ביקורת מספר 3 לבלוג : http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=425298
ת.ז לקטע:
בלוג- 425298
כותב- dika the writer
ז'אנר (צרפתית זאת שפה כזאת שקסית!) – סיפור בהמשכים.
שם- אין, וחבל... הסיפור כבר מתקדם מאוד, את חייבת שם – לפחות זמני.
אורך- 598 מילים בפרק האחרון שכתבת. מאוד מאוד קצר...עדיף שתקטיני את הכתב, ותאריכי קצת את הפרקים. תשתדלי לסיים בפואנטה, באיזה משפט מעורר מחשבה – תמיד משאיר טעם של עוד, באחריות.
7/10
שיעור לשון:
סימני פיסוק- חסרים הרבה פסיקים. עצה שלי: תני למישהו שאת סומכת עליו שיגיד לך את האמת, לקרוא כל פרק לפני שאת מפרסמת אותו, ושיתקן אותך אם צריך.
טעויות כתיב- הכול סבבה יחסית. יש קצת טעויות הקלדה, אבל חפיף, קורה לכולנו.
12/15
תוכן:
חרוזים, משפטים מיוחדים, ושאר שנינויות- "הוא החזיק את ראשי ואסף את שפתיי לתוכו, שפתיו היו רכות ונעימות. זו הייתה נשיקה ארוכה ומלאת תשוקה, כל המעצורים נפרצו.." לא רע, באמת אפשר לתאר את הסיטואציה, ואולי אפילו להרגיש את התחושה שמורן הרגישה.
מסר- לא הבחנתי בשום מסר... בעיקרון זה סיפור אהבה, אבל תנסי לסבך את העניינים שם, זה מתחיל לחזור על עצמו.
מקוריות- כבר קראנו המון סיפורים כאלה, אבל יש דרכים להפוך אותם למקוריים יותר, תקראי את המדריך שלי לסיפורי אהבה =].
19/20
מה עם קצת רגש?
קשה לי אישית להתחבר...
מאות סיפורים כאלה כבר נכתבו, מה גם שהסיטואציה של המוות בסיפור לא אמינה. בדרך כלל אחרי מוות של ההורים מגיעים עובדים סוציאליים, הילדים הולכים לדודים, ואם אין מסדרים להם כבר משהו. וגם אף אחד לא ייתן שיגידו בחדשות את השמות של הילדים של הנפטרים. סליחה אם החמרתי, אבל העניין צרם לי מאוד. 
5/10
אולי כדאי שאני עכשיו אכיר בפניכם בעל בסטה קטנה לגראס וצמחים אחרים בשוק יפו שמתעניין באופן מוזר בכותבי ישראבלוג. בכל ביקרות, שאול יהיה מי שישאל את השאלות הקשות באמת! אז כדאי שתפחדו... מואהאהא!
אהמ,אהמ... נמשיך.
שאלות שאול הקורא המתחיל:
קודם כל, הכתב נורמאלי? כן. אין בעיה שם.
אני אבין משו, או שזה סתם מילים מבולגנות? העלילה פשוטה וברורה, למרות שזה יכול להיות גם בעיה. אין שום דבר שיגרום לך לחשוב, לתהות...חבל, כי יש פוטנציאל.
בחייאת דינאק, את חושבת שלבחור מזרחי עם פיוזים קצרים כמו שלי יהיה כוח לשבת לקרוא את זה? מממ...אולי לא. הסיפור לא ממשיך לשום מקום, אבל כדאי לתת לו ניסיון.
12/20
[ושאול בטח יגיד: "אבל איך הם מתו?!."]
פרמיס, כי ככה אני אוהבת אותם:
מורן, תלמידה בכיתה ט', מתלבטת בין החבר המסור שלה- אדם, לבין אהבתה לבן שחזר מאמריקה.
10/10
מה לעשות, צריך להיות קצת תאבי בצע:
כמה תגובות (לא כולל תגובות הכותב) – טוב אני לא אתחיל לספור את כל התגובות כי היו המון...אני פשוט אעשה הערכה גסה באחוזים, לפי מה שראיתי..
חיוביות-95%
שליליות-5%
ושאר ירקות- 0
ומה דעתו של הקהל- אנשים תמיד אהבו סיפורי אהבה, והסיפור שלך עושה את העבודה. היו כמה הערות מוצדקות (אם אני זוכרת נכון, רק בהתחלה) אבל רואים שאת הולכת ומשתפרת, ושבסך הכול, את כותבת מוכשרת עם רעיון קצת חלש. מה שהייתי מציעה לך לעשות, זה להמשיך ולכתוב את הסיפור אפילו אם בא לך לנטוש אותו ולהתחיל משהו חדש. אחרי שתסיימי, חפשי מסביבך רעיונות מקוריים לכתיבה, ותפתחי רעיון רענן ולגמרי מקורי.
14/15
ובמילה אחת- (הפעם אין מנוס משתי מילים)
טעון שכתוב
81 
***הביקורת לא באה להעליב או לפגוע. אני לטובתכם. אם אתם רוצים לחלוק עלי, אשמח לדבר אתכם באימייל, ואם טעיתי אף לתקן זאת בביקורת.***
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
