קו ישר

ד"ר אפרים דוידי מאונ' בן-גוריון כותב מאמר בואינט על האבטלה האמיתית. הוא כותב שבצד האבטלה הרשמית של כ 7.5%, יש אבטלה של אנשים שהתייאשו מלמצוא עבודה, וגם כאלה המועסקים בעבודה חלקית שלא מרצונם. ביחד – שיעור האבטלה הנכון, לדעת דוידי הוא 13.6% .

בהחלט ייתכן שדוידי צודק. ייתכן אבל גם שלא כול מי ש"מובטל" ממש רוצה לעבוד – למרות שהוא מצהיר מן הסתם שהוא רוצה. עובדה היא שיש בארץ 250-300 אלף עובדים זרים. הם עושים עבודות ש"ישראלים לא רוצים לעשות". בסדר – אז הם לא רוצים – הם מובטלים מבחירה.

למה הם לא רוצים? כי נוח יותר לקבל דמי אבטלה או אבטחת הכנסה, בלי להתאמץ ולעבוד בעבודות קשות.

העובדה שדמי האבטלה והבטחת ההכנסה ממריצים את הבטלה – ויוצרים את ה"אבטלה" – זו עובדה שנאלמת מעיני ד"ר דוידי, כי היא לא מתיישבת עם האידיאולוגיה שלו. אבל אל דאגה, דוידי יודע בדיוק למה יש אבטלה:

"האבטלה כתופעה חברתית של קבע אופיינית למשטר הקפיטליסטי."

האידיאולוגיה המרקסיסטית מסנוורת את עיניו וגוברת על המציאות.

כלכלנים ליברליים ראו באבטלה סטייה מן המצב הנורמאלי של תעסוקה מלאה, שאליו שואפת באופן טבעי הכלכלה.

מצב נורמאלי של תעסוקה מלאה ? מאיפה הוא ממציא את זה? לא קשה לדעת – הנה ציטוט ארוך בוא הוא מסתמך על נביאו – קארל מרקס:

קרל מרקס הבחין כבר במאה ה-19 בקשר ההדוק בין האבטלה לבין המשטר הקפיטליסטי. בקיומם של המובטלים, ואף כתופעה המונית, ראה מרקס כאמצעי לחץ המרכזי שבעזרתו יכולים בעלי ההון למנוע או להאט את עליית השכר ולשמור על שיעורי רווח גדולים. על פי מרקס, אין ביכולתו של הקפיטליזם לפעול, ואף להבטיח שיעורי רווח גבוהים, ללא אבטלה. מרקס אף הגדיר את המוני המובטלים כ"חיל המילואים התעשייתי" של הקפיטליזם..

הטענות האבסורדיות של קארל מארקס מהמאה ה 19 הן נר לרגליו של ד"ר דוידי, אשר מסוגל לקרוא בספרים ישנים אבל לא להסתכל על אשר קורה מסביבו. הוא  למשל לא מבחין בקשר הישיר בין חוקי שכר מינימום לשיעור האבטלה. וגם לא בסיבה הראשית – תשלומי ההעברה, הפוטרים את האדם מהצורך לעבוד. התיאוריה המרקסיסטית הרת האסון שולטת ללא מצרים בעולם האינטלקטואלי, גם בימנו.

הדרך להקטין את האבטלה היא להוריד מיסים (ולצורך כך – תשלומי העברה למי שבריא ויכול לעבוד), להקטין רגולציה, להסיר חסמים, להקטין את הבירוקרטיה, לעודד יזמים .

יעקב