כפי שכבר ציינתי בסערת רגשות ובבלבול מוחלט,ביום שני האחרון הגעתי לירושלים,אחרי נסיעה קצרצרה באוטובוס,כשרוב הנסיעה עברה לי בשינה,נפגשתי בתחנה המרכזית עם אמי אשר הגיעה לעיר הקודש עוד בבוקר אותו יום.
כעבור הליכה קצרה של 5 דקות לכל היותר הגענו לבית המלון,בתקווה שאף אחד לא ישים לב שכעת, החדר אשר הוזמן לזוג,זכה לעוד חיילת...
לאחר התאקלמות זריזה למקום, נכנסתי להתקלח, מקלחת פינוק עד כמה שניתן-לאור הזנחת הנקיון במלון זה אשר בעיר הקודש.
קרצוף הגוף וקרצוף השיער,צחצוח השיניים עד אבדן תחושה,מברשת השיער אינה נחה לשנייה-עוברת שוב ושוב בין תלתלי בתקווה להושיב כל אחד במקומו.
עשרים דקות לבואו של אלכס ואני חצי לבושה חצי מבולבלת,חושבת על האיפור הקרב ובא ועל המחשבה שאני נאלצת למגר את פלס גופי העליון אל תוך פיסת בד שאינה נוחה בעליל. עיפרון שחור נמרח בתוך עיניי, עובדה שמרתקת אותי כל פעם מחדש,אני, ללא שום היסוס תוקעת בתוך עיני עיפרון בצבע שחור מבלי לחשוב פעמיים! אחח, הסדיזם שביופי... המסקרה מושכת את הריסים אל על,ויתרתי על צללית,החלטתי להישאר עם המראה הטבעי,קצת סומק להסתיר את העייפות המכבידה ושפתון עדין,כדי למנוע כל התמקדות ומרכוז של אישונים אל איזור זה בפניי.
חולצה, שיער, הכל במקום. אה, תכשיטים-טוב,סתם צמיד, טבעות,עדילים והחוצה.
במעלית, ביחד עם אמי ודודתי,מרגישה כמו בעוד סרט פארודי על הסנדק או סתם סרט ערבי לא מצחיק,שבו כל המשפחה מקסלת את ה"אריס"(חתן בעברית) המיוחל ועליה להחליט האם הוא מתאים לביתם הכל כך חמודה ותמימה או לא...
והנה הוא מגיע,הישג שהצלחתי לזהותו,אף שרק את תמונותיו ראיתי. מגיע עם חיוך נפלא על פניו וורד יפיפה בין אצבעותיו. צעדיו נהיו יותר ויותר הססניים כאשר מבטינו נפגשו. חיבוק מהוסס ליד הסנדקיות... מתיישבים ונכנסים אל תוך תחקיר בטחוני מסווג וסודי ביותר דרגה א' של השב"כ,ואכן, יצא מזה הבחור, האם הוא מצא חן בעיני הסנדקיות,זאת אינני יודעת,האם זה משנה?
יד ביד יוצאים מהמלון אל תוך ערב שאמור היה להיות דייט והפך לדאבל דייט, ואז דאבל דייט וחצי ולבסוף נכנע לטריפל דייט.
שניים מהגברברים מכירים והאחר, לא יודעת האמת(ה2 שמכירים גם היו ה-גברברים, אך נדלג על עובדה שכזו.)
הבנות- "הברונטית"-אנוכי, "הג'ינג'ית"- החברה שהייתה עם חברו של אלכס. ו"הבלונדינית"-חברתה של הג'ינג'ית אני משערת...(טוב, מספיק). נשמע נקצת כמו בדיחה לא מוצלחת-"ברונטית,ג'ינג'ית ובלונדינית" ,למרות שהיה דוקא נחמד. כמובן שדייט היה מתקבל בסבירות פנים טובה יותר מצידי ובשביזות פחותה מצידי, אבל היה נחמד... עדיין, אף אחד כמעט ולא הכיר את השני... אחרי הכל, לא כולם שם ממש ששו להכיר ולא היו ממש חברותיים... טוב, מספיק להיות אשת העקרב...
החזרה למלון לפי זכרוני המעומעם הייתה מלווה בהליכה מיותרת, אך רגע שאני זוכרת ואכן אנצור בזכרוני הוא הדקות הנהדרות שעמדנו אלכס ואני מחובקים ברחובות ירושלים,אנחנו ושאר העולם.
בוקר יום שלישי,אמא שלי עדיין נסערת מזה שלא עניתי לה בשני בערב והיא הייתה בטוחה שאנחנו אותי... אלכס הגיע למלון ויצאנו לעבר הכותל. כשאני נמצאת,עומדת מול הכותל,הבכי אינו נשלט,אני נזכרת בסבתא,אשר הייתה אישה שמרנית,נזכרת בתחושת הגעגוע אליה ובאהבה שלי אליה. אחרי בכי ללא מעצורים,אשר דאג למראה טבעי ביותר על פני(כל האיפור ירד...) יצאנו מרחבת הכותל ונכנסנו אל תוך אתר עתיקות של בית המקדש, צפינו בסרט שאותי אישית הוא ריתק, אך זה בערך מסכם את הביקור שם חוץ מאשר העלייה והטיול הקצרצר על החומה.
חזרנו לבית המלון ואני לא צריכה לפרט מה קרה... הכל בפוסט הקודם,אך מאז,הכל היה עצוב יותר,אחרי שהוצאתי את המילם "אני לא חושבת שזה עובד", אחרי שהבטתי בעיניו מתמלאות בדמעות, אחרי שעיני התמלאו בדמעות, מאחרי בכי כואב וכבד, אחרי נסיונות השכנוע מצד אמא שעשיתי את המעשה הנכון, הבנתי שזו שטות ושאני רוצה להיות עם אלכס.
אני יודעת, אני שוב לוקחת את הסיכון של להתאהב ולהפגע אך לא כל דבר הוא נורא ולא בכל התאהבות יש נפגעים. לא כל נחיתה חייבת להיות כואבת, ישירה ומהירה.
לבסוף, הטיול הסתיים בצורה כמעט מושלמת כשבבוקר יום רביעי הבהרתי לאלכס שעשיתי טעות, ה"כמעט" לפני המושלם, הוא עקב השוק הזמני שאליו נכנס החמוד, אשר הכניס אותי ללחץ מסויים. שוב, לוקחים סיכונים אך נהנים.
הנפילה קשה, אך ההתאהבות יותר. האכזבה קשה, אך ההרגשה של אהבה יותר. קשה לי להיפתח שוב ולשדר את אותה הרגשה תמימה, קשה לדבר אהבה מהפחד המשתק והמקפיא להיפגע, להיכוות ואף להישרף שוב. רוצה את ההרגשה, רוצה את אותה התמיכה שהייתה... לאן נעלמה התמימות העיוורת? רוצה להתעלם מהכל, אך לא מסוגלת.
לתשומת לבכם, הפוסט נכתב בשש בבוקר לאחר לילה של שמירה.
האמת שהפוסט נכתב בתוך "בוטקה הנשקייה" על גבי דפי מחברת המחשבות בצבע ורוד מזעזע שלי.
לילה טוב, בוקר טוב, שבת שלום ושבוע טוב לכולם.
אוהבת המון ומתגעגעת לכולם ולהכל!
רותם/ תותי
:)
נ.ב
בנים, די לריב....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
עכשיו לנושא שונה לגמרי... אני מנסה, באמת שאני מנסה לא לחשוב על זה יותר מידי... אני באמת מנסה...
כינוי:
