| 5/2009
"פגיעה בעובדים"
"פגיעה בעודבים" זועיקם החברתיים, כל פעם שיש צורך בקיצוצים. אכן יש פגיעה בעובדים לפעמים. ככה הם החיים. יש פגיעה בכל אחד, איש אינו חסין בפני עליות וירידות. (ולא רק בתחום הכלכלה...).
ראינו לאחרונה (וגם הרבה פעמים לפני זה) את המשמעות של משבר כלכלי. משבר כלכלי פירושו פחות פעילות עסקית, פחות מכירות של כל דבר, פחות השקעות ועסקים חדשים, פחות ייצוא ויבוא ופחות עבודה. כל העצמאיים, קטנים כגדולים, סובלים קשה במשבר, הכנסתם מצטמצמת בהרבה, חלקם נקלעים להפסדים ופשיטות רגל. גם העובדים השכירים במגזר הפרטי סובלים, חלקם מפוטרים, חלקם יורדים ל 4 ימי עבודה בשבוע עם קיצוץ של 20% בשכר, חלקם "רק" מפסידים שעות נוספות - גם כן קיצוץ בשכר בפועל, וחלקם אינם מצליחים למצוא עבודה כלל.
מה עושה בן אדם שהכנסתו ירדה? מסתגל. קונה פחות בגדים, פחות בילויים, פחות שיפוצי דירות ושידרוג בתים, פחות חופשות, פחות מסעדות, ובמקרים קיצוניים, פחות אוכל יקר. הוא מקטין את הצריכה, ומקווה שכאשר הכלכלה תשגשג שוב יחזור וירוויח יותר, ויוכל להרשות לעצמו שוב רמת חיים יותר טובה. דבר מובן מאליו הוא שכל אחד צריך להסתגל ולחיות ברמה שהכנסתו מאפשרת, ומי שאינו מבין זאת מקבל טלפון ממנהל סניף הבנק, על ביטול את כרטיס האשראי שלו, ואז מבין, בעל כורחו.
הכלל הזה, משום מה, אינו מובן בהקשר של המדינה ותקציבה.
גם המדינה והכנסותיה ממיסים סובלים מעליות וירידות בהתאם למחזור הכלכלי. בשעת מיתון חברות ואנשים מרוויחים פחות, ומשלמים פחות מיסים, והכנסת המדינה יורדת, בדיוק כמו שיורדת ההכנסתם של האזרחים. אבל כשהמדינה באה להתאים את ההוצאות שלה לרמת ההכנסות הקטנה יותר מתחילים לזעוק כול ה"חברתיים" געוואלד "פוגעים בעובדים ובחשלים". עובדי המדינה והמגזר הציבורי נהנים מחסינות: שכרם לעולם לא יורד, פיטורים הם טאבו. אסור. ל"פגוע בעובדים" - חו"ח. להוריד שכר? אתם השתגעתם? "חוזים יש לכבד!!!" אפילו יבוא המבול. עובדי המגזר הציבורי מנותקים (מלאכותית) מפני כל תהפוכות הכלכלה.
לא רק העובדים. גם המוסדות. לקצץ בחינוך? זה בנפשנו! אסור להוריד אף אגורה!
לקצץ בבריאות?? השתגעתם? בהשכלה הגבוהה? לא בא בחשבון כלל! (המשכורות המופלגות והתנאים המוגזמים והבזבזניים של הפרופסרים הם דבר קדוש!). בביטחון? נו באמת... אתם רוצים שכולנו נמות במלחמה הבאה? בקיצבאות? מה?? מהמסכנים אתם רוצים לקצץ? מניצולי השואה?
בקיצור - אין שום אפשרות לקצץ מאף אחד. כל אגורה של קיצוץ היא סוף העולם.
המגזר הציבורי אצלנו ענק. הוא כולל את כל מקבלי הקיצבאות (קצבת ילדים, קיצבת זיקנה, נכות, הבטחת הכנסה, חד הוריות, חיילים משוחררים וכו'). כל עובדי הממשלה, העיריות, הצבא, המשטרה, מערכת הבריאות, החברות הממשלתיות (חברת החשמל, הנמלים וכ 100 חברות נוספות), החינוך, האוניברסיטאות, וכו' וכו' וכו'. בכל אלה אסור לקצץ. אסור, ממש אסור. ויותר גרוע - אי אפשר מעשית, ואכן אין מקצצים. תקציבים ממשלתיים רק עולים, לעולם אינם יורדים. תמיד מכינים תקציב על בסיס השנה שעברה, עם תוספות לשנה זו.
ברור לגמרה שהדבר אבסורדי. ברור לחלוטין שכמו שאדם פרטי מעלה או מוריד את רמת ההוצאות שלו לפי רמת ההכנסות, גם הממשלה חייבת להתאים את ההוצאות הציבוריות להכנסות העומדות לרשות הציבור. אין למגזר הציבורי חסינות מתהפוכות הכלכלה. הוא חלק מהמדינה, הוא לא חי על הירח. כשיש כסף בקופת המדינה (כשהכלכלה משגשגת) אנו יכולים להרשות לעצמנו יותר הוצאות ציבוריות, אבל כשאין - צריך להוריד את ההוצאה. לא ייתכן שעובדים במגזר הפרטי (עיידן הרוב!) יסבלו בעת משבר, אבל עובדים במגזר הציבורי לא יפגעו לעולם. זה לא צודק ולא אפשרי! והמגזר העיסקי, ההולך ומצטמק אינו יכול לשאת על גבו את המגזר הציבורי שלעולם לא מצטמק, אלא תמיד גדל.
בתקציב המוצע לשנה הבאה יש קיצוץ רוחבי של (נדמה לי) 5% בכל המשרדים. לא ברור איך זה יבוצע - אבל הרעיון סביר. יש לדחות על הסף טענות מהסוג "בביטחון אי אפשר" או "בבריאות אי אפשר".
אבל קיצוץ כזה חייב להיות מלווה בקיצוץ בשכר העובדים במגזר הציבורי, ובקיצבאות. קיצוץ רוחבי, כולל, אבסולוטי, אוניברסלי, בכל התשלומים - 5%, 10%, 7.5%, - כמה שצריך. שום קיצוץ של 10% אינו אסון, אינו סוף של שום עולם.
אם, וכאשר הכלכלה תתאושש - אפשר לדון בהחזרת השכר והקיצבאות לקדמותן.
הכלכלה, כמו כל דבר בחיים, יש בו עליות וירידות, זה מה יש. לא ייתכן להתנתק ממציאות, לא צודק שחצי המדינה (המגזר הציבורי) יזכה לחסינות מפני ירידות על חשבון החצי השני.
צריך לרדת מפרות קדושות וסיסמאות דמאגוגיות כמו "פגיעה בעובדים", ולהיות מציאותיים.
יעקב
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: