Rage More

וואו, לא להאמין שזה נגמר.

אשכרה נגמר.. חח זה אפילו מצחיק.

7 חודשים מטורפים והאמת שעכשיו אני לא כל כך מבינה על מה ולמה. אני מניחה שככה זה..

זה לא שאני מפסיקה לשאול, לחפש.. ממש לא.. אבל זה פשוט לא מעניין כבר.. לא רוצה שזה יוביל לאנשהו..

זה סתם העניין הזה של ההרגל.. פאקינג 7 חודשים... עוד מעט גם זה יעלם.

הספקתי השבוע להכניס לחיים שלי בן אדם ו... כן, גם להוציא אותו.. זה היה מוזר.

מה שמסתכם לי עכשיו ב7 חודשים, באופן כמעט דומה, קרה לי בפחות משבוע..

יש לי פשוט נטייה להרוס לעצמי ולאחרים, מן חוש כזה מופלא, כישרון אדיר.

חוץ מזה.. טוב, עכשיו אני שמה לב שחוץ מבית ספר וזה, אין לי כל כך הרבה מעבר..

או שיש ואני פשוט לא רואה את זה, כי עכשיו אלה הדברים שהכי מרכזיים בחיים שלי..

נראה לי שאיפשהו שכחתי את עצמי קצת... אני לא אני וזה מוזר לי... אפילו קצת מדכא..

אבל אני לא יכולה לתת לעצמי להכנס לדכאון.. מה פתאום..

כל הדברים הרעים שקורים מתבררים בסוף כטיפשיים, שלשבת ולבכות, לא ממש יעזור...

ובעצם, גם זה לא אני... חח..

תמיד הייתי בן אדם שמח ומלא חיים, אבל כשצריך היה לבכות, הייתי בוכה.. אוהו.. ימים שלמים אפילו. זאת אני באמת...

מבולבלים?

גם אני.

נו, מילא

יהיה בסדר חח

סופשבוע רגוע לכולנו!