כולם אמרו לי אל תעשי את זה.. לא כדאי לך להכנס לזה... אבל כרגיל, לא הקשבתי לאף אחד חוץ מלעצמי...
אז אני אני כבר בתוך זה, לא יכולה להפסיק... כולם אומרים לי תפסיקי, אבל לדעתי זה כבר מאוחר מידיי...
לא יודעת מה לעשות... נשבעת שלא.. בא לי להעלם, שלא יראו אותי... אבל כנראה שזה יחלוף...
אני מנסה לחשוב על אופציות נורמליות, שאני אוכל ללכת ברחוב מבלי להתבייש... והאופציות האלו עולות כסף, והרבה...
אז כנראה שזה יקרה בעוד כמה שנים.. יכול להיות אפילו בשנה הקרובה, אם אני אמצע עבודה בקרוב...
אבל זה לא יכול להמשך לנצח... מה לעשות?
אני בטוחה שאף אחד מכם לא יודע על מה אני מדברת.. חח וטוב שכך...
בכל מקרה, לנושא אחר...
אני חושבת לחזור לבלוג שלי.. אני מודעת לכך שנטשתי אותו בזמן האחרון, וגם את היומנים שלי...
אבל אני חושבת לחזור אליהם.. זה עושה לי טוב על הלב...
ולא, הפעם אני לא מחפשת תגובות.. מחפשת פשוט לומר את מה שבלב שלי...
אז אני עכשיו בבית, במחשב, כרגיל... בתאל פה על הריצפה משחקת באיפוד של יניב... ויניב במחשב לידיי, עושה שיעורים או משהו כזה...
אם הייתם רואים אותה עכשיו עכשיו, והייתם באים מתקופה אחרת, אז הייתם נתפקעים מצחוק...
הילדה מזיזה את האיפוד מצד לצד כאילו הוא הגה.. חחח זה כל כך מצחיק...
אני כל כך שמחה שסוף סוף טוב לי בחיים.. באמת...
תקופה מאוד ארוכה היה לי לא טוב.. ועכשיו טוב לי...
=]
BTW
יש כמה אנשים אהמ אהמ... שמעצבנים אותי מאוד בזמן האחרון.. ומבחינתי הם כבר מחוקים...
להית
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
The Life Which Fuck You
