



תמונה שהוא צילם מהטיול שלנו ביחד.

אין לי מילים.

rainbow.

 

נכתב על ידי ~rainbow~ , 26/1/2008 19:02  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל~rainbow~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ~rainbow~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)