מצד אחד יש לי מחר אנגלית וזה מלחיץ אותי. מצד שני אני עדיין בדיכאון(אני תמיד בדיכאון). מצד שלישי(כן אני יודעת אין דבר כזה) יש בי מין תקווה כזו.
אוקי זה היה עידכון דפוק.
יש משפט אחד שממש רציתי לכתוב פה. זה מין ערבוב בין מה שאנשים אומרים בטלויזיה לבין איך שאני מנסחת את זה: קחו סיכון! צאו מהכונכיה הבטוחה שלכם!!
אני מקווה שהבנתם מה הוא אומר...
יש עוד משהו שרציתי להיגד אבל אני לא בדיוק יודעת איך לנסח אותו...
בזמן האחרון יש לי מין מחשבה כזו שאולי החיים זה לא להשקיע כמה שנים ואז הכל אמור להיות מושלם...אולי החיים זה מאבק תמידי אחרי שהשגנו מטרה אחת צריך לקבוע אחת חדשה ולהשיג אותה ואת ההבאה שאחריה...וההבדל בין אנשים מאושרים לאנשים אומללים הוא זה שאנשים מאושרים יכולים להנות מהדרך אל המטרה ולא רק מההישג שלה, ואנשים אומללים שמחים רק כשהם מגיעים למטרה, והרי הזמן בו מגיעים למטרה הוא הזמן הכי קטן (הוא בערך אחוז אחד מהזמן של כל התהליך) אז יוצא שהם אף פעם לא מאושרים...
ודבר אחד אחרון...עדיין אין לי אף תגובה ואני חושבת שמשהו לא בסדר עם הבלוג שלי...אז אם אתם קוראים את זה בבקשה תכתבו אפילו אות אחת בתגובות רק בשביל שאני אדע שהתגובות עובדות...
המשך שביתה מהנה
תהנו מהתהליך וצאו מהכונכיה שלכם
פייס אנד בלאס
אני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
