| 8/2009
הסיבות לאלימות
שרשרת מעשי הרצח האחרונים הביא, באופן טבעי, לגל של מאמרים ופרשנויות בעיתוני סוף שבוע, כשכולם תוהים: מה הסיבות לגל האלימות הזה ? כל המאמרים שיקפו עמדה אידיאולוגית "חברתית", "הומניטרית" האחידה, השלטת בכיפה. העמדה האידיאולוגית הזו היא האחראית לגל האלימות.
מהי העמדה הזו? היטיב לבטא אותה בתמציתיות אסף גפן בטור בידיעות אחרונות:
"אז אכיפה מוגברת, החמרת ענישה וחוקי יובש זה יפה אבל בלי טיפול בשורש הרוע הם לא יספיקו... כי בלי לנקות את ביצת האלימות - הקטנת פערים בחברה, מתן תחושת סיכוי לקבוצות שוליים, חינוך לפתרון סכסוכים בעוד דרכים חוץ מכוח - זה לא ייגמר"
זה מה שכול החכמים "יודעים": הפושע לא אשם, החברה אשמה, "צריך לטפל בפערים, צריך לייבש את הביצה". האידיאולוגיה הזו אשמה בגל הפשע. היחס הרחמן וה"מבין" אל הפושע - הנסיון לכפר על אשמת החברה ועל כך ש"יצרה" את הפושע, הנסיון ל"עזור" לפושע כי הוא בסך הכל מסכן, קורבן של חברה מעוותת, ה"הבנה" של הפושע והעמדת טובתו במרכז - זה מה שעומד ביסוד גל הפשיעה והאלימות.
האידיאולוגיה הזו בלתי נכונה בעליל - גם עובדתית - למשל הנערים מג'לג'וליה שהיו מעורבים ברצח בתל ברוך באו ממשפחות טובות, רגילות ועשירות, לא ממשפחות שוליים עניות ודפוקות. מה שחסר זה הדגשת האחראיות אישית, והפנמה של החשיבות של כל פרט בקביעת גורלו ודרכו, ההחדרה של הרעיון שכל אדם הוא פרט בפני עצמו, האחראי לגורלו, ולא פריט צף בתוך חברה, שרק היא אחראית לגורלו. צריך להחדיר את הרעיון שכל אדם צריל לשאת בתוצאות מעשיו.
מערכת החינוך שלנו מנסה לחנך לערכים - אבל מחנכת, אם בכלל, לערכים לא נכונים, ערכים של ביטול חשיבותו של הפרט ואחראיותו, הדגשת ערכה העליון של החברה על פני ערך וחשיבות הפרט. היה מוטב שמערכת החניוך תחנך פחות ל"ערכים" המעוותים של אידיאולוגיה רווחת והאחידה, ותתרכז בהעברת החומר הלימודי, והגברת הידע.
מערכת המשפט לוקה באותה אידיאולוגיה רחמנית כלפי הפושע ואכזרית כלפי הקורבן של הפשע. על פי נתוני מפכ"ל המשטרה, ב 80-90% מהמקרים מטילים בתי המשפט עונשים של פחות מרבע מהעונש שנקבע בחוק לעבירות אלימות. קחו את הדוגמה של הפושע שדרס, במרס השנה, נערה בת"א. הוא נידול בעבר על הריגה וישב 5 שנים בכלא, ומיד כשיצא חזר להרוג. אנשים אלימים צריך לכלוא לתקופות ארוכות בכלא - לא כדי להעניש אותם, ולא כדי לשקם אותם, אלא כדי להגן עלינו, האזרחים הרגילים, מפניהם. צריך לאמץ את הכלל שהתקבל בארה"ב - מי שעובר שלוש עבירות אלימות יישב כל ימיו בכלא - הוא לא מתאים לחיים בחברה, החברה זכאית להיות מוגנת מפניו.
אומרים הפרשנים" "אכיפה מוגברת, הגברת אמצעי הענישה - זה לא יעזור". זה כן יעזור. אם מסלקים את הפושעים האלימים מהרחובות, לכלא, יש פחות פשיעה אלימה ברחובות. זה כל כך פשוט! תנו לנו קודם כל אכיפה מוגברת והחמרה בעונשים, אחרי זה נתווכח על "ייבוש ביצה". את מי שצריך ל"חנך" מחדש ל"ערכים" נכונים זה את המשטרה ואת השופטים, צריך לשחרר אותם מהאידיאולוגיה של "רחמנות על הפושע המסכן, קורבן החברה" ולהחדיר להם את הערך העליון של הגנה על האזרח מפני הפושע. שיפסיקו השופטים לזכות אלפרונים, אבוטבולים וכאלה בעלי עבר פלילי עשיר, "מחמת הספק", ויתנו לחברה שומרת החוק ליהנות מהספק, על ידי כליאת הפושעים המועדים לצמיתות. אנו לא צריכים שרוזנשטיין, למשל, ישתחרר בעוד 5 שנים מהכלא וימשיך לאיים עלינו.
עזבו את הפטפוטים על "ייבוש הביצה וסגירת הפערים" - הדיבורים על הביצה והפערים לא מובילים לשום מקום, הביצה והפערים יהיו תמיד איתנו. בינתיים - סלקו את הפושעים האלימים מהרחובות לבתי הכלא. הדבר היחידה שמונע זאת זה לא העדר תקציבים לשיטור אלא האידיאולוגיה הרווחת.
יעקב
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: