חזקה...
הולכים לקרות הרבה דברים שיחיבו אותי להיות חזקה...
לא תיהיה לי ברירה...זה יהיה או להיות חזקה או להפסיק, פשוט להפסיק-להפסיק לחיות.
והרבה פעמים אני אפול אבל לא תיהיה לי ברירה אלא לקום חזרה ולהמשיך לרוץ...לנסות לתפוס את השברים של החיים שלי ולנסות ליצור שברים חדשים שאולי אני אצליח להדביק למה שאני קוראת לו ה"חיים שלי".
זאת תיהיה חייבת להיות התכונה העיקרית שלי-"היכולת להמשיך ולהיות חזקה גם כשנראה שאין בשביל מה"
ועכשיו לסתם דברים...טוב לא סתם...הדברים האלה הם בעצם חלק מהשברים של החיים שלי:
חוזרים לבצפר...ואז יתחיל כל הלחץ...(אני יודעת שחלק מהאנשים שקוראים פה יגידו שגם הם חוזרים לבצפר וגם להם יהיה לחץ...)אבל אצלי זה לחץ מסוג אחר...אצלי זה לחץ הרסני...בלשון הרפואה-"חרדת בחינות". במקרה שלי זה יותר חרדת כל מה שקשור לזה...אתם מבינים? זה לא קורה באופן קבוע...אבל כשזה בא יש דבר אחד שאני רוצה לעשות-למות...וז לא שיש ממה בסך הכל יש לי עבודה להגיש ולוח הזמנים שלי לוחץ עליי או משהו בסיגנון...רוב האנשים פשוט היו יושבים כמה שעות ומסיימים את העבודה...אבל אני הרי מיוחדת...כשלי יש לוח זמנים לחוץ יש לי אורח...אני קוראת לו אבן בחזה...יותר נכון זה מין כאב שלא כואב בחזה...אולי זה התקפי חרדה לכו תדעו...כשיש אותו אתם לא מבינים מה קורה סביבכם ואתם רק רוצים שהכל כבר יגמר.
ועכשיו כדי שלא תגידו שהבלוג הזה יותר מדי מדכא אני אסיים בזה שאני אגיד ש....טוםטוםטום(כאילו קול של תופים...לא טימטום...לחכמים שבינינו...)למרות שיום לפני ההגשה היו לי התקפי חרדה...שבגללם אפילו שקלתי לעזוב את בצפר...(אתם מבינים עד כמה ההתקפים האלה מפחידים?)קיבלתי בפרוייקט באנגלית...נחשו כמה...95!!!!!!!!אהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאה!!!!!!!!
מצטערת אם דיכאתי משהו או שיעממתי משהו...
המשך חופש חנוכה שמח!!!!...חזרה קלה לבצפר...
ותזכרו להיות חזקים ולרוץ כדי לתפוס את החיים
פייס אנד בלאס
בבלוג זה
בכל הבלוגים
