קו ישר

נחזור לשוטר שחר מזרחי שירה למוות בגנב רכב שנמלט ממנו וניסה לדרוס אותו.

שופטי בית המשפט העליון קבעו שהשוטר אינו מעל לחוק, שלשוטר אין רשיון להרוג, ומאחר ולא היה בסכנת חיים אסור היה לו להרוג.

אינני משפטן ואינני יודע בדיוק מה אומר החוק או הוראות המשטרה. אתייחס רק למה שההגיון אומר.

אזרח רגיל אין לו זכות להרוג או לפגוע בכול צורה במישהו אחר, ורק טענה של הגנה עצמית יכולה לעמוד לו במקרה כזה. כדי לטעון הגנה עצמית עליו להוכיח שהיה נתון בסכנה. אם אזרח פוגע באחר - ניתן להרשיע אותו על סמך הכלל "הוא לא היה נתון בסכנה".

אבל שוטר אינו אזרח רגיל. שוטר הוא אדם שנשכר על ידי החברה כדי להגן על האזרחים, וניתן לו מנדט (הרשאה) לפעול כנחוץ לשם כך. שוטר הוא שליח הציבור. על שוטר מוטלת שליחות וחובה להפעול להגנת הציבור. לשוטר יש רשות, וחובה לעצור אנשים חשודים בביצוע פשע. כדי לעצור אנשים קיים נוהל עצירת חשוד שצריך להיות בערך כך, בסדר עולה של חומרה: "עצור, עצור או שאני יורה, יריה לרגלים, יריה על מנת להרוג". חשודים, וסתם אזרחים חייבים לדעת ולהפנים שהם חייבים להשמע להוראות השוטרים. כשהשוטר אומר: "עצור" ("freeze") - האדם העומד מול השוטר חייב לעצור, אם לא - דמו בראשו.

הנה דילמה פשוטה: חשוד שהשוטר קרא לו לעצור - נמלט. האם על השוטר לתת לו להמלט חופשי, או שמוטלת על השוטר החובה להתאמץ ולעצור אותו, אפילו אם צריך לירות לשם כך? החשוד יכול להיות כול דבר, גם מחבל. עד שהוא לא עוצר אין יודעים מה טיבו. הבריחה רק מגבירה את החשד. על החוק ועל השופטים לתת תשובה ברורה לשאלה זו.

מיותר לציין את דעתי: על השוטר מוטלת חובה לעצור את החשוד בכול האמצעים האפשריים, והחוק חייב לאפשר לו את זה. יותר מזה: שוטר שמניח לחשוד להימלט בוגד בשליחות ובתפקיד שלו.

כמובן שהשוטר אינו מעל לחוק (משפט טריוויאלי ומיותר של השופטים). אחרי שחשוד מציית להוראות השוטר ועוצר - אסור לשוטר לירות בו. זה מובן מאליו. אבל - החשוד, שנקרא לעצור, חייב לעצור. כול הפושעים חייבים לדעת שמי שבורח משוטר שקרא לו לעצור מסתכן במוות.

במקרה הנוכחי - לא נראה לי שהחשוד עצר. כאשר הוא נורה הוא לא היה במצב של "freeze" (כלומר לא נכנע) אלא במצב שהוא בורח (ממשיך לברוח), למרות שנקרא לעצור. אני חושב שפסק הדין (של שתי ערכאות) היה שגוי.

עוד קביעה של השופטים נראית לי מאד משונה. הם אמרו "היה צריך לירות בגלגלים או ברגליים, לא בראש". כלומר: השופטים מסכימים שהחשוד לא עצר אלא היה בתהליך בריחה (מתמשך), ולכן היה מוצדק לירות כדי לעצור אותו. אבל הם חכמים לאחר מעשה בתוך אולם ממוזג, ויודעים להגיד שהיה צריך לכוון את הנשק יותר טוב, כלומר לרגליים... בעת המעשה, השוטר היה אחרי מרדף, ואחרי שחייו ניצלו מנסיון דריסה, והכול בלילה. הקביעה של השופטים שהוא לא כיוון מספיק טוב את האקדח נראית לי אבסורדית.

המינימום שהיה מגיע לשוטר היה זיכוי מחמת הספק....

יעקב