בשמלה לבנה.

כשאין מצב רוח, המוח נכנס למצב שהוא מיוחד במינו, היד מציירת את הרגשות ואז ברגעים האלה, משהו יפה יוצא החוצה, וברגעים האלה כשאני מרוכזת ומוציאה את העצבים על הדף, הכל מסביבי נעלם וזה רק אני והדף.

http://img128.imageshack.us/my.php?image=dscf2376wx7.jpg

http://img338.imageshack.us/my.php?image=dscf2371lc2.jpg

http://img338.imageshack.us/my.php?image=dscf2372oj5.jpg

לפעמים יש דברים שבאמת יכולים להזין את הנשמה שרוצה עוד ועוד אם יש בה שבור, משהו לא שלם,

ומשהו שבא ממנה זה חלק מזה, כמו ציור או ריקוד, כמו נשיקה. אמיתית.

משהו שבוער בך בפנים, ומת לצאת ולהתפרץ, אבל מה לעשות שלפעמים אין לנו את הזמן לזה.

אני אוהבת אותו, למרות שהוא פוגע בי אני צריכה מישהו שסוף סוף יוכיח לי שזה שווה את זה, את הכאב והפחד, והוא לא מראה, אולי בדרכו שלו, ולצערי, זה לא מספיק.

ואפשר להגיד שאיפשהו בחודש האחרון עברתי רעידת אדמה קטנה משלי, וכמה שאני מנסה להתכחש לעובדה שהוא, האקס המיתולוגי חזר לי לחיים, שכב איתי ונעלם [שלי היה חלק בהעילמות הזאת], טילטל אותי וגרם לי להכנס להכחשה והדחקה מהחזקות ביותר שהיו לי.

אז הצלחתי איכשהו להדחיק את התמונות, אם תשאלו מה היה ואיך זה קרה סביר להניח שאני אזכור תמונה או שתיים, וטוב שככה.  [אני שונאת אותו].

החופש נגמר והופ, שוב חוזרים ללופ הצבאי, עד החופש ביום שלישי.

rainbow.

הכל מבולגן, אי שם במגירות הקטנטנות של המוח.

ועם זאת, הכל מאורגן.

מין סדר מופתי של תמונות, צבעים, וריחות.

אם אי פעם משהו מתבלגן,

הילדה הקטנה שתלויה על החבל עלולה ליפול,

ולמזלה, מתחתיה נמצאת רשת ביטחון חזקה ועמידה.

הרבה מקרים בחיים גרמו לילדה לאבד את השיווי משקל שלה, ורק פעם אחת היא נפלה.

ולמרות רשת הביטחון, הנפילה היתה כואבת ומייאשת.

אז חשוב מאוד להקפיד על סדר, לתייק כל דבר למקום הראוי לו.

וכמובן לזרוק את מה שלא מתאים.

אבל מה קורה כאשר אתה נקשר, ולא יכול לזרוק אפילו אם זה לא מתאים?

הילדה הקטנה שבראש מאבדת את שיווי המשקל, ואתה מקבל סחרחורת נוראית, וכל החיים שלך מתהפכים.

מה שהיה למטה הפך ללמעלה ולהפך.

ואז אתה צריך להחליט אם אתה מוכן להמשיך לחיות ככה- בטירוף ושיגעון או שמא אתה זורק את זה וזהו.

מה עדיף שפיות מתמשכת, משעממת ולפעמים קצת בנאלית, או אולי שיגעון מלווה בכמות אדירה של טירוף?

~rainbow~