| 7/2010
זכויות השחורים והזכות לשאת נשק. כתבתי לאחרונה על הפסיקה של ביה"מ העליון בארה"ב שהכיר בזכות האדם לשאת נשק. הסיפור לא כול כך פשוט, הרבה נימים שזורים בסיפור זה. האיש שהגיש את התלונה נגד עירית שיקגו על שמנעה ממנו את הזכות לשאת נשק, שעל שמו נקרא הפסק הדין, הוא אוטיס מקדונלד, תושב שיקגו, שחור (בתמונה).
הסיפור כרוך בהיסטוריה של ארה"ב ומאבק השחורים לשוויות זכויות. אחרי מלחמת האזרחים ותבוסת הדרום שוחררו העבדים השחורים, והתקבלו התיקונים מס 13, 14 ו 15 לחוקה המבטיחים שיוויון זכויות לכול האזרחים, כולל שחורים. יחד עם זאת, מדינות הדרום המשיכו לעשוק את השחורים ולמנוע מהם את הזכויות הבסיסיות, זכות הקניין, הזכות לבחור ולהבחר, הזכות לשרת במשרות ציבוריות ועוד. מדינות הצפון היו עייפות מהמלחמה, והעדיפו להתעלם מהעושק בדרום, ולא לצאת למלחמה חדשה למען הגשמת זכויות השחורים ואכיפת התיקונים היפים לחוקה שהתקבלו. בית המשפט העליון שחה עם הזרם, וסירב גם הוא להעניק לשחורים את הזכויות המגיעות, באמצעות פסיקות הוגנות. הוא פסק תמיד נגדם. אחת הזכויות הבסיסיות שנשללו מהכושים זו הזכות לשאת נשק לצורך הגנה עצמית מפני הפורעים הגזעניים של הקו-קלוקס-קלן, שביצעו לפחות כ 1500 מעשי לינץ' בכושים אחרי מלחמת האזרחים. הכושים היו תמיד, עד היום, הקבוצה שממנה נשללת הכי הרבה הזכות לשאת נשק, למרות שרבים מהם חיים בשכונות עניות שבהם יש פושעים ויש צורך בהגנה עצמית.. אפילו בפסק הדין הזה, המכיר בהגנה חוקתית על הזכות לשאת נשק, נמנע הרוב מלהצהיר במפורש שהפסיקה הקודמת, מ1873 ששללה את ההגנות שבתיקון מס' 14 בטלה כעת. המהיג הכושי המפורסם, פרדריק דאגלס (1818-1895), כתב בזכרונותיו: זכויות השחורים תלויות בשלוש קופסאות: קופסת הקלפי, קופסת חבר המושבעים, וקופסת הכדורים (כדורי רובה). היום, אנשי השמאל, החלוצים, לכאורה, במאבק למען זכויות השחורים, נאבקים כדי לתת להם עוד ועוד עזרה כספית מהמדינה, אבל נגד הזכות הבסיסית לשאת נשק להגנה עצמית, זכות שלה רגישים השחורים במיוחד מסיבות הסטוריות. קראו מאמר מאלף על הנושא כאן. יעקב
| |
| |