התבגרות באפלה

פרק 1- נימאס לי מהם! :

(אני, שירלי, יש לי עניםם שחורות כחולות ושער קצר עד העורף בצבע ג'ינג'י)

אני:"פשוט לא,לא, אני לא עושה את זה" אמרתי לאמא שלי.

אמא:"את עושה את זה ועוד איך, אני ביכלל לא שואלת אותך".

אני:"תחלמי, בי!"

-יצאתי מבית כ"כ כועסת, הלכתי לעבר הגן הציבורי וישבתי על הדשא..

פיתאום ראיתי דמות מיתקרבת, זה היה בן.(בן ואני למדנו באותה כיתה,היה לו עיניים ירוקות וגוון של חום בהיר ושער טיפה ארוך שתמיד מסודר הצידה).

בן:"הי.. מה את עושה פה?" שאל בן וישב לידי

אני:"סתם עצבנית על ההורים אז באתי לפה להירגע..ומה אתה עושה פה?!"

בן:"אני?! אני גר פה, באחד מהבתים מימול"

אני:"ואללה?! אז.... אתה הולך הביתה?"

בן:"כן אממ.. רוצה לבוא אלי?!" אמר בן כשהוא מתחיל לגמגם ממבוכה.

אני:"אאאא טוב למה לא בעצם!? גם ככה אני לא מיתכוונת לחזור הביתה עכשיו"

- אני ובן התחלנו ללכת, ובאמצע הדרך ראינו את ליטל,  הילדה שמאוהבת מעל הראש בבן ובעצמה.

(ליטל היתה כמו כל הפקצות היו עניים ירוקות ושער שחור חלק ארוך, ובקיצור סתם פרחה שחשה מעצמה שחושבת שהיא הכי מוקבלת בשיכבה אבל בעצם מאוחרי גבה מרכלים עליה).

ליטל היתה שם צוחקת עם שתי חברותיה מאיה וגילי, שלושת הילדות האיומות.

אני:"אוייי נוו שייטט" אמרתי כאשר ראיתי אותם.

בן:"מה קרה?" אמר בבהלה.

אני:"תיסתכל מי באה, ליטל גרות האחת והיחידה" אמרתי בציניות.

בן:"אל תידאגי נעבור אותם כמו גדולים" ושנינו צחקנו.

ליטל:"תיראו תיראו בן ושירלי הילדים הכי תמימים בכיתה, מה קרה ?! פיספסתי משהו?! חברים או שסתם "ידידים"?!" אמרה ליטל באכזריות רבה.

-היתעצבנתי כ"כ והיתקדמתי צעד לעברה כדי להביא לה כאפה של החיים, אבל בן תפס אותי ואמר.

בן:"ומה זה עינינך עם אנחנו חברים או לא?! אנחנו לא חייבים לך שום הסברים!! אי אפשר ללכת ככה סתם ברחוב?! איזה מין עולם זה?! מי את חושבת שאת? מלכת העולם?! ראש ממשלה?! יש לי הודעה בשבילך חמודה,את לאא ! את סתם ילדה נידחפת לכל חור וסותמת אותו גם כשלא צריך, אז תפסיקי להציק לאנשים" סיים בן כשכולו מיתנשף ואמר לי .

בן:"עכשיו ?! תורך"

-היתקדמתי צעד אחד והיתי ממש רקובה לפניה של ליטל וחייכתי אליה חיוך זממי ופתאום בבום הבאתי לה תכאפה שכ"כ חיכיתי לה, הכי כואבת והכי מרעישה. כל הלחי של ליטל הייתה אדומה אפילו היה לה סימן של יד.

ליטל רצה מישם מהר.. אני ובן שמחנו והתחלנו לצחוק והיתחבקנו ופיתאום נעצרנו הבטנו אחד בשני ולא הבאנו מה אנחנו עושים.. היתנתקנו והמשכנו ללכת.