קו ישר

תפקידו (המוצהר) העיקרי של הביטוח הלאומי הוא לתת קיצבה לזקנים (גימלאים). הביטוח הלאומי נולד מצורך ממשי ואמיתי. הרבה אנשים עניים, אשר מאבדים את כושר העבודה והפרנסה, נקלעים לעת זיקנה למצוקה כלכלית. קהילות יהודיות בגולה נהגו לפתור בעיה זו על ידי הקמת "הקדש" - בית אבות, בו יכול היה כול נזקק לגור ולאכול בחינם, ואף לקבל טיפול רפואי. הדבר נוהל על ידי מתנדבים ומומן על ידי פרנסי הקהילה.

בשלב מסויים החליטה הממשלה לטפל בנושא באופן מימסדי, וחוקקה את חוקי הביטוח הלאומי, בשנת 1935 בארה"ב, בשנת 1953 אצלנו. בגרמניה הנהיג ביסמארק את הביטוח הלאומי כבר ב 1889.

הביטוח הלאומי פועל כך: כול העובדים משלמים, לפי חוק, כ 15% מהכנסתם כ"דמי ביטוח לאומי" - כלומר כמס לממשלה (זאת בנפרד, לכאורה, ובנוסף לשאר המיסים כמו מס הכנסה או מע"מ). המוסד לביטוח לאומי (כלומר הממשלה) נותן קיצבאות לכול הזקנים. אני מדגיש - לכול הזקנים, עניים ועשירים כאחד. גובה הקיצבה נקבע באופן שרירותי, בחוק, הוא משתנה ממדינה למדינה ומעת לעת. באופן כללי - הרעיון הוא לחלק את הכסף שנגבה לזקנים. בפועל, לעיתים קרובות, מעבירים לזקנים פחות, וחלק מהכסף מוצא על ידי הממשלה לצרכים אחרים.

אנו רואים כבר בשלב זה שהפתרון אינו מתאים לבעיה. הבעיה הייתה - לעזור לזקנים עניים שנקלעו למצוקה. הפתרון - הביטוח הלאומי - מעביר כספים לכול הזקנים, בין אם הם עניים ובין אם עשירים.

עכשיו צא וחשוב: האם כול הזקנים עניים, וזקוקים לתמיכה מאחרים? כלל וכלל לא. מבין כול שכבות הגיל - הזקנים הם העשירים ביותר. רוב הזקנים הספיקו לעבוד שנים רבות, לצבור רכוש, חסכונות, נכסים וזכויות פנסיה. רוב הזקנים הם עשירים (יחסית). דווקא הצעירים הם עניים - כי הם נולדים ללא רכוש, עוד לא הספיקו לחסוך ולצבור זמן רב, ויש להם הוצאות גדולות בהקמת בית ומשפחה. אז מה ההגיון הסוציאלי בחוק הביטוח הלאומי - המעביר כסף משכבת אוכלוסייה ענייה יחסית (הצעירים) לשכבה מבוססת ועשירה יחסית - הזקנים ? אין הגיון. יש אנטי- הגיון - איוולת גמורה. דרך הטבע, מה שמתרחש בפועל, לרוב, הוא שהזקנים (האבות) עוזרים לצעירים (לבנים). הביטוח הלאומי מזרים כסף בכיוון ההפוך.

אני חוזר ומדגיש: קיימת בעיה ממשית. הבעיה קיימת עם זקנים עניים שבמצוקה. יש כאלה, להם צריך לעזור. יש הצדקה, לכאורה, לתכנית לסיוע לזקנים עניים. אבל איזה חלק, מבין אוכלוסיית הזקנים, הם עניים? אני לא יודע. אני מניח שאולי 10%, אולי 15% אולי פחות. מובן גם, שהחובה הטבעית לעזור לזקנים עניים מוטלת על המשפחה הקרובה, בנים ואחים, ואלה אכן תומכים בהם, לרוב. הזקנים שנזקקים ממש לעזרה מהציבור הם קבוצה קטנה עוד יותר - רק העריריים, או אלה שמשפחתם ענייה מכדי לעזור.

בקיצור: הבעיה שמשמשת הצדקה להקמת המוסד לביטוח לאומי היא בעיה קטנה יחסית. הפתרון - הביטוח הלאומי - הוא פיל גדול, אוניברסלי, המעביר כסף לכולם, עניים ועשירים כאחד. לקחו בעיה קטנה יחסית - והפכו אותה ל"פתרון" ענק, שלא עומד בשום פרופורציה לבעיה.

מה שהביטוח הלאומי עושה, רוב הזמן - הוא מעביר כסף מקבוצה אחת באוכלוסיה (הצעירים, המשלמים מס) לקבוצה אחרת (הזקנים, המקבלים קיצבה), ללא צורך. ועוד יותר גרוע - הוא מעביר לרוב מקבוצה ענייה יותר לקבוצה עשירה יותר.

תכנית הביטוח הלאומי - עמוד התווך של מדינת הרווחה המודרנית - עוסק, ברוב הזמן והיקף הפעילות, בהעברה מיותרת, אנטי-סוציאלית ומנוגדת לצדק, של כסף משכבה ענייה יחסית, לשכבה עשירה יחסית. ועוד לא דיברנו על הביזבוז האדמיניסטרטיבי, ועל שכבה גדולה של פרזיטים שתופסים טרמפ על התכנית ומתפרנסים ממנה.

בהמשך אכתוב על אספקטים נוספים - איך ומדוע התכנית הזו באמת קמה ומה היא באמת עושה - בניגוד לסיפור הרשמי.

יעקב