אתמול הייתי בדיכאון (אם אתם מתעניינים למה אז זה בגלל שהבנתי שאני לא יודעת מי אני ועוד יותר אני לא יודעת מה מיוחד בי-פרטים נוספים בפוסט הקודם). היה לי משעממם בגלל בשביתה(למרות יש לי פול שיעורים)אז סידרתי את הארון שלי(שהולך להתבלגן שוב תוך שבוע...). ופתאום הם עלו לי במחשבה...אם לומר את האמת פלשו לשם.שלוש מילים: בילבול, בדידות ועצב. העובדה שאני יכולה לפחות להגדיר איך אני מרגישה ניחמה אותי (עלה לי עכשיו המשפט הזה בראש-שלוש מילים נחמת טיפשים).
עכשיו אני מרגישה יותר טוב, אני יודעת שזה רק לזמן קצר אבל לפחות זה.
עשיתי הליכה עם מוזיקה ושוב כמו תמיד שקעתי בחלומות בהקיץ, העובדה שהחלומות האלו הם השימחה היחידה שלי בזמן האחרון מאיימת להחזיר אותי בחזרה לדכאון...צריך לעשות משהו עם עצמי מהר.בכל אופן, עכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב ויש לי מין תקווה כזו בפנים, מין גוש חם כזה בחזה שלא הרגשתי כבר הרבה זמן.
לכל הקוראים פה! (לפי כמות הכניסות אני מבינה שיש פה אולי אחד או שניים או אולי זה סתם אנשים שנכנסו לפה בטעות ולא יחזרו לפה יותר לעולם)
אני נורא מצטערת על זה שהבלוג הזה כזה מדכא אבל אני לא יכולה לעשות עם זה כלום.אני גם מצטערת שאתם לא מבינים על מה אני מדברת כל הזמן ומה כל כך קשה בחיים שלי אבל את זה אני כן יכולה לשנות ואני מבטיחה לספר ולפרט באחד הפוסטים הבאים.
ילד אחד בכיתה שלי הוא אופטימי כזה , גיליתי את זה כשקראתי בבלוג שלו, אז החלטתי שגם אני צריכה להיות אופטימית.
נזכרתי במשהו! יש בטלויזיה תוכנית שקוראים לה מתחילות מחדש, לאנשים עם דיכאון זה יופי של תוכנית (לדעתי אני הצופה היחידה של התוכנית הזו). ובתוכנית הזו אומרים שהרבה אנשים אוהבים לקטלג את עצמם כקורבנות, זה נותן להם תירוצים. אז החלטתי שמעכשיו אני מפסיקה לקטלג את עצמי כקורבן.
*הדגשתי את שני המשפטים האלו כדי שאני אזכר בזה בפעם הבאה שאני אעיין בבלוג-אולי זה יעזור, לכו תדעו.
אז בנימה אופטימית וחסרת תירוצים אני מאחלת לכולכם שביתה נעימה, ובהצלחה במשחק החיים(משפט בבלוג של משהו שאני מכירה...אני אשכרה מעתיקנית).
פייס & בלאס
נ.ב-שמעתי את המשפט הזה בהיפ הופ אונורס וממש אהבתי אותו:hiphop,you can't just do it, you have to be it!!!
סורי שהוא יצא מבולבל כזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
