שאלון השבוע -

מי המפורסם האהוב עלייך?

מייקל לואיס.  

ומי המפורסמת האהובה עלייך?

אבריל לאביןןן.

האם את אוהבת יותר מפורסמים מהארץ או מחו"ל?

מחו'ל. ברור.

מה את חושבת על חיי הנהנתנות של סלבריטאים?

בכיף שלהם.

האם את יודעת את כל מה שיש לדעת על הסלב האהוב עלייך?

אהא. שניה, כאילו פוסטרים, שירים, הופעות וכזה? כן. P:

מה חשוב לך בסלב האהוב עליך?

שהוא חתיךך.

מי יותר חתיך לדעתך? רן דנקר או ג’סי מקרטני?

רןן דנקרררררררררר! אבל מייקל לואיס יותר. (:

ומי יותר כוסית? אניה בוקשטיין או ג’ניפר לופז?

אניה בוקשטיין יותר כוסית. ג'ניפר לופז יותר יפה.

אני אוהבת את השאלון הזה. (:

רק שתדעווו. הפוסט דמויות מוכן. וגם פרק 19. הם יעלו במהלך השבוע ושבוע הבאה ועד יום שלישי או רביעי, הפוסט דמויות יעלה (אחרי פרק 20 ).

אני חושבת שזה יצא הפרק הכי יפה עד עכשיו. אבל אתם תוכלו להבין למה הוא כל כ יפה רק בהמשך הסיפור.

תהנו ואל תשכחו להגיב.

הוא היה לחוץ, ראו את זה. אבל ממה?!

כבר התחלתי לפחד. לא רק שלא התנהגנו בזמן אחרון כל כך נורמלי ביחסים שלנו, הוא גם ככה בפתאומיות פתאום אומר לי לבוא לכאן והכל. נבהלתי..

אבל נחשו מה קרה בדיוק שהוא התכוון לספר לי.. טלי התקשרה.

"כן טלי..?" אמרתי. הסתכלתי על נדב כאילו אני מתנצלת.

טלי:"ר...רוני?"

אני:"כן. מה קרה?"

טלי:" .. א..בא שלי.." היא רעדה בקול. נלחצתי, אמרתי בתוכי שבבקשה היא לא תגיד לי עכשיו שאבא שלה נפטר.

רון:"אור! בוא! הולכים!" הכל כבר היה בבית החדש. ורק המזוודות עם הדברים החשובים כמו בגדים, פלאפונים וכאלה, היו באוטו שלהם.

אור נפרד מהבית ויצא החוצה לאוטו.

אור:"יאללה. בוא."

הם נסעו לכיוון חיפה - ביתם החדש.

"כליל, תדיחי את הכלים! נמאס לי לרדוף אחריך כל יום!"

כליל:" אמא! אני יכולה עכשיו! אחרי זה"

אמא:"עכשיו! אני יכבה לך את החרא הזה."

כליל:" אמא לא! דיי! "

אמא:" תעשי כלים עכשיו או שתשכחי מהמכנסיים שאת כל כך רוצה!"

כליל:" אווווווווווווווווווווווווווווווף!" היא צעקה והלכה בעצבים למטבח, פתחה את הטלוויזיה הקטנה שיש שם,

עשתה כלים ובחצי עניים המשיכה לראות את התוכנית.

היא לקחה את הכוס שלה, את הכוס היחידה שנשארה לה כמזכרת מהוריה, הכוס היחידה שהיא שווה בה בבית. סיבנה אותה יפה ושמה במדיח.

היא הושיטה את ידה ולקחה את הכוס הבאה, סיבנה אותה ופתאום היא נפלה מידה לרצפה, הכל התנפץ על רגל ומיד יצאו כמויות אדירות של דם. 

היא צעקה ואמא החורגת מיד באה.

אמא:" מה עשית עכשיו?" היא ראתה את רגלה המדממת ומיד הלכה להביא מטלית כדי לנקות את הבלגן.

כליל:"תביאי לי גם חבושת."

אמא:" אני לא מביאה לך שום חבושת. תראי מה עשית! שברת כוס! מה חושב שאת עושה?"

כליל:" תסתכלי על הרגל שלי!"

אמא:" ראיתי" היא  מלמלה.

כליל:" נווווווווו! ומה שחשוב לך זה איזה כוס מסכנה ומכוערת?!"

אמא:" תראי מה זה! זאת אשמתך! מחר כשאת הולכת לחנות יד שנייה את שואלת אם יש לך איפה לעבוד.

נמאס לי לממן לך את כל ההוצאות והשטיות שאת עושה כל הזמן!"

..:"הינה. זה מוכן"

..:"תודה רבה. אתה לא מבין כמה אתה עוזר לי!"

..:"בבקשה. אבל את זוכרת מה התמורה נכון?"

..:"כן כן. בטח. קח."

..:"סבבה. עד מתי תמשיכי לגור כאן?"

..:"אני לא יודעת, עוד חודש גג.."

..:"טוב. עכשיו אתה רוצה לספר לי למה את צריכה את זה?"

..:"אני לא יכולה. זה... אסור שאף אחד ידע מזה."

..:"אני כאן, בכל מקרה. מה שלא תרצי."

..:"טוב. תודה רבה לך שוב. עזרת לי כל כך."

..:"אין בעד מה."

היא הלכה משם ונכנסה לבלוק הקטן שהיה לה ליד הבית שלהם. היא נראתה נורא.

מלאה בלכלוך ואבק וכתמי דם על פניה.

היא שתפה את פניה בפעם הראשונה מאז, שמה את תעודת הזהות החדשה בתיקה החדש והלבישה על ראשה את המסכה.

-

אני:"מה איתו?"

טלי:"היא." נו ! לא עמדתי בלחץ.

אני:"מה איתו טלי?"

טלי:"הוא התעורר!" שמחתי כל כך ! כל כך! חייכתי.

אני:"אני כל כך שמחה בשבילך."

טלי:"אני.. בחדר שלו, הוא פתח עיניים. אבל אמא שלי לא כאן. ואני לא מוצאת את הרופא."

אני:"תחפשי מישהו.. חייב להיות שם מישהו."

טלי:"טו..ב" שמעתי את אבא שלה, הוא מלמל את שמה של טלי.

טלי:"בואי רוני. בקשה."

אני:"מ..ה?" אבלל.. אבל מה עם נדב?"

טלי:"בבקשה."

אני:"טוב. אני כבר יהיה שם." נדב הסתכל עלי.

טלי:"תודה רבה רוני. אני מחכה."

אני:"ביי מתוקה." ניתקתי.

אני:"סורי, אני חייבת לזוז."

נדב:" מה קרה?"

אני:" אני.. זה חשוב. טלי.. אבא שלה.. עזוב זה מסובך. ביי."

נדב:" חכי שנייה רוני. אני רק..." הלכתי כבר, את השאר לא הספקתי לשמוע.

-

אחרי פוסט האחרון שהיא כתבה, שהיא הרגישה כל כך משוחררת.

היא הבינה סוף סוף משהו על עצמה.

משהו על מה שהיא צריכה לעשות.

היא נכנסה לבלוג שלה וראתה שכתבו לה 519 תגובות.

היא לא האמינה. היא הייתה בשוק. הכניסות שלה לפחות ב1000.  היא נדהמה.

דנה קראה את התגובות שהיו שם. היא הייתה מאושרת. כמה תמכו בה. זה היה לה נהדר.

היא הסתכלה בתדהמה על אתרי האנורקסיה שכתבו לה שם תגובות.

היא נכנסה לאחד מהם. היא רפרפה.

בשניה אח, משהו השתנה אצלה בחשיבה, משהו שיישנה לה את החיים.

דנה הדפיסה את הדף והלכה למטבח כשגל ראה טלוויזיה עדיין.

היא אכלה כמה קוביות שוקולד ועוגיות שנשארו מהשבעה.

אחרי חמש דקות היא עלתה שירותים, ירדה על הרצפה ושמה את הדף על הרצפה.

היא קראה את דף ועשתה את מה שצריך.

לאט לאט כל השוקולד והעוגיות התחילו לצאת.

היא הקיאה והקיאה. את כל.

היא אהבה את זה. היא ידעה שזה מה שיכול לשנות לה את החיים.

אחרי שסיימה היא הסתכלה אל תוך האסלה..

הכל היה מלא בקיא.

-

הכל היה מלא בדם, הוא המשיך להקיא וזה לא נגמר.

הוא החליט לעשות משהו ומהר הוריד את המים באסלה כדי שלא יראו.

..:"מכבי שירותי בריאות שלם, מדברת רווית."

..:" שלום רווית, אני רוצה לקבוע תור לבדיקת ס..סרטן."

רווית" איפה אתה גר?"

..:" חיפה."

רווית:"מה השם?"

הוא נתן את הפרטים. רק המחשבה שהוא באמת חולה בסרטן ממש מפחידה אותו. גם עם כל מה שקרה עכשיו,

הוא לא רוצה לאבד את משפחתו.

-

חזרתי הביתה מהמרכז ושמתי את האמ פי שוב.

הפעם שמתי על גלגלצ'.. היה שם את השיר החדש של אנריקה לגלסיה - Tired of being sorry

I don't know why
You want to follow me tonight
When the rest of the world
With whom I've crossed and I've quarreled
Let's me down so
For a thousand reasons that I know
To share forever the unrest
With all the demons I possess
Beneath the silver moon

Maybe you were right
But baby I was lonely
I don't want to fight
I'm tired of being sorry

8th and Ocean drive
With all the vampires and their brides
We're all bloodless and blind
And longing for a life
Beyond the silver moon

Maybe you were right
But baby I was lonely
I don't want to fight
I'm tired of being sorry
I'm standing in the street
Crying out for you
No one sees me
But the silver moon

So far away, so outer space
I've trashed myself, I've lost my way
I've got to get to you

Maybe you were right
But baby I was lonely
I don't want to fight
I'm tired of being sorry
I'm standing in the street
Crying out for you
No one sees me
But the silver moon

Maybe you were right
But baby I was lonely
I don't want to fight
I'm tired of being sorry
I'm standing in the street
Crying out for you
No one sees me
But the silver moon

בסוף השיר נכנסתי הביתה והתארגנתי לסוע לטלי.

-

כליל הסתכלה על נווה בכעס. היא שנאה אותה, שנאה אותך כל כך. כל מה שחשוב לה זה

כסף. היא הלכה למיכל מים הגדול שבביתם הקטן ומילאה בקבוק מים גדול שאיתו יצאה

החוצה וניתקה את הדם שברגלה.

כשנגמרו המים אבל עדיים נשאר דם היא הלכה לקחת עוד בקבוק ונווה עמדה לידו.

נווה:" בשום פנים ואופן!" היא הסתכלה על כליל פוזלת לכיוון הרגלה.

"תסתדרי עם מה שיש!" כליל הלכה משם וניקתה עם המגבת רחצה היחידה שהייתה לה.

היא ידעה שאין משהו אחר לעשות.

את הנייר נווה לקחה מזמן לחדרה ושהיא צריכה לבקש רשות לקחת,

ואסור יותר מפעמים ביום. גם ככה היא לא הולכת לשירותים יותר מפעמים.-

 הארוחות שלה כל כך קטנות שהיא בקושי בשירותים פעם אחד, אבל היא בכל זאת מבקשת

ומחביאה את הנייר מתחת למיטתה. אבל הוא כבר נגמר ועכשיו נווה בטוח לא תסכים להביא

לה.

מים כבר לא יעזרו בניקיון הרגל. ומגבות? יש להם רק שלוש בבית. אחת קטנה לידיים של

נווה ואחת ענקית למקלחות החמות של נווה. והאחרונה היא בגודל של מפית למקלחות של כליל.

איתה היא ניקתה. היום, היא לא מתקלחת. המקלחות שלה יכולות להיות רק בימים ראשון שלישי ושישי. וגם בימים האלו,

כליל מתקלחת רק אם יש לנווה מצב רוח טוב להביא לה את

המים הקרים שהן מקבלות מהעירייה.

-

רון:"נו? איך? אוהב?" הם נכנסו לבית. אור הלך לחדר שלו, ראה שרון קנה לו שמה פלזמה ענקית, ושיש לו שירותים ומקלח משלו בחדר.

אור:"כן. קלוט את הטלוויזיה."

רון:"קלטתי,נכון שזה יפה? יש אחת אצלי, אחת אצלך ואחת בסלון."

אור:"זה מגניב לאללה."

רון:"תתכונן. בימין הקרובים חוזרים לבצפר,תוכל להכיר אנשים חדשים."

אור:"אני יודע. בדיוק מזה אני מפחד."

רון:"למה?"

אור:"כי זה אנשים חדשים. ואם הם לא יהיו מגניבים כמו בחולון? ויהיו סתם מפגרים וחנונים.?"

רון:"אז אתה תהפוך להיות אחד מהם. יאללה. בוא לפרוק הכל."

-

שרית ישבה בסלון שלה וראתה את רון ואור פורקים את הדברים שלהם מהמשאית ומהאוטו.

היא פחדה שהכל ישתנה בגלל זה.

"אמא, הלכתי לבית חולים, לטלי" צעקתי

שרית:" טוב לקחת כסף?"

אני:" כן" עניתי. ראיתי אותה מביטה החוצה. באתי לידה והסתכלתי גם.

אני:" מי אלה?"

שרית:" חדשים."

אני:" וואו, הילד הזה ממש חתיך." ראיתי שהיא חושב ועושה פרצוף של "רק זה חסר לי"

שרית:"לא. הוא ממש מכוער" ניסתה לעזור בעדי להתחיל איתו או משהו בכיוון.

אני:" חח טוב טוב. הלכתי. ביי."

שרית:" ביי." היא המשיכה להסתכל על הבחור הזה ועל אבא שלו.

עברתי ברחוב וחלפתי מבטים עם הילד החדש. ראיתי ששם המשפחה שלהם הוא קליין.

הוא היה לי ממש מוכר הילד הזה.

נזכרתי בפעם ההיא ששאלתי את אמא למה היה כתוב לי 'קליין' בשם משפחה פעם..

-

רונן נכנס הביתה והסתכל על שרית. הוא לא אמר כלום. הוא פשוט נכנס למיטה וראה שם טלוויזיה.

אבל הוא לא הצליח להתרכז. הוא לא האמין שזה נכון. הוא פשוט לא האמין  שזה קורה. לו.

הוא קם המיטה והתיישב ליד שרית בסלון.

רונן:"איפה רוני?"

שרית:"עם טלי בבית החולים."

רונן:"ולי?"

שרית:"אצל גיא."

רונן:"אני מספר לה מחר."

שרית:"מה?"

רונן:"שמעת נכון. כן."

שרית:"רונן אל."

רונן:"למה?"

שרית:"ככה. כי היא עוד צעירה בשביל לדעת על זה."

רונן:"לא מעניין אותי. היא.. מגיע לה לדעת את האמת."

שרית:"עוד לא!"

רונן:" אני לא מוכן לא לספר."

שרית:"ואני לא מוכנה כן לספר. תבין כבר."

רונן:"אל תצעקי עלי! מתי? מתי חשבת לספר לי על זה? מתי? בקבר שאני ימות?"

שרית:"לא יודעת. אבל לא עכשיו."

רונן:"למה?"

שרית:"כי ידעתי שתרצה לדבר עם רוני על זה."

רונן:"חבל. כי אני הולך לדבר עם רוני על זה!"

שרית:"למה?"

רונן:"כי היא צריכה לדעת שאני לא אבא שלה."

שרית:"אבל.."

רונן:"שום אבל שרית! אני לא יסכים שהבת שלי.." הוא הסתכל עליה במבט חודרני "שרוני לא תדע אני לא באמת אבא שלה."

שרית:"היא לא תדע. נספר לה בגיל 18."

רונן:"שרית, אני החלטתי. מחר בבוקר אחרי סידור שאני יעשה אני יבוא לדבר איתה."

שרית:"איזה סידור?"

רונן:"סידור כל שהוא. לא עינייך!"

שרית:"אני אישתך! זה כן עייני!"

רונן:"אני רוצה להתגרש."

מקווה שאהבתם. J

זוכרים להגיב?