פרק 25 – בלעדייך

"מיכל! מה את עושה פה?" דנה ונטע הלכו מהירות לראות מה קרה למיכל.

היא לא ענתה להן. אבל זיהתה אותן והרגישה הקלה.. שמישהו איתה.

"מיכל! מה קרה?! את חייבת לענות לנוו, נו!" נטע אמרה לה, מתוך דאגה, כמובן.

"ט…טלי!" היא צעקה פתאום.

"מה איתה?" נטע שאלה. "איפה היא? היא הייתה פה?" נטע שאלה.

"בתוך האוטובוס." היא אמרה בשקט.

נטע ודנה הסתכלו אחת על השניה בהלם, ולא ידעו מה לעשות עם עצמן.

לשתיהן עמדה הדמעה בקצה העין, זאת טלי, זאת טלי, טלי הייתה באוטובוס, והתפוצצה.

"בטוחה שהיא הייתה באוטובוס?" דנה בדקה שוב.

"כןן. היא רצתה לאכול וגם אני רציתי, אז.. אז קניתי. וראינו אותו, והיא אמרה לי, ולא עשיתי כלום. היא מתה בגללי!"

מיכל לא הפסיקה לבכות. "היא ידעה, אמרה לי."

"מה היא אמרה לך? את מי ראיתם?" דנה שאלה.

"אותו, השפם, עם המזוודה. מחבל.." מיכל אמרה.

הם שתקו מלא מלא זמן, עד שביקשו מהן לצאת מהמקום כדי שיוכלו לעשות בדיקה..

-

מה זה? מה אמרו?

פיגוע בתל אביב? מה?

תל אביב?

מיכל וטלי לא שם היום?

הן שם, נכון?

הן לא שם.. נכון?

הן כבר חזרו, לא?

הן כבר חזרו.

בטוח.

אין מצב שלא.

מאוחר.

הן חזרו.  'רוני תירגעי, הכל בסדר, תירגעי'. אמרתי לעצמי.

הן בחיפה.

מאה אחוז.

אני בטוחה!!

"בין ההרוגים.."

הוא המשיך לדבר. הקריין הזה, כיביתי את הטלוויזיה.

הרגשה רעה עברה בכל גופי.

רעה מאוד.

לא אהבתי את זה בכלל.

מתקשר ...

טלי אהובתי

היה כתוב לי על הצג.

מתקשר ...

נו כבר! תעניי!! כוס אמא של זה! תעני כבררר!

מתקשר ...

נווווווווו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מתקשר ...

עוד שיחה, ועוד שיחה! היא לא ענתה לי.

מתקשר ...

מיכי

התקשרתי למיכל.

יוא! אני לא יכולה יותר!

-

היא ישבה צד, בכתה ובכתה, בלי סוף, בלי סוף לבכי, כל הזמן בכתה, לא הפסיקה, פשוט בכתה.

היא נזכרה שטלי אמרה לה עוד בנסיעה לתל אביב, שהשיר האהוב עליה תמיד ותמיד יהיה הוא

Im Not A Girl, Not Yet A Woman של בריטני ספירס. היא לקחה את הפלאפון שלה, שבו היה את השיר,

שבדיוק לפני חמש שעות, היא ישבה בבית קפה ושמעה אותו עם טלי.

היא נזכרה שטלי אמרה לה שב- 2 דקות ו- 10 שניות, והאלה, זה הקטע האהוב עליה.

אבל זה לא מנע ממנה לשמוע את כל השיר..

מיכל שמה את האוזניות ולחצה על פליי.

I used to think
I had the answers to everything
But now I know
That life doesn't always go my way, yeah

Feels like I'm caught in the middle
That's when I realize

I'm not a girl, not yet a woman
All I need is time
A moment that is mine
While I'm in between
I'm not a girl

There is no need to protect me
It's time that I
Learn to face up to this on my own, oh

I've seen so much more than you know now
So don't tell me to shut my eyes

I'm not a girl, not yet a woman
All I need is time
A moment that is mine
While I'm in between
I'm not a girl

But if you look at me closely
You will see it in my eyes
This girl will always find her way

(I'm not a girl) I'm not a girl, don't tell me what to believe
(Not yet a woman) I'm just trying to find the woman in me, yeah
(All I need is time) Oh, all I need is time
That's mine, while I'm in between

I'm not a girl, not yet a woman
All I need is time
A moment that is mine
While I'm in between

I'm not a girl, ooh
Not yet a woman

היא סיימה את השיר, לא יכלה יותר להתמודד עם הבכי הבלתי פוסק, לא ידעה מה לעשות עם עצמה.

כל מה שהיא רצתה לעשות זה לראות את טלי. את החברה הכי טובה שלה, של רוני, של כליל, חברה של נדב.

פאק, נדב. שיט. שיט. שיט. יוא, הוא ימות. הוא פשוט ימות.

היא חשבה לעצמה כל מיני מקרים מצחיקים שהיו לה עם טלי, כדי לצאת מהדיכאון.

אבל זה לא באמת עזר לה, היא רק חשבה יותר ויותר על טלי. רק על טלי.

-

דנה! תעני לי כבר! זאת אמא!!" מילי ניסתה שוב ושוב לתפוס את דנה בפלאפון.

-

דנה:"מה עושים?!"

נטע:"באמת שאני לא יודעת! אני בהלם, אני לא מאמינה שכל זה קרה.." היא אמרה כשמיכל ישבה בצד עם הראש

בין הידיים בידיעה מוחלטת שהיא זאת שאשמה במותה של טלי.

דנה:"יוא! אמא שלי! היא בטח משתגעת! בטוח היא ראתה בחדשות." היא לקחה את הפלאפון שלה.

נטע:"אשכרה! וואי לא רוצה לחשוב מה עם אמא שלי" היא גם לקחה ותיהן היו עמוק בשיחות עם הורין.

-

מילי:" דנה! יוא דנה! יפה שלי! אתה בסדר? קרה משהו??!?!" היא אמרה לא בבהלה אבל גם קצת שמחה.

דנה:"אני בסדר, אני בסדר, תרגעי."

מילי:"בטוח, איך את מרגישה, איפה היית כשקרה?"

דנה:"ממ.. עמדתי לאחר את האוטובוס, האמת."

מילי:"חח יוא! את לא מבינה מה עברתי בשעתיים האלה! אני עם דמעות בעיניים!"

דנה:"מצטערת. אמא תקשיבי.."

מילי:"או או.. מה קרה?"

דנה:"את לא.. ממ.. מיכל וטלי היו פה גם בתל אביב, זוכרת אותן?"

מילי:"כן, נו.."

דנה:"אז טלי הייתה בתוך האוטובוס." דנה עדיין לא קלטה שזה נכון, מכיוון שהיא לא הייתה כל כך קשורה לטלי,

אבל הייתה ידידה שלה, אז היא עדיין לא מבחינה בחסרונה כל כך.

מילי:"מה זאת אומרת? היא.."

דנה:"כן."

מילי:"ומיכל?!"

דנה:" פה, איתנו, בוכה כבר מלא מלא זמן."

מילי:"אויש, איזה מסכנה, אלוהים!! היא דברה עם ההורים שלה?"

דנה:"לא. עדיין לא.."

מילי:"אז שתדבר איתם עכשיו, את רוצה שאני יתקשר אליהם?"

דנה:"לא.. לא.. אבל מי מודיע להורים של טלי..?"

מילי:"יש אנשים שזה התפקיד שלהם נשמה שלי.."

דנה:"טוב.. אז אני ידבר איתך. מתי תוכלי לבוא?"

מילי:"לאן מאמי?"

דנה:"לקחת אותי.."

מילי:"איך את רוצה שאני יבוא? אין לי אוטו.. הוא בתיקון.."

דנה:"אז איך אני יחזור, אין אוטובוסים עכשיו כבר.. ואת לא מסכימה לי לנסוע במונית.."

מילי:"נכון, טוב אז תראי מה נעשה, תתקשרי אלי אחרי שגם טלי ומיכל ידברו עם ההורים שלהן, ואני ידבר עם האמהות,

ונסדר לכן איזה בית מלון לנוח בו, טוב?"

דנה:" אמא! הילדה עכשיו איבדה את החברה הכי טובה שלה! איזה בית מלון בדיוק?!"

מילי:" אני לא יודעת, תראי, תבדקו עם שאק ההורים, ודברי איתי.."

דנה:" טוב, ביי.."

מילי:" ביי מתוקה שלי.."

-

רונקיי

מתקשר/ת..

היא ענתה. אבל שניה, מה היא תגיד לה? מה היא תגיד לה?

היי רוני, טלי מתה?!!?

ללאאאא! אווף.

מיכל:"הלו?"

אני:"מיכל! יוא איזה כיף שאת עונה לי. תביאי לי שניה את טלי!" אמרתי בשמחה! "את לא מבינה מה עשיתם לי,

התחרפנתי כאן!! מטורפות! אתן פה? בחיפה? אולי תבואו. תבואו בא לי לראות אותך יפה שלי!  אבל שניה,

תביאי לי את טלי. המפגרת הזאת לא עונה לפלאפון שלה! חח תביאי לי אותה נו.. מיכל? מיכל?"

מיכל:" רוני.." אמרה בקול חלש

אני:"את בסדר? מיכל?"

מיכל:"אני.. ל.."

אני:"תביאי לי את טלי, מיכל, אני יכולה אותה שניה?"

וואי איך שמיכל עכשיו רוצה את טלי. כל כך רוצה אותה

מיכל:"א..."

אני:"איפה היא? איפה טלי?" נלחצתי..

מיכל:"טל..טלי.."

אני:"דיייייי! מיכל! מיכללייי! את מפחידה אותי. את בחיפה?"

מיכל:"לא."

אני:"בתל אביב עדיין?"

מיכל:"כן"

אני:"איפה?"

מיכל:"ב.. בב.. בחוץ איפשהו, עם דנה ונטע."

אני:"מה הן עושות שמה?"

מיכל:"באו.."

אני:"וטלי? וטלי?"

מיכל:"היא.."

אני:"מה קרה לה?"

מיכל:" היא מתה רוני! היא מתה! היא פשוט מתה! היא אמרה לי! אני ידעתי! אני פשוט ידעתי! זה רק בגללי!

אני מצטערת!

אני כל כך מצטערת! זה כל כך בגללי! היא מתה. היא ידעה ומתה."

אני:"מ.. מה?"

לאט לאט כולם ידעו על זה. ההורים שלי, שמעו על זה מההורים של מיכל, שבאו לקחת את מיכל נטע

ודנה בחזרה לחיפה, ההורים של נטע, ההורים של טלי, וההורים של נדב.

אמא של נדב, חלי, שמעה על זה לפני נדב, שהיה עסוק במחשב, והיה מנותק לגמרי ממה שקורה בחוץ, נכנסה

הביתה בבהלה.

שלומית:"נדבי, חמוד שלי, אני כל כך מצטערת! אני כל כך מצטערת!!"

נדב:"טוב.." הוא אמר לה ולא הבין בדיוק מה היא רוצה.

שלומית:"אני ממש מצטערת. איך אהבת אותה, הייתם זוג מושלם. היא הייתה כזאת מתוקה. אני לא מאמינה שהיא מתה."

נדב:"מי מתה?" היא הייתה כל כך עסוקה בלהצטער ולא שמה לב שנדב בכלל לא מודע למה שקרה.

שלומית:"אחח.. חמוד שלי. אני מצטערת.. הטלי הזאת הייתה פשוט ילדה מקסימה.." היא התחילה לבכות.

נדב:"מה קרה לטלי?????????"

שלומית:"אני מבינה, אתה לא רוצה לחשוב על זה, יפה שלי, לא נורא.."

נדב:"טלי מתה???"

שלומית:"כן, כן.."

נדב:"מההההההההההההה????" היא צעק צעקה עצומה, וברח לחדרו.

נדב נשכב על המיטה, לא הבין, לא קלט ממש, מה זאת אומרת, מתה? מתה מתה? ממש מתה?

מה? איך? מתי? וכאילו.. איפה? למה?!?!?

הראשונה שהוא חשב להתקשר אליה זו הייתה רוני.

-

נדב:"רוני!!"

אני:"נדב." אמרתי בשקט. לא רציתי לשמוע אף אחד.

נדב:"זה נכון?!. זה באמת נכון?!" הוא אמר עם רעידות קלות בקול. התחלה של בכי.

אני:"זה נכון." ניתקתי. שיעזוב אותי. בחייאת. מה אני צריכה אותו עכשיו.

שכבתי על המיטה שלי. עם המוזיקה שלי במחשב.

השיר של נטשה בדיגפילד – Soulmate היה בדיוק. ממש התאים. כל כך ריגש אותי כל פעם ששמעתי אותו.

תמיד ששמענו אותו יחד, היא אמרה הקדישה לי אותו.. אני לא יכולה!!! אני פשוט.. לא מאמינה..

הנפש התאומה שלי!! לקחו לי אותה. לא נכון! זה פשוט לא נכון!

Incompatible, it don't matter though
'cos someone's bound to hear my cry
Speak out if you do
You're not easy to find

Is it possible Mr. Loveable
Is already in my life?
Right in front of me
Or maybe you're in disguise

Who doesn't long for someone to hold
Who knows how to love you without being told
Somebody tell me why I'm on my own
If there's a soulmate for everyone

Here we are again, circles never end
How do I find the perfect fit
There's enough for everyone
But I'm still waiting in line

Who doesn't long for someone to hold
Who knows how to love you without being told
Somebody tell me why I'm on my own
If there's a soulmate for everyone

If there's a soulmate for everyone

Most relationships seem so transitory
They're all good but not the permanent one

Who doesn't long for someone to hold
Who knows how to love you without being told
Somebody tell me why I'm on my own
If there's a soulmate for everyone

Who doesn't long for someone to hold
Who knows how to love you without being told
Somebody tell me why I'm on my own
If there's a soulmate for everyone
If there's a soulmate for everyone
Incompatible, it don't matter though
'cos someone's bound to hear my cry
Speak out if you do
You're not easy to find

Is it possible Mr. Loveable
Is already in my life?
Right in front of me
Or maybe you're in disguise

Who doesn't long for someone to hold
Who knows how to love you without being told
Somebody tell me why I'm on my own
If there's a soulmate for everyone

Here we are again, circles never end
How do I find the perfect fit
There's enough for everyone
But I'm still waiting in line

Who doesn't long for someone to hold
Who knows how to love you without being told
Somebody tell me why I'm on my own
If there's a soulmate for everyone

If there's a soulmate for everyone

Most relationships seem so transitory
They're all good but not the permanent one

Who doesn't long for someone to hold
Who knows how to love you without being told
Somebody tell me why I'm on my own
If there's a soulmate for everyone

Who doesn't long for someone to hold
Who knows how to love you without being told
Somebody tell me why I'm on my own
If there's a soulmate for everyone
If there's a soulmate for everyone

הכרית שלי הייתה עם הכתם הגדול הרגיל שהיה עוד מהתקופה שאבא שלי מת.

תראי מה קורה לך!

תראי מה קורה לך!

כולם מתים לך.

כולם מתים לך.

הם באמת הלכו.

לא הערכתי אותם מספיק.

לא למדתי לכבד אותם.

הם היחו בשבילי הכל.

הרבה.

כל כך הרבה.

הם היו בשבילי הכל.

די.

לא רוצה כלום!

רק אותה!

אני רק רוצה אותה!

אותה.

שתגיד לי שיהיה בסדר,

שהיא פה.

שהיא איתי.

שהיא אוהבת אותי.

ואותו.

שיחבק אותי.

ולא יגיד כלום.

שפשוט יחק אותי.

שלא יגיד מילה.

מילה לא.

שיגיד לי שהוא פה. איתי.

ושלא יגיד כלום.

אני פשוט רוצה אותו.

אותם ?!

שיהיו איתי פה.

כאן. אצלי.

לא רוצה בלב.

רוצה פה.

רוצה נשיקה.

רוצה לראות.

רוצה לגעת.

רוצה לשמוע.

לחבק.

להרגיש.

להסתכל.

רק לבהות בהם.

ושרק יגידו לי..

'אני אוהבת אותך'

-

הוא שכב בחדרו. כעס, לא הבין, בכה קצת, נרגע, שוב בכה, נסער, לא הבין מה איתו.

הוא הפעיל את האמ פי על השיר שלהם. השיר שהם בחרו ביחד, שיזכה לתואר 'השיר שלנו'.

זה היה השיר של מריה קארי. Without You. – בלעדייך. אני לא יכול לחיות, בלעדיך.

No I can't forget this evening

 or your face as you were leaving
But I guess that's just the way the story goes
You always smile, but in your eyes
Your sorrow shows
Yes, it shows
No I can't forget tomorrow
When I think of all my sorrow
When I had you there but then I let you go
And now it's only fair that I should let you know
What you should know

תוך כדי השיר, ישב נדב ועיין בכל התמונות שלהם יחד, שצלמו אותם ביחד.

I can't live
If living is without you
I can't live
I can't give anymore
I can't live
If living is without you
I can't give
I can't give anymore

Well, I can't forget this evening or your face as you were leaving
But I guess that's just the way the story goes
You always smile, but in your eyes
Your sorrow shows
Yes, it shows

I can't live
If living is without you
I can't live
I can't give anymore
I can't live
If living is without you
I can't give
I can't give anymore .