היי אנשים,
אני לא פה בשביל שתגיבו לי.
אני פה בשביל עצמי.
נקודה (;
ממממ. הבנתי שזה המקום המושלם לכתוב בו על המלחמה העצמית שלי למימוש החלום שנקרא רזון.
האמת שזה הדבר המרכזי שמעסיק אותי ביום.
טוב מודה, זה הדבר היחידי שמעסיק אותי ביום.
אני יודעת, אני שיטחית. סתם עוד שמנה.
ואם כבר אני גלויה, אז למה לא לספר על הסיוטים שלי, בלילה , אני מתעוררת מזיעה ומפוחדת לא בגלל חלומות על מפלצות או שדים, אלא בגלל חלום שבו אני שוברת דיאטה. נשמע הזוי ? זה עוד כלום.
מי שיקרא את הבלוג הזה יבין עוד מי זאת ספיר.
מתחת לכל חיוך מזויף אני האמיתית מסתתרת.
אין לי עם מי לדבר על זה. אין לי למי לספר.
לפני כמה זמן הייתי מאושפזת בב"ח בגלל שהתעלפתי כתוצאה מ- 171 שעות שבהם אכלתי 0 קק"ל.
אני יודעת זה מזיק. אני יודעת שאני טיפשה. אני לא צריכה שאיזה אחד שחושב שהוא גאון יגיד לי שאני מטומטמת. אני יודעת את זה לבד.
אני שונאת את עצמי. ואם אני לא אהיה רזה לא איכפת לי למות. כי אין לי מה להפסיד - עכשיו, אין לי חיים, פשוט אין לי.
כמו שאמרתי, כל חיוך מזויף, פשוט אין טעם לחיים שלי, אני לא יוצאת מהבית, כל היום סובלת מדיכאון , אז מה, מה הטעם ?
אני לא רוצה להיות אנורקסית, אני לא עד כדי כך שיטחית אבל, להיות רזה - זה כ"כ הרבה לבקש ?
אז מעכשיו, כן חבריי היקרים - לא "ממחר..." אני הולכת לאכול 0 קק"ל מקסימום 100 ביומיים.
שעה פעילות ביום לא תזיק. ולשתות מים כאילו אין מחר.
בהצלחה לי.
עד כאן, ספיר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
