השמן זז לרגע,והגבוה הרזה ניצל את הרגע של האינטמיות כדי להצמיד אותה אליו לגמרי,ומה שעד לפני דקה היה סיפור עם כמה אפשרויות של סוף,נסגר פתאום כשהוא הרים לה אתה השמלה שהייתה ממילא קצרה כל כך ובתנועה חדה הכניס לה יד לתחתונים.היא הרגישה את הציפורן המחודדת שלו מחטטת לה בתוך הבשר,והוא ניהיה מהיר,מתנשף,נשימות יבשות,עמוקות,ישר לתוך האוזן שלה,ולשון חטטנית.היא ניסתה לעדוף אותו אבל לא שמה לב שבנתיים השמן חזר,תופס אותה מאחור,קורע לה את התחתונים.היא ניסתה לצעוק.
פרק 25
רגע אחד היא הייתה מולו ורגע אח"כ כבר לא.נעלמה כמו שד,בפוףאחד,עפעוף אחד והוא איבד אותה.הנשיקה הזאת שראה איבתר,זה כאב.
אביתר ניסה לפלח את עצמו,למצוא מוצא,הוא רצה לצאת לחפש אותה,לראות מה עם שירלי.גוף נתקל בגוף,חומת בשר צפופה,פתאום כמו גיהנום.
היו עליה יידים.הם היו רק שניים אז מאיפה ידיים כל כך הרבה.היא ניסתה לצעוק "תעזבו אותי",ושמעה את הגבוהה אומר "את יודעת שאת רוצה את זה..."
"תעיף את הידיים שלך ממני !"היא נהמה,אבל הן כבר היו עמוק בפנים,עמוק בתוכה,עם הציפורן המשוננת,והשני האידיוט השמן,סתם לה את הפה,מבליע את הצעקות שלה שכבר לא היו מילים,רק נשימה חסומה מעורבבת בהברות שבורות.היא ניסתה לנשוך לו את האצבעות,והרגישה שיש להן טעם של מרגרינה ושל עשן,אצבעות שמנות,כף יד חזקה.
הגבוה הרזה פתח את המכנסיים.היא ניסתה לבעוט,שולחת רגל לכיוון הביצים שלו,אופס,זה כאב.עכשיו הוא ממש התעצבן,הוריד לשירלי סטירה מצלצלת,ויותר משזה כאב זה הרתיח אותה,ודמעות שורפות התחילו לחנוק לה את הגרון.השמן תפס אותה מאחור,מוריד אותה על ארבע,מכין אותה לכניסה הגדולה של החבר שלו,הגבוהה הרזה.
אביתר הצליח להגיע ליציאה.הלב שלו דפק כמו מטורף,הוא הרגיש שמשהו רע קורה,חייב למצוא אותה.
אם קודם עוד הייתה לו מחשבה שהיום זה היום שלו,המחשבה הזאת התנפצה בבת אחת.
שירלי הייתה עכשיו על ארבע,מפושקת.השמן החזיק אותה במותניים.
"בבקשה לא"היא ניסתה,מתה מהשפלה.הרזה סילק סופית את התחתונים שלה,מוכן וקשה וזקור,היא הרגישהאותו מחפש בה איפה להיכנס,וכיווצה וכיווצה.
"תן לה את זה כבר"אמר השמן,ואז הרזה חדר לתוכה,פוצע אותה כל הדרך פנימה,מיבבת כמו כלבה מוכה אל תוך כף היד החמה,הלחה,של החבר שלו,עוצמת עיניים ולא רואה כלום,בתוכה חושך,וגשם נופל לה על הפנים,מרטיב את מה שהיא בוכה בלי דמעות.
אביתר סרק את הרחוב שהיה ריק.מרחוק היה זוג.הם היו חבוקים והצחוק שלהם התהד כשעברו לידו,מכונסים זה בזה בשם.
הוא לא ראה אותה בשום מקום.משהו הוביל אותו,משהו פנימי,לא מוסבר,אל מאחורי המועדון,אל החצר האפלה,אל פחי הזבל הגדולים,ואז הוא קלט אותם,הוא זיהה אותה מייד,מעורבבת בהם,השמן אוחז בה,הרזה מתנועע אחורה-קדימה,תנועות קצובות,אלימות.
הנשמה של אביתר נהייתה מהירה,דפקה לו בריאות כמו רוח בתריסים כשהוא שמע אותה נאנקת,נחנקת אל תוך היד של השמן,שכל הגוף שלו היטלטל כשאחז בשירלי.אביתר יצא אליהם,נעמד מולם,ואז שמע את עצמו אומר "תעזבו אותה",הוא צעד קדימה.זה הבהיל אותם,איך שהוא צץ פתאום מתוך החושך.הם הפסיקו בבת אחת.שירלי זיהתה אותו וזיק של שמחה עבר בה כי הוא בא,לא שכח אותה.אביתר התחיל לרוץ לקראתם.המחרק היה קצר אבל כאילו ארוך,כאילו סרט בהילוך איטי,מריש כמו נצח.הרזה הסתדר,יצא ממנה בבת אחת,אפילו סר את המכנסיים,הלביש על פרצופו את החיוך הרגוע שלו ואז אמר "הופה הופה,זה החבר שלך?גבר גבר הא?רוצה גם כם להצטרף למסיבה הקטנה שלנו?"ואביתר נעמד מולו,מרגיש את העלבון מטפס מתחת לעור.הכעס דקר אותו.הוא שלח יד מאוגרפת ואז שלושתם התחילו לריב מכות,מכות רצח.
בסופו של דבר השמן והרזה,הגבוה והנמוך ברחו.
אביתר רץ לשירלי שפשוט ישבה בפינה,מסתכלת על הקרקע,פניה היו נפולים,היא לא עברה כזאת השפלה בחיים.
היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה,איך להמשיך,זה היה כואב,כל הגוף שלה כאב.
אביתר מדמם,היא מדממת.
הם הלכו שניהם לחוף הים,הם לא יכלו לחזור הביתה ככה,להורים שמחכים להם שם,הם לא רצו לראות אף אחד.
ככה הם החליטו,ללכת לים,לשקט,לשלווה.
הם נרדמו שם,וכשקמו השמש התחילה לזרוח.
מצטערת שהפרק קצר ושקצת נתקעתי עם התיאורים והכל,זה פשוט סוחף.
אני צריכה להתארגן.
מקווה שנהנתם לקרוא !
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
XShirley