| 11/2008
 הדוכסית ודפיקות לב אחרות
הרגע חזרתי מסרט. עדיין, הלב פועם בחוזקה, אגלי זיעה קרה מופיעים להם על עורי. הידיים שלי רועדות, צמרמורת עוברת בגופי. זה היה סרט יפה, במלוא מובן המילה. יפה- יפה לראות אותו, יפה לחוש אותו... יפה כמה שהוא עצוב, יפה כמה שהוא חזק, כמה שהוא אמיתי. המשחק של כולם שם, ניתן להערצה. הרגשתי כאילו אני חלק מיצירה הרמונית של מוצארט, או שמא במחזה מלהיב ששיקספיר עצמו טרח לביים. המילים נשאבו כל כך חזק אל אוזני, הקול, חדר לליבי. זמן רב לא הרגשתי כל כך מובכת בקולנוע, כל כך מביך להודות... זה חלק ממני המשחק הזה. לראות את המשחק נכנס כל כך מהר, כל כך טוב. ההרגשה הזאת היא מהמענגת שבענוגים. זה כמו להחזיק ביד משהו כל כך יקר... לנשום אותו, להסניף כל הורמון שיוצא ממנו. לחוש את העדינות, את הרכות, את הנוקשות שלו. ככה אני מרגישה למשחק. אני כמהה לרגש הזה. כשהוא מתפרץ ממני, אני מרגישה כמו אישה חופשייה, אני מרגישה כאילו עכשיו אני יכולה ללכת ולכבוש את העולם. הסרט הזה, עוטף אותי אפילו עכשיו, ברכות מענגת כל כך. סרט טוב כמו קטיפה איכותית, מפנקת ומתגרה.
הסצנות האינטמיות בסרט היו מהטובות שראיתי בחיי. היופי שבמגע בסרט... העיניים היושבות מרותקות, המוח רעב לעוד. והאיפוק הזה, הו האיפוק. הוא גורם לנו לחשוב כמה אנחנו זללנים, כמה גרגרנות מפריעה לנו לחוות באמת, להרגיש... אני חייבת להודות... הרבה זמן, הרבה זמן לא זכיתי לצאת מסרט בכזאת התפעלות, כמעט כמו שאני יוצאת מהצגה.
כל מה שנשאר לי עכשיו זה פשוט ללכת.. למקום הפרטי שלי, האינטימי שלי, לעצום עיניים ולתת לעצמי לעוף. לעוף, לתור אחרי הפנטזיה המרווה הזאת. לנסות לתפוס את טיפת המים האחרונה, לפני הסיום. הרגשה מוזרה, נעימה... קצת מפחידה אבל מקבלת על עצמה תואר אצולה.
כל-כך ענוגה...אוווו... נראה לי שפה, זה הזמן... לסגור את האורות, להדליק כמה נרות... הפנטזיה רק מתחילה.
לילה טוב אנשים טובים.
חלומות מהנים!
בעיקר מתוקים.
| |
|  כינוי:
בת: 35 MSN:
תמונה
מצב רוח כרגע:  |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
