איזה התרגשוותת. 10 פרקים. D:

חח סתם.. שוב, תודה על התגובוות..

ואני אשמח אם תגיבו לי על הרשימת שירים של יוטוב.. אם אתם אוהבים או לאא.

** שימו לב. – באמצע הפרק יש את השיר 'עכשיו אתה חוזר בחזרה' של מירי מסיקה. כאן תוכלו לשמוע את השיר..

=פרק 10=

היא המשיכה לקרוא ופתאום הופיע חלון קטן שהפך את המסמך לשחור וביקש סיסמא.

היא רצתה לקרוא את ההמשך, מי זה ה'רון' הזה שאמא חוסמת את האפשרות לקרוא א המכתב שלו?!

היא ניסתה סיסמאות כמו 'רוני', 'לי', 'רונן', 'שרית', 'דהן321'.. כלום לא פעל.

היא שמעה את הדלת של הביתה נפתחת ואת אמה צועקת לה.. "מתוקה זאת אני, לא לקחתי את הדיסק שלי.."  רוני סגרה במהירות את הסך של המחשב, נכנסה למיטה ועשתה שכאילו היא ישנה.

שרית נכנסה לחדר וראתה שרוני עדיין ישנה. היא סגרה את הדלת ורוני פתחה את עייניה 'איזה מזל' אמרה לעצמה.
היא שמעה שדלת נסגרת והיא הלכה למחשב... אבל הדף כבר לא היה שם.

אור:"אבא! יש שביתה! לך מהחדר!" צעק רון.

רון:"אה.. באמת? טוב אז הלכתי"

אור:"ביי! רק צא מפה כבר" צעק

רון:"טוב,תירגע.."

אור:"ביייייייייייייייייייי! לך!"

רון יצא מהחדר של אור והלך למחשב בחדר שלו. הוא ראה המסך חלון קטן שבו כתוב "התקבל מכתב חדש" הוא פתח וראה את כתובת השולח – [email protected]

"שרית???" אמר לעצמו.

הוא פתח והתחיל לקרוא...

הוא היה המום! איך היא בכלל השיגה את הכתובת שלו..
רון קרא את המכתב פעם נוספת והתחיל לכתוב לה תשובה...

'שלום שרית.

מה שלומך?  רציתי שתדעי שהייתי המום שקראתי את האמייל שלך. מאיפה יש לך אותו בכלל?

בכל מקרה.. לא הייתה לי הזדמנות לספר לך למה אור ואני הגבנו כמו הגבנו ששיקרת לו בקשר לשמך.

לפני כ-15 שנה כשאת היית עם רונן, לי הייתה אישה בשם גלית.

ביום שהיית אצלי, כמה דקות אחרי שעזבת החלטתי עם גלית לנסות להביא ילדים.

אחרי שנה של ניסיונות גילינו שהיא לא יכולה להכנס להריון, אז אמרתי לה שאפשר לאמץ, ואז ככה גידלנו את אור.. לפני שלוש חודשים גלית נפטרה מסרטן. זאת הסיבה העיקרית למה אנחנו רוצים לעבור דירה מחולון.

עכשיו אני צריך לגדל את אור לבד, וזה ממש קשה. לאור זה הכי קשה כי הוא וגלית היו מאוד קשורים. חודש אחרי שהיא נפטרה הוא גילה שהוא מאומץ לפי מכתב שגלית השאירה לי לפני שהיא מתה שם היא כתבה שהיא רוצה שאני יספר הכל לאור אם היא לא תישאר בחיים.

הוא קרא את המכתב והבין הכל. מאד אני סיפרתי לו שיש לו אמא ששמה רונית ושהיינו פעם בקשר וממך לקחנו את התינוק. הוא יודע שהוא הבן שלי, ושאת אמא שלו. עכשיו הוא רוצה להכיר אותך. הכי חשוב לי בינתיים שהוא לא ידע על רוני. על זה הוא בחיים לא יסלח לי.

תביני שגם השלושה ימים שם היו לי גם מוזרים..

האמת היא שאני ראיתי אותך פעם בעזריאלי בתל אביב לפני שנתיים, אבל העדפתי לא לבוא אליך, זה היה סתם מסבך הכל. כל מה שסיפרתי לך על גלית, זאת הסיבה שבגללה לא הפרעתי לך בחייך עם רונן..

אני יודע שרונן לא יודע כלום. אבל את תספרי לו מתישהו, בזמן שנהיה שנינו מוכנים.

מאוד אשמח לפגוש את רוני, אפילו רק תשלחי לי תמונה, היא בטח כל כך יפה.

ואם את רוצה, אני לא יתנגד לשמור על קשר באמייל.

להתראות, רון.'

הוא סגר את האמייל ויצא לעבודה..

'אם אני יאחר רונן יכעס עליו.' חשב לעצמו ועיקם את פרצופו.

"אאאאאאאאהההההה" צעקה והתעוררה מהסיוט שהיה לה..

היא נכנסה לשירותים וכשיצאה היא התיישבה בסלון והדליקה טלוויזיה. היא לא התרכזה בתוכנית שראתה וחשבה..

סבא וסבתא שלה חזרו לבית האבות שלהם בירושלים והיא נשארה שם לבדה.

היא קמה והתחברה למסן, אחרי שהמון זמן לא עשתה זאת וכתבה בשמה..

;אני רוצה להיות איתם, לראות אותם, לשמוע אותם, לחבק אותם.. אני רוצה למות!  [: ;

מיד נשלחו אליה הודעות..

נטע:"L"

דנה:"LL"

נטע:"רוצה שאני יבוא להיות איתך?"

דנה:" מאמייי! כןן! אבל עוד מעט. אני רוצה להתקלח.."

נטע:"טוב.. איך את מרגישה?"

דנה:"איך אני יכולה להרגיש?"

נטע:"3>"

דנה:"בובה שלי, תודה על הכ-ל!"

נטע:"בבקשה! תמיד! את יודעת את זה.."

דנה:"את כזאת חמודה"

נטע:"כן כן, אני יודעת..תמשיכיי"

דנה:"חח.."

נטע:"הצלחתי להצחיק אותך! איזה כייף!"

דנה:"(:"

נטע:" שומעת, הראל סיפר לי שנדב ורוני לא ביחד עדיין"

דנה:"יופי לה. אין לי כוח לדבר עליה."

נטע:"טוב.."

דנה:" יוא אין מושג איזה חלום חלמתי.."

נטע:"מה חלמת?"

דנה התחילה לכתוב: "שאני כזה נכנסת לתקלח ואז כשיצאתי.." היא ראתה שנטע כתבה לה שהיא צריכה ללכת.. היא מחקה את מה שכתבה והחליפה..

דנה:" טוב..לאב יו ..3>"

נטע:" ללאב יו טוו סוו מאאץ'! אני עוד מעט יבוא"

דנה סגרה את השיחה ונכנסה להתקלח.. היא יצאה וסידרה קצת את חדרה..

פתאום נשמעה דפיקה על הדלת..

הראל פתח את המסנג'ר.. וראה מי מחובר.. רק רוני דנה נדב נטע טלי.. ועוד איזה 40 ילדים שהוא בכלל לא מדבר איתם.. הוא התחבר ונשלחו לו כמה הודעות.. לרוב הוא לא ענה..

נדב:" היי אחי.."

הראל:"היי.. מה קורה?"

נדב:" סבבה.. שומע, דיברתי עם רוני."

הראל:"חח סוף סוף. מה?"

נדב:"אמרתי לה ש.."

הראל:"שמה?"

נדב:"שנייה! היא שלחה לי הודעה.."

===

רוני:"היי.. מה קורה?"

נדב:"בסדר.. איתך?"

רוני:"סבבה..תקשיב, אני.."

נדב:"את מה?"

היא התנתקה מהמסנג'ר. היא לא יכלה לדבר איתו.."

===

הראל:"נוו?"

נדב:"היא התנתקה.."

הראל:"למה?"

נדב:"לא יודע"

הראל:"טוב.. ספר לי על מה דיברתם..?"

נדב:"שתחשוב על זה.."

הראל:"זהו?"

נדב:"חח כן."

הראל:"ממש סקופ."

נדב:" טוב תרגע.. זה משהו."

הראל:"כן אהא..תגיד.. מה אני עושה עם טלי?"

נדב:" מה קרה עם טלי.."

הראל:"אני לא ממש רציתי להיפרד.. אני רוצה לדבר איתה."

נדב:" על מה?"

הראל:"על לחזור.."

נדב:" אל תעשה את זה. תבדוק קודם מה איתה.."

הראל:"למה?"

נדב:" כי היא תגיד לך לא בפרצוף וזה יהיה מביך לך"

הראל:"טוב.. עם מי לברר?"

נדב:" אני יודע?! מיכל.. רוני.."

הראל:"רוני..אני יגרום לזה שהיא תתאהב בי ואז היא תספר לי הכל.."

נדב:"שתוק."

הראל:"אני ידבר עם מיכל. אנחנו בקשר יותר טוב."

נדב:" תהנה. טוב נראה לי אני עף.."

הראל:"תעוף. ביי."

נדב:"בייי.. דבר איתי אם יש משהו בערב.."

הראל:"סבבה."

היא לא יכלה להתרכז בעבודתה.. כל היום חשבה עליו.. על בנה שלא ראתה 15 שנה.

היא עזבה את כל המסמכים וירדה למסעדה שיש לה מתח למשרדים, הזמינה לה קפה ונרגעה מהכל.

באותו זמן נוגן השיר של מירי מסיקה – עכשיו אתה חוזר בחזרה..

'קצת כועסת אבל מבינה, לא נעלמת לי בכוונה,

פשוט שבינתיים כאן כל כך הרבה קרה,

ועכשיו אתה חוזר בחזרה.

קצת עצוב לי, אתה איש כזה חכם,

ורק דבר אחד למדתי ממך.

עזבתי את הבית, עברתי לדירה שכורה,

ועכשיו אתה חוזר בחזרה.

אבל את היכולת להתקשר אני יכולתי לענות,

יכולנו לדבר אפילו על שטיות,

שנים אני חשבתי שאולי עשיתי משהו רע,

ועכשיו אתה חוזר בחזרה.

אבל את יכולת להתכתב,

אני יכולתי בלילות לשכב עם ערמת שקרים ולהתעלות,

היום כבר לא פוחדת שיעזבו בלי הזהרה,

אז עכשיו אתה חוזר בחזרה.

מאוד אוהבת לא זאת השאלה,

אתה מבין נכון אני לא יכולה,

שוב לתת ללב שלי לחטוף ממך כזאת סטירה,

אז עכשיו אתה חוזר בחזרה.

אבל אתה יכולת להתקשר אני יכולתי לענות,

יכולת לדבר דקה עם הבנות,

שנים אני חשבתי שאולי עשיתי משהו רע,

ועכשיו אתה חוזר בחזרה.
אבל אתה יכול להתקשר,

אני יכולתי בלילות לשכב עם ערמת שקרים ולהתעלות,

היום כבר מחייכת וגם לזאת שבמראה,

ועכשיו אתה חוזר בחזרה.

אתה יכולת לבקר,

אני יכולתי לחסוך שנתיים של טיפול נפש כדי להבין בסוף,

שחיפשתי את הדמות שלך בכל בחור לי קרא,

עכשיו אתה חוזר בחזרה,

(עכשיו אתה חוזר בחזרה) עכשיו אתה חוזר בחזרה.'

היא לא קלטה איך זה יכול להיות.. אפשר לחשוב שזה ממש נכתב עליה..

שרה ודוד, הסבים של דנה, היו בחדרם בבית האבות ופתאום נשמע ברמקול -
"שרה ודויד דביר מתבקשים לרדת לחדר הקבלה, מחכה לכם מבקר."

הם הופתעו מאוד וירדו, הם ראו שם איש לא מוכר..

"שלום שרה, דוד." אמר ולחץ את ידיהם.

שרה:"שלום.." היא הסתכלה על דוד והוא עליה במבטים כאלה לא מובנים.

.."אני יותם, הרופא שלכם, של המקרה על מילי ואריה."

דוד:"אהה כן.. שלום. מה נשמע?"

יותם:"בסדר. תראו, אני באתי לספר לכם משהו בקשר אליהם. כדי שתשבו."

הם יתיישבו.

שרה:"כן..."

יותם:" אהה.. בבית החולים יש חוק שאפשר לספר לכם דברים כאלה רק לאחר השבעה.. אז שלחו אותי לכאן כדי לספר לכם על זה."

דוד:"טוב.. אז תגיד מה זה.."

יותם:" מילי, לפני התאונה הייתה בהריון. בחודש 3"

דוד ושרה הסתכלו אחד על השני המומים.

שרה:"אוי זה נוראי."

יותם:"כן נכון, אבל אין מה לעשות עם המידע הזה. רק רצינו שתדעו."

שרה:"אני חושבת שדנה צריכה לדעת"

דוד:"גם אני חושב."

יותם:"אתם רוצים שאנחנו נודיע לה? היא בכל מקרה תתחיל טיפול בבית החולים."

שרה:"טיפול?"

יותם:" כן, עם מאיה עוזרי – מומחית למקרים כאלו."

שרה:"אהה.. טוב."

דוד:" זה אפשרי שתודיעו לה?"

יותם:"כן בטח! מחר יש לה כבר טיפול."

שרה:"היא יודעת? כי מחר יש לה את הפגישה עם בית המשפט בקשר לצוואה של מילי ואריה."

יותם:"כן. זה בבוקר, הטיפול יותר בצוהריים."

שרה:"כל התשלום והכל, מסודר?"

יותם:"אני לא אחראי על זה. אבל מילי ואריה שילמו ביטוח חיים אז הכל חינם."

שרה:"טוב."

דוד:"אז אנחנו צריכם ללכת.. תודה שהגעת"

יותם:" אין בעד מה."

שרה:"להתראות" הם לחצו את ידיו והם יצאו מהחדר.

היא ראתה איש עם בגדים שחורים ומסכה בפתח דלת היא התחילה ללכת אחורה..

"מי אתה?" שאלה.

לפני שסיימה לשאול הוא מהר תפס אותה, קשר אותה..

"מה אתה עושה?" הוא שם לה דבק על הפה.. היא ניסתה לצעוק אבל היא לא יכלה לזוז ולהוריד את הדבר..

הוא כנראה ידע שהיא לבד בבית..