אז ככה...
פרידות, מה יש לי לומר על פרידות...
הן בטוח לא כיפיות...
הן גם לא כל כך נעימות...
אבל לפעמים, הן הכרחיות.
אז כן, איתן ואני נפרדנו... בהתחלה היה קצת לא נעים, גם עכשיו לא מושלם... אבל אני מרגישה שזה היה דבר נכון לעשות.. אחרי הכל, מגיע לי מישהו שיאה אותי שמינית לפחות ממה שאני אוהבת אותו... שיעניק לי לפחות רבע ממה שאני מעניקה לו... מגיע לי יותר.
אני לא משוויצה או משהו כזה. פשוט מודעת למי שאני, מהן האיכויות שלי והיכולות שלי.
נכון, איתן באמת חכם... אבל אני לא מסוגלת להיות עם מישהו שמתנהג אלי בצורה משפילה פשוט...
אני לא מספיק טובה? בגלל שאני לא בלונדינית עם עיניים כחולות... סבבה... שיהייה...
אני מחליטה מעכשיו, להיות אני, תמיד הייתי אני, אבל ניסיתי להשתנות וזה לא ממש היה לטובה.
אני מי שאני, ברונטית (עכשיו אדמונית), עיניים חומות, יש בהן המון נשמה, היום אני יכולה לומר את זה על עצמי.
ואני, הולכת שותה נושמת ועושה הכל בזכות עצמי.
אוהבת אתכם אנשים
ומרגישה קלילה מאי פעם..
:)