הלוואי והיה קל יותר להשאיר אותך מאחור ולשכוח שהיית פעם אהבת חיי שלא הייתי מתחרטת על זה שנפרדנו, למרות כל הכעס שלי כלפיך אני עדיין מודעת לכך שהיית הראשון שהביט בי וראה את מה שרציתי, את מה שהסתרתי ואת מה שאני.
הלוואי והיא קל יותר לראות בפרידה הזאת כאכזבה, אך אני רואה בה כניסיון, במשהו שהיה בלתי נמנע, כי הרי הזקת לי בלי הפסקה עם משפטי האהבה המדומה שלך, למרות שמי אני שאנזוף בך הרי גם אני בשלב מסוים אמרתי אני אוהבת אותך ובתוכי ידעתי שמשקרת.....
הלוואי והיה קל יותר להבין למה הסתבר שאתה כזה, ולמה נהפכתי לעיוורת כאשר הכרתי אותך, אני רק שמחה ששוב התחלתי לראות את מה שכולם חזרו עליו ואני לא האמנתי, היית אנוכי מדי, ראית בי דמות של מלאך שתבוא כאשר תזדקק לו, שתעשה הכול למענך ולא תחשוב על עצמה, שתקריב למענך את חייה שתאהב אותך בלי תנאים ושישמח כשיהיה איתך.אך מה לעשות שאני אדם, הזקוק ליחס בסיסי לשאלה מה אני צריכה, ולא תמיד לדעת מה אתה צריך, אני זקוקה לעידוד הכי קטן ולפינוקים.אני זקוקה שתראה בי אדם, בעל רצונות, חלומות , דעות, ודאגות.חבל שזרקת את כל האהבה של לאוויר, את כל הטיפולים שלי בקשר לפח ואת כל מה שחשתי כלפיך הפכת לאדישות, שכל פעם התחזקה.
הלוואי והייתי יכולה לחזור לעבר ולא להכיר אותך, כדי לא לעבור את כל מה שעברתי, את כל הייאוש הפנימי, את השבר שנוצר בתוך ליבי, את כל הכוח לאבד למטרות חסרות ייעוד....
הלוואי והיה הרבה יותר קל לעמוד מולך ולהגיד משהו, כי אם אי פעם אפגוש אותך ואזכר בימים שלנו ביחד, בכל מה שעברנו.....אהפוך לאילמת ואפחד ששוב תשכנע אותי במשהו, ארגיש אשמה כאשר זהו התפקיד שלך לטעמי....
הלוואי שהיה הרבה יותר קל להיכנס לחדר ולא להרגיש את המועקה שהשארת בליבי, כשאני יודעת שהקשר היה יכול לפרוח אם לא היית מתעצל לפעול, להתאמץ......ואני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו כיום היינו ביחד.
הלוואי וזה היה חלום, שהתגשם אך לאחר זמן קצר התפוגג אל תוך הנצח הסופי.
הלוואי והייתי מרגישה עצובה כאשר נפרדתי, אבל הרגשתי רק הקלה, חופש מאנוכי שלא כיבד את היותי אדם.
הלוואי והייתי טיפה מתמודדת מול כל מה שקורה.....והייתי שוכחת את זה שסבלתי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
