האנשים מתקשים להרוס פחדים.
הפחד מהלא נודע הוא הדבר הכי נורא
אני אינני עיוורת, אני רואה את מה שלא אומרים ואת מה שלא מראים, אני רואה שמשהו בס' שונה.
אני מתארת בדמיוני את חיו כשאני לא בפנים. הוא קם בבוקר עם מחשבות, יוצא עם מחשבות, אוכל עם מחשבות.
איזה מן מחשבות?
השאלה מה אני בשבילו היא שאלה כואבת.
היא כואבת במידה והתשובה היא לא "הכל".ואני בהחלט לא הכל, אני גם לא מרגישה צורך להיות הכל. בשביל מה? כדי שחיו יהיו קשורים לשלי עד כדי כך שהם יתמזגו לגמרי ויהיו לגוף אחד, ובמקרה שירצו להפרד זה יהיה כואב יותר מהשאלה של מה אני בשבילו.
כואב להיות רק סקס בשביל מישהו, אבל לפעמים את טועה. כי בחור לא יסבול להיות עם בחורה שלא מספקת לו דבר פרט לסקס, הוא יסבול אותה לתקופה קצרה, ויראה את הסימנים שיראו לך שאת שם רק בשביל זה.
אז מה שכואב בכל העניין הוא שאת חושבת שאת רק סקס.
אז לא רק פחדים הורסים אנשים, גם המחשבות הורסות אותם. וזה חבל שאנחנו לא יכולים לשים את עצמנו מחוץ למחשבות ולראות את המצב מהצד, רק לדקה.