סיפורים בהמשכים

קהל קוראים יקר ומצומצם שלנו, אנחנו מצטערות מכל הלב על כל הזמן שחיכיתם לפרק והוא עדיין לא הגיע, אני גם לא חושבת שיגיע בקרוב.

תקופת המתכונות והבגרויות מתרוצצת באוויר בלי שום בושה, כך שהשבוע הזה עמוס אצלנו יותר מקופסת סרדינים דחוסים ומסכנים.

נעשה את מרב המאמצים בשביל כן לכתוב פרק חדש ולהעלות לבלוג, בינתיים אתם מוזמנים לקרוא את הפרק האחרון. כמובן שאם אתם מרגישים צורך עז להגיב עליו, אני אומרת- לכו על זה.

אוהבות ומצטערות,

קסם ורותם.

-יש בפרק קישור לשיר, תלחצו על המילה עם הקו התוחם 'שיר'-

פרק 31.

"אה..מצטערים." מלאני לא ידעה איפה לקבור את עצמה באותם הרגעים. היא לא שכחה לתקוע במייקל מבט האומר 'אני אהרוג אותך אידיוט!'.

"זה סתם קטע מ..אהה..." היא התחילה להסתבך ושתקה.היא הסמיקה לאט-לאט ויצאה מהבמה ברקיעת רגליים קולנית.

"מה..מה זה היה?" פיטר שאל כשעברה לידו והיא התעלמה. "בואי הנה עלמתי, את לא תתעלמי ממני!" הוא צעק לעברה והיא רק המשיכה ללכת.

"מה זה היה לעזאזל?" צעק פיטר על מייקל שנעשה אדום ממבוכה.

"זה..אני..כי-" הוא התחיל למלמל אך במהירות נקטע ע"י פיטר העצבני.

"עזוב, עזוב!" צעק כשהבין שלא יקבל תשובה.

"מייקל מייקל!" העיתונאים רצו אחריו, כמהים למידע הודות מה שקרה.

"לך כבר." דחף אותו פיטר לאחד מחדרי ההלבשה.

שלושתם ישבו באחד מחדרי ההלבשה, השתיקה שעברה בחדר לא מביישת אפילו חפץ דומם, אף אחד לא העז לפצוח את פיו עד שנשמעה אנחת ייאוש מכריס.

"אני לא מאמין, אני פשוט לא מאמין." מלמל כנגד שפתיו בעודו מניד את ראשו מצד לצד.

"גם אני לא, גם אני.." אמר אדם עם הבעת בלבול המלווה בכעס.

"מתי הם הספיקו בכלל לשכב?" שאל לפתע טובי שעד עכשיו לא אמר מילה כמו תמיד.

"המ..באמת מעניין, ולמה אף אחד לא ידע על זה!?" אמר אדם וכריס מיד השתעל למשמע המשפט.

"כריס?" שאלו שניהם, מופתעים.

"לא..אני לא יודע כלום..באמת.." הצטדק במהירות.

"כן ואני נימפת היער, נו דבר!" דחק בו אדם.

"האמת שאתה דיי דומה, אתה קטן כזה והשער שלך-"

"כריס!" רעם אדם. "תספר כבר!"

"טוב נו ידעתי על זה." אמר והרים את ידיו כסימן לתבוסה.

"מי עוד יודע על זה!?" שאל טובי.

"לא הרבה..איימי.."

"זהו?" ווידע אדם.

"ושלי.."

"אה טוב נו שלי ואיימי בטח שהן יידעו."

"והחדרנית הנמוכה החמודה."

"סיימת!?" שאל אדם בכעס.

"לא, גם כמה מצוות הבמה." הוא גיחך למראה פניו של אדם, הוא נראה כל כך מופתע ומבולבל באותו הזמן. "זהו, רק הם ואני, כמובן."

"אתה רוצה לומר לי שאיזה עשר אנשים יודעים על זה ואנחנו לא?!" אמר כנעלב. "למה מייקל לא אמר לנו? אנחנו החברים הכי טובים שלו אחרי הכל."

"נו מה אתה רוצה שיום אחד יבוא אליך 'אה אדם אתה יודע? עשיתי את מלאני, פעמיים. אה כן ו-"

"כריס כדאי שתשתוק.." סינן אדם בחרדה.

"אה כן ועוד משהו- אני אוהב אותה." אמר לא שם לב לדבריו של אדם או פניו המבוהלות.

"כריס..כדאי באמת שתשתוק עכשיו." אמר טובי באותה ההבעה כמו של אדם.

"איך נראה לכם שמייקל יכול להצהיר הצהרה כזאת ש-" הוא מיד נעצר בדיבוריו הסוחפים כששמע כחכוח גרון מאחוריו. הוא הסתובב אחורה ומיד קפץ בבהלה כששם לב לפיטר העומד בשילוב ידיים.

"מה אמרת עכשיו?!"

מלאני ישבה על רצפת חדר ההלבשה בפנים מבוישות. מכסה את פניה בעזרת ידיה ומתייפחת.

"האוץ'!" זעקה כאשר מישהו דרך על רגלה ולאחר שהרימה את עיניה גילתה שזה לא אחר מאשר מייקל. "אהה זה אתה, אידיוט." סיננה לעברו בזלזול.

"מה הבעיה שלך?!" שאל בטון תקיף והיא קמה ונעמדה הישר מולו.

"אתה. אתה הבעיה שלי!" צעקה ונופפה בידיה בדרמטיות. "אתה הרסת לי את החיים כרגע!" צעקה עליו, מפילה עליו את כל האשמה.

"אז אני אשם עכשיו?" הצטדק מייקל. "את זו שאמרה את זה ראשונה."

"אתה זה שהתחלת עם המבטים המטומטמים שלך!" היא אמרה.

"סליחה באמת שתקעתי בך מבטים מזלזלים אחריי שאת לא רצית אותי ואחר כך שכבת איתי!" צעק עליה.

מלאני נעשתה עצבנית, אדומה והדמעות שעמדו לה בעיניים לפני זמן מה כבר היו על לחייה.

למראה מלאני בוכה מייקל התרכך. הוא הושיט את ידו בכדי למחות את דמעותיה אך היא העיפה אותה במהירות. "אל תעז לגעת בי חתיכת אידיוט.." סיננה בארס מבין כל הדמעות.

מייקל נרתע אחורנית. מלאני עקפה את מייקל והלכה לדלת.

מייקל אחז בידה. "דיי מלאני, אני אוהב אותך." הוא אמר פתאום ולא האמין למה שפלט כרגע. רק פעם אחת הצירוף של שלושת האותיות נאמר מפיו, לפני שנים טובות. היא הביטה בו נדהמת אחרי מה ששמעה, בכל זאת, הצהרה כמו זאת לא שומעים בכל יום.

"זה נגמר בנינו. פשוט נגמר. אני יראה אותך רק בחזרות וגם זה בקושי, לא נדבר, לא נשלח מבטים לא כלום. פשוט תתרחק ממני." סיננה לעברו אחרי שהתעשתה, התנערה מאחיזתו ויצאה כאשר היא מנגבת את דמעותיה.

"כוס עמק." סיננה לעצמה.

"מלאני." איימי קראה ופנתה לכיוונה.

"עזבי אותי איימי, בבקשה, אין לי כוח להטפות עכשיו." ביקשה מלאני ואיימי נענתה לבקשתה, ממשיכה ללכת הלאה.

מלאני עלתה לחדרה, נפלה על המיטה מתייפחת. היא הוציאה את הMP מתיקה וחיברה אותו לרמקולים הניידים שלה. היא הדליקה אותו. התחיל שיר שבדיוק מתאים למצבה. שיר שקט אך מלא משמעות.

Hold up
Hold on
don't be scared
you'll never change what's been and gone

היא החלה להתנשם בכבדות, הדמעות זלגו על פניה ללא הפסקה.

היא הרשתה לעצמה להתפרק, לבכות בקול, להוציא את כל מה ששמרה בפנים זה זמן רב.

May your smile (may your smile)
Shine on (shine on)
Don't be scared (don't be scared)
Your destiny may keep you warm

"האך." צעקה והעיפה את הכרית, השמיכה, הסדין. היא החלה לזרוק דברים בחדר. להוציא את עצביה על כל הדברים שסובבים אותה. כל כך רצתה שמייקל יהיה מולה, שעליו תוציא את כל הזעם.

אבל הוא לא היה שם.

Cause all of the stars are fading away
Just try not to worry
you'll see them someday
Take what you need and be on your way
And stop crying your heart out

היא הלכה למראה, התבוננה בעצמה. היא לא זיהתה את הדמות אשר השתקפה ממנה.

האיפור היה מרוח, שיערה היה פרוע.

"למה נהפכת?" אמרה לעצמה. "תסתכלי על עצמך למה נהפכת!" צעקה למראה.

"תלויה בגבר? ממתי?"  היא שוב צעקה למראה אך זו לא ענתה לה כמצופה. היא התעצבנה וזרקה את הכוס שהייתה לידה על המראה. המראה התנפצה לרסיסים קטנים, כמו ליבה של מלאני.  
"עכשיו אנחנו שוות."

Get up (get up)
Come on (come on)
Why're you scared (I'm not scared)
You'll never change what's been and gone

cause all of the stars are fading away
Just try not to worry
You'll see them someday
Take what you need and be on your way
And stop crying your heart out

היא חזרה לחדר, התיישבה בפינה כשמסביבה כל החדר מבולגן. לא היה אכפת לה כבר מכלום יותר. לא היה יותר מה להרוס.

(Ahh ahh ahh)
(Ahh ahh)

cause all of the stars are fading away
Just try not to worry
You'll see them someday
Take what you need and be on your way
And stop crying your heart out

We're all of us stars
We're fading away
Just try not to worry
You'll see us someday
Just take what you need and be on your way
And stop crying your heart out
Stop crying your heart out
Stop crying your heart out
Stop crying your heart out

"הולי שיט מה הולך פה?" שאל מייקל כשנכנס אל החדר. "מלאני?" שאל וזו לא ענתה.

הוא התהלך ברחבי החדר וראה אותה יושבת בפינה טומנת ראשה בין ידיה, ברכיה מקופלות, שיערה פרוע. הוא התכופף אליה, נגע עם ידו בכתפה והיא נרתעה, התרחקה, לא הביטה בו אפילו.

היא אספה את שיערה וניגבה את פניה, דמעותיה ושאריות האיפור בעזרת ידיה. היא התרוממה ובצעדים כבדים הלכה אל עבר השירותים. היא לא רצתה שיראה אותה כל כך שבירה, כל כך מסכנה. שלא ירחם עליה חס וחלילה. מלאני  שטפה פניה והרימה ראשה למראה השבורה שלפני מספר דקות הייתה שלמה. היא ראתה עצמה מבעד לשברים והבטיחה לעצמה "את לא תראי להם שנשברת, תצאי חזקה ואל תתני לשום דבר לשבור אותך יותר."

אהבתם?