אני יודעת אני יודעת... אני מקדימה את זמני, אולי אפילו מגזימה... אבל מה אני יכולה לעשות... אפילו אני קצת דואגת... ולנטיין בתקרב גבירותי ורבותי ואנוכי, עבדתכם הנאמנה, עדיין לא מצאה לעצמה ואף לא דייט קלוש אחד...
עכשיו, אני באמת לא מהבנות שעושות מהדברים האלה too much... אבל אני במצב רוח כזה שאני חושבת שמגיע לי להתפנק בדייט חמוד... לא? מה, לא מגיע לי? סתם, בא לי ככה לצאת. עכשיו אני בצבא וכולם יוצאים עם כולם ותקועים בתחת של השנייה. אני צריכה לשבת במשרד ולשמוע איך נוש לוקח את נישי למסעדה ואיך פשוש לוקח את פיצי ללונה פארק ואיך אמוק לוקח את החלסטרה לסיבוב ברים. דיייי באמת, אני לא יכולה יותר לשמוע את הדיבורים האלו, ולחשוב שגם אני הייתי כזאת..
בומבון ובומבונה... אני לא מאמינה שאז חשבתי שזה כזזזזזזה חמוד.
טוב, הנה, הוצאתי קצת תיסכול... למען האמת זה קצת חמוד, אבל לא שאת שומעת את זה מהצד. כינויים של בני זוג יכולים להיות חמודים רק אם זה נשאר בין בני הזוג לא לצאת לכל מקום ולקרוא אחד לשני ככה... מקסימום מותק, מאמי או משהו בסגנון האורבאני הזה...
חבר'ס, אני רוצה דייט... הציידת יוצאת לפעולה;)
אמממ אוקי... האמת שלא תכננתי לעדכן, סתם היה לי פרץ הורמונים קל ורציתי לשתף אתכם בו...
טוב...הנה תמונה שתממש לכם את ההרגשה הכללית שרווחת על משרד חינוך(מיני- על פי צחי)
ידידי היקרים, אוהבת אתכם המון והולכת לישון בתחושה שאני באמת אבל באמת עובדת עצות.. נראה לי שאני סתם לוקחת את זה השנה ביתר רצינות.. אני ארד לי מהסיפון ואזרוק את העוגן, אולי עדיף לעגון ולחכות מאשר לצוד... ככה אמא אומרת...
אוהבת אתכם אנשים. תחזרו כבר מהמאורות שלכם שאתם קוראים להן בסיסים ותבלו איתי קצת... אני צריכה לחדש לי את מעגל החברים, ז"א להרחיב... רובם בצבא ופשוט לא יוצרים קשר... וגם לא עונים:(
צ'או אמיגוס.
רק להיום, בלבד, מה שהייתי אז-
מכשפת היער.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
