בועה ושמה ’’אילת’’

*זה הסטייל היום?* העיר אותי ה-SMS מגלעד על הבוקר.

**לא מצליחה להבין את פשר השאלה...=/** עניתי חזרה

*הסטייל לתת לי לחפש אותך בכל המלון במקום לספר לי שאת ביום חופש*

**וואי סליחה! שכחתי לדווח לך על זה המנהל...**

*לדווח? המנהל...?עכשיו אני לא עוקב*

**אה רגע..זה לא אתה שמנהל לי את החיים? טעות שלי**

*מצחיקה....אפשר להזמין אותך ליום כיף?*

**אתה לא אמור לעבוד?**

*אמור זה של דג, כן או לא?*

**בוא נתחיל מזה שתבוא לעשות לי השכמה כמו שצריך, הדלת פתוחה ואני במקלחת, תרגיש חופשי להכין קפה**

קמתי מהמיטה בחיפוש קדחתני אחר השלט, כמובן היה צפוי שאני אמצא אותו זרוק בין כל ערימות הבגדים שמקשטות לי את השטיח בחדר, או ליתר דיוק יוצרות אחד איזה באסה שמורן לא פה, אני שונאת לעשות כביסות, מעצבן לגור לבד.  הדלקתי את הטלוויזיה על גלגל"צ, הגברתי לפול ווליום ונכנסתי להתקלח.

כשיצאתי מהמקלחת, כולי רעננה וריחנית, עם גופיית ספגטי לבנה ומכנסון קצרצר שלא משאיר הרבה מקום לדמיון, מנסה ללא הצלחה לייבש קצת את השיער במגבת הספוגה במים, הוא כבר ישב מול הטלוויזיה מזפזפ להנאתו כשעל השולחן מולו שתי כוסות קפה שממתינות בדממה להתייחסות מאיתנו.

"לא יכולת ללבוש משהו קצת יותר זנותי לכבודי...?" זרק בחצי חיוך.

"לא יכולת להיות קצת יותר הומו?"

"מה קשור הומו?" שאל בפליאה.

"אתה רואה 'הכי גאים שיש'..." אמרתי בגיחוך וזרקתי חצי מבט לכיוון הטלוויזיה.

"אההה...לאאא אני לא רואה את זה! סתם זיפזפתי!" התגונן

"מה שתגיד..." אמרתי בספקנות והתכופפתי לכיוונו כדי לתת לו נשיקה ארוכה ורטובה על הלחי. הוא תפס את ירכי החשופה וקירב אותי אליו כשלחש "אחח מה הייתי עושה לך עכשיו".

"אל תפרגן לעצמך...ספק אם הייתי משתפת פעולה" אמרתי בלחש במרחק נשימה משפתיו והתרוממתי בנונשלטיות כדי לזרוק את עצמי על הספה לידו תוך שאני מניחה את ראשי על ברכיו ומפצירה בו לשחק לי בשיער.

"אז מה התכניות ליום כיף שאתה מתכנן לי היום?"

"יום כיף? מי אמר לך שאני מתכנן לך יום כיף?"

"הערת אותי ביום חופש היחיד שזכיתי לקבל החודש, ב-8 בבוקר...חייבת להיות לזה סיבה טובה. אז מן הראוי שאם כבר עשית את הטעות, המינימום שאתה יכול לעשות זה לפצות אותי ביום כיף!"

"את לא נרגעת לרגע אה?" שאל משועשע

"הייייי רגע! אתה כן הבטחת לי יום כיף! אתה הזמנת אותי ליום כיף בהודעות!"

"אויי נכון...שכחתי מזה לגמרי..." אמר בחיוך קצת מבויש.

"טוב אז מה התכנית?"

"נתחיל בארוחת בוקר ומשם נזרום?"

"לא אוכלת בשעתיים הראשונות אחרי ההתעוררות...איך אתה עם ספורט ימי?"

"בננות, אבובים וכאלה?"

"יותר לכיוון של אופנועי ים, סקי מים וסירות מירוץ..."

"לא אוהב...לא חובב גדול של מים!"

"מצוין, יאללה אני הולכת לעלות על בגד ים!" אמרתי בחיוך וקמתי מהספה בדילוגים לכיוון החדר כששמעתי אותו ממלמל מאחורי משהו בסגנון 'אולי לא' 'סנוקר עדיף' 'משהו קצת יותר רגוע' אבל כמובן שזה יום הכיף שלי ובכל זאת הבן זונה העיז להעיר אותי ב-8 בבוקר אז התעלמתי לגמרי ותוך שלוש דקות כבר היינו על הקטנוע שלו בדרך לחוף.

הוא באמת לא היה חובב גדול של מים מסתבר, ברגע שהגענו למרינה הוא התחיל להחליף צבעים ולגמגם אז מעצם היותי בנאדם טוב, נחמד ומקסים ברורררררררר נתתי לו אופציה לדחות מעט את הקץ בתנאי שיפנק אותי באטרקציות אחרות. התחנה הראשונה הייתה ה-IMAX קיבינימאט למה שמישהו יוציא כל כך הרבה כסף על כמה פרפרים מרחפים בתלת מימד?! אם זה שנרדמתי לו במהלך הסרט לא היה מספיק בשביל להסביר לו את המצב אז הפרצוף שנתתי לו כשיצאנו בטוח עשה את העבודה, הוא הבין את הרמז ולקח אותי ל'עיר המלכים' "תגיד אתה מבין שאני לא תיירת פה?" שאלתי אותו כשיצאנו משם ובידי שלל מחנות המזכרות ובידו גלידה שנמצאת תחת שליטתי המלאה "את לא נראית לי בדיוק סובלת..." אמר בהנאה. עמדתי שם והבטתי בו דקה ארוכה לפני שפצתי את פי וצרחתי עליו מלוא הריאות "עכשיו למרינה!!!!!!". אחרי וויכוחים ארוכים ומאוד מיותרים מצאנו את עצמנו עומדים בבגדי ים וחגורת הצלה ומקשיבים לתדרוך על שימוש בטוח באופנוע ים "טוב גיא אני כל יומיים פה, אני לא באמת צריכה את ההסבר הזה כל פעם מחדש!" זירזתי את גיא החתיך שהתעקש לעכב אותי סתם, "אני דווקא חושב שזה חשוב לשמוע את הדברים האלה!!" אמר גלעד מנסה לדחות את הבלתי ניתן לדחייה, "תגיד לי י'חתיכת שפן, מי קיבל אותך לסיירת?? ועוד נתן לך להיות קצין שם?! עכשיו תעלה את עצמך על האופנוע לפני שאני בועטת בך!" ועוד לפני שסיימתי לדבר הוא כבר המתין לי על האופנוע כולו רועד....

את היום סיימנו ב'נייטמר' – אטרקציית הפחד של אילת עלק..."אתה מפחד?" שאלתי את גלעד שניה לפני שנכנסו למבוך החשוך, "נראה לך? הייתי בסיירת, קצת חושךך וכמה שלדים זה הדבר האחרון שיכול להפחיד אותי, אבל אם את מפחדת פשוט תחבקי אותי חזק, אני אשמור עליך.." ענה לי גלעד בביטחון מופרז. כשיצאנו, אני עם חיוך והוא לבן כמו קיר הוא כבר לא העיז לדבר יותר מדי על האומץ הנעלם שלו.

"טוב אז...נתראה מחר בעבודה?" שאלתי אותו תוך שאני יורדת מהקטנוע בכניסה למגורים. "לא בא לך לעשות היום משהו בערב? לצאת או משהו כזה?" ניסה בכח לדלות ממני עוד קצת זמן איכות. "שמע, אני יוצאת עם הבנות, אתה מוזמן לפגוש אותי במועדון" זרקתי ונשקתי לו קלות על הלחי "נהנתי היום..." קרא לעברי ואני שכבר הייתי עם חצי רגל בתוך המגורים זרקתי "גם אני" קטן בחזרה.