אני רוצה להעמיד את המאגר הביומטרי בהקשר של העידן הטכנולוגי בו אנו חיים.
יש הרבה מאגרי מידע ממוחשבים בימינו, כי הטכנולוגיה של עיבוד מידע התקדמה מאד. ברבים מהם ישנו מידע פרטי רגיש. למשל: במאגרים של קופות החולים יש מידע על בריאותנו. בהחלט מידע פרטי. במאגרים של הבנקים יש מידע פיננסי (פרטי) רגיש. במאגרים של המשטרה - מידע על עבירות וחקירות פליליות. במאגר של מס הכנסה - מידע שכולנו היינו רוצים למחוק. במאגר של גוגל יש מידע על הרגלי הגלישה שלנו, ובמאגר של אמזון ושל חברות כרטיסי האשראי יש מידע על הרגלי הצריכה שלנו. הכל מידע פרטי, רגיש, שיכול לגרום לנו נזק.
אנו בכל זאת משתמשים בכל המאגרים האלה ברצון, כי התועלת מרובה מהנזק הפוטנציאלי. ולכל אחד יש זכות להמנע מהשימוש במאגר (למשל - לא להשתמש בכרטיסי אשראי).
המאגר הביומטרי של משרד הפנים שונה משתי בחינות: אחת - יש בו מידע רגיש ומסוכן פי כמה (מידע ביומטרי). שתיים: הוא לא מביא שום תועלת. ושלוש: הוא יהיה בכפיה - ללא אופציה של המנעות ממנו.
כדי להצדיק את המאגר - הנימוק העיקרי שהצליח אבי דיכטר למצוא הוא שימנע זיופים בבחירות. גם כן מציאה. אפשר לחשוב שסבלנו מזיופים בלתי נסבלים בבחירות עד כה! ומה יהיה אם יהיו קצת זיופים ? לא סוף העולם, לא סיבה להקים מאגר.
יש בטח גם זיופים פה ושם בדרישת קיצבאות, או כאלה. יש אולי קצת תועלת בחיפושי המשטרה אחר פושעים. אבל אני פשוט לא רואה מה הצורך הדחוף והתועלת הגדולה של המדינה. באשר לתועלת של האזרח - היא דווקא דורשת איסור קיום מאגרים מרכזיים כאלה בידי המדינה. אין שום תועלת לאזרח מזה.
המאגר הביומטרי היא קפריזה אווילית של אנשים לא חכמים, היא דבר לא פחות מיותר מאשר הוא מסוכן.
יעקב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
