אינטימיות זו לא מילה גסה

היום ה...4(?!) למחלה(הסופנית) שלי... די, נמאס לי כבר להיות עם חום גבוה! נמאס!!! אבל אתמול, ערב שישי, לא נתתי לאף חום לעצור אותי.. אבל נעביר להילוך ראשון, נעצור, ננשום עמוק, נעביר לרוורס ונתחיל הכל מההתחלה..

הכל התחיל ביום רביעי, שעלתה בי אווירת נוסטלגיה מסויימת,  אני ישבתי עם נועה(המ"קית חינוך שאיתי) ושתינו שוקו חם, פתאום נכנס לקפיטריה טל!!! טל! לא ראיתי ארותו כבר מלא זמן ובדיוק התלוננתי עד כמה שאני מתגעגעת אליו! לא דיברתי איתו פול זמן!

אז כמובן שקפצתי עליו, חיבקתי אותו אנסתי אותו ואז ראיתי גם את דניאל שאותה גם לא ראיתי די הרבה זמן(למרות שהיא כבר באה לבקר אותי בבסיס...).

מיד אחרי שנפרדתי לשלום מטל ודניאל, בולי חברתי הטובה ביותר עלי האדמות מתקשרת ואומרת שהיא בדרך אלי כל הדרך מצפת.

כל כך התרגשתי! לא הזיז לי שאני צריכה להישאר עוד קצת זמן בבסיס...

ואז התחלתי להרגיש ממש רע אבל לא משנה.  בולי שלי הגיעה, ראינו כמה אנשים ואז ירדנו לחורב, קניתי מתנה להורים כי זה היה יום המשפחה... חזרנו הביתה וקבענו שניפגש למחרת (יום חמישי) לערב בנות אינמטימי אחת על אחת..

אז בסוף בולי באה אלי כי היה לי חום גבוה ולא יכולית לקום... ראינו סרט, היה ממש נחד, ידבנו קצת והלכנו לישון... קמנו בבוקר למחרת ואני מצידי- קדחתי מחום... ואז היציאה של אותו יום (ערב שישי) עמדה על מוקד האש והייתה בסכנה ענקית.

בסוף הגעתי עם אמא שלי להסכם. אני הלכתי איתה לברית של חברים של ההורים שלי, אחרי כן נסענו לקצין העיר בנהרייה(כי זה היה קרוב). אמרתי לה שאם היא שוללת דלקת ריאות אז אני הולכת לצידון(הבחורצ'יק שאצלו הייתה ה"מסיבה").

הרופאה אכן שללה דלקת ריאות ולא ממש עזרה לי.

חזרנו הביתה והחום שלי המשיך לעלות. אז הבנתי שאם אני לא מורדידה את החום ומהר אין מצב שאני יוצאת.

התחלתי לקחת אקמול צינון ונוסידקס וכל מה שנתנו לי בלי להילחם עם אף אחד שכדורים זה לא בריא, שכבתי כל היום מתחת לשמיכת פליז.

ואז הגיעה השעה 19:00 מדידת החום הגורלית והרי! זה הצליח! באמת לא היה לי חום. רצתי להראות לאמא שלי ובסופו של דבר הייתה הסכמה מסויימת. הולכים לצידון! אז הודעתי לבולי וישבנו לאכול...

יצאנו מהבית בערך ב22:00 הגענו לצידון תוך חצי שעה והתיישבנו לראות את הרוייאל ראמבל!!!!

המצחיקים האלו החליטו שעף מורידים שוט, אני קצת רימיתי ולא באמת הרמתי איתם כל פעם שוט, אבל היה מצחיק:)

היה כל כך טוב לראות סופסוף את האנשים הלחוצים האלה פעם אחת סופסוף משתחררים ופשוט נהנים...

הסיבה למה יש "מנז'טוואה"  בכותרת, זה כבר לא סיפור לילדים, אולי סיפור לפני שינה, אבל לא לילדים... חחח, בואו נגיד שכמעט והתממשה שם פנטזיה גברית:) אבל בתמימות מוחלטת:)  (בנים שיכורים חשופים לפורענות מצד הנשים הלא שיכורות...-אני לא אסביר יותר מזה.פירוט- אוף דה רקורד!)

אז אני באמת נהניתי... היה קטע מגעילך בסוף, אבל אני לא רוצה לפגוע באף אחד לכן אני לא ארשום אותו...

ועכשיו למשהו קצת פחות נחמד-

אני חושבת שאפילו את אלכס אני מאבדת קצת לטובת הלימודים ואולי עוד דברים. זה ממש חבל לי..

זה נכון שאומרים שאנשים נכנסים לחיים שלנו משנים אותם ויוצאים מהם, אבל אני לא מוכנה עדיין שהוא יצא מהם... עדיין לא...

(כרגע אלכס מתקשר אבל עדיין... זה מה שהרגשתי באותו רגע...)

חוצמזה, אני עדיין לא מצליחה למצוא מעגל חברים חדשים. רוצים להשתתף בחיפושים?:)

טוב, אני היום הולכת לסטנ-אפ, הולך להיות נחמד:)

אני אוהבת אתכם המון ופשוט רוצה להיות מאושרת, או שאני כבר מאושרת?

טוב נו, מה זה משנה.

שבוע טוב לכולם:)

 אלון ביקש לבלות עם הבלונים שלי (גם אתמול הוא אמר את זהחחח)

צידון מראה לי את נכסיו:)

אז, איך עובר עליכם השבוע?

השבוע שלי האמת... לא יודעת איך להגדיר אותו... פעם הוא בעלייה חזקה ופעם הוא בנפילת כוחות מתמדת.. אבל... אני אצטט פה איזו זמרת.."אלו החיים..." או שמא se la vi...

האמת, שדבר משונה אבל באמת פורץ חומות קרה השבוע, מצאתי את הבלוג הישן שלי. לא, אני לא עומדת לפרסם כתובת..

אבל מצאתי שם כל מני דברים שכתבתי בתקופות יותר ופחות טובות...

החלטתי לפרסם 2 מהדברים שכתבתי שם... שניהם באותה תקופה בערך... אמנם די חובבניים מבחינת הכתיבה שלהם, אבל ממש לא חובבניים בתוכן, ככה אני רואה את זה לפחות.

אז הנה לכם הקטעים, מיד נמשיך..

השיר העצוב- כתבתי והמשכתי...
 נתתי אך לא קיבלתי..

שלחתי אליכם יד, ולקחתם בחזרה

צעקתי לעזרה, ועשיתם כאילו כלום לא קרה.

זעקתי מבפנים, ואתם הייתם שם בקן האוהבים. 

נטושה כמו חתולת רחוב שחורה,

מנסה למצוא את האור בקצה המנהרה

. 

באת אלי, ניסית ונגעת,

כל חיי נמסו אל דמעה קטנה.

באת אלי כמו חיה רעה, יצאתי מאצלך כמו מכשפה.

את חיי לקחת בדמעה,

אותם לא אשיב עם בדיחה...

אתם, כן אתם- שם בצד-

שלא תחשבו שלא ראיתי, שלא הזלתי דמעה

על ספור אהבה שנגמר במנוסה.

הסתכלתם, בהיתם ועכשיו זה נגמר.

עכשיו אני שוב כמו כלום, כמו אפר.

נגסת בי כמו אגס ביום לח.

רועדת כאילו אתה משהו זר.

לקחת אותי אל הרחק, אי שם.

חזרתי עם דם, דם שלא נמחק.

והשיר השני:

ימים, מסתובבת ולא יכולה לחשוב על משהו אחר חוץ מעל אותו יום, וואו, זה הולך להיות כל כך אלוהי!!!

המון זמן לפני,אני חושבת על זה ומנסה שהכל יהייה בגדר המושלם. אני קונה את הבגדים התחתונים הכי יפים שיש, את הבגדים שאני חושבת שמתאימים-אם אין לי בבית, אז אני קונה, בשביל הדבר האלוני הזה... אני אעשה הכל! אני קונה אפילו כמה סטים, כדי שיהייה אפשר לגוון מפעם לפעם...

רגע לפני, הלב שלי פועם כמו משוגע,הגוף רועד,צמרמורות נעימות ומוזרות בו בזמן, תחושת חום נעימה עוברת בכל הגוף, עוטפת את כולי...

הנה מגיע אחד, אנחנו מתחבקים, מבינים, מחמיאים על הלבוש... והנה גם היא מגיעה,אנחנו מתחבקות ואז שלושתינו מתחבקים... ולאט לאט כולם מגיעים, מתחבקים, מבינים, מביטים, ההרגשה כל כך נפלאה,בסוף כל מי שאמור להשתתף בדבר המענג הזה הגיעו. כולנו כבר מזיעים, מתחבקים,לחוצים,לא יודעים מאיפה להתחיל... מסתכלים אחד לשנייה בעיניים,נוגעים, נעלמים, שוטקים, רק מביטים. הכל חשוך, רק אור קטן מאיר את פנינו... כל אחד נכנס ועושה את שלו ויוצא, יש כאלה שנכנסים ויוצאים ללא הרף, בכל מקום- על הספה, על הרצפה, על השולחן,על הכסא, עם בירה, עם וודקה, עם סיגריה, עם באנג...

כל פעם מורידים את הבגדים,בוחרים סט אחר...

המוסיקה ברקע עושה את שלה... הכל כל-כך מעורפל...ההרגשה משונה בגוף,קצות האצבעות מתחילות לרעוד, חום ממלא את הגוף, עוצמת את עיני,נותנת לכל ההרגשה הזאת פשוט להיות, להתפשט בתוכי... זה לא מפסיק,אני כבר כולי רועדת, אני בין האחרונים שעוד נשארו חשופים... נשארו עוד 3 שצריכים לצאת ועוד אחת, עומדות אחת מול השנייה-בוכות. ספק התרגשות, ספק חרדה וכאב, האחרון על הרצפה עם המכנס למטה, אחד עומד צאחוריה, מחזיק אותה שהיא בוכה, האחר בכלל מצלם, או שהוא כבר הפסיק, אני לא ממש רואה אותו.. כולנו כבר רועדים...

ואז...

יורד המסך והאור עולה!

מחיאות כפיים סוערות... זאת אכן הייתה ההצגה הכי טובה שלנו.

     כל צוות תיאטרון-

אני חולה עליכום, היה לי כל כך כיף איתכם וקשה בלעדיכם!

(תודו שלא ברור שדיברתי על תיאטרון...)

אחחח, איזה כיף להיזכר בזה, כל כך כיף, כל כך הרבה תשוקה על במה אחת, הייתי עושה הכל כדי לחזור לאותו זמן...

אוהבת אתכם המווון!

תותי:)