שאלה מעניינת היא האם אין נטיה בין הרופאים להמליץ על טיפולי יתר - יותר מדי תרופות, יותר מדי בדיקות, יותר מדי ניתוחים. הכוונה ב"יותר מדי" היא לא רק שהטיפולים לא מביאים תועלת, אלא גם שלפעמים הם גורמים נזק.
זו נטיה טבעית. כול בן אדם רואה את העולם דרך המשקפיים של המקצוע שהוא למד, והעיסוק שלו, ונוטה לכן לייחס חשיבות יתר לטיפול בתחום העיסוק שלו.
כך למשל גדול מספר עורכי הדין שמיעצים ללקוחותיהם "תתבע אותו" - דהיינו - בכול מחלוקת - תגיש תביעה לבית המשפט. האמת היא שמשפט הוא ביזבוז כסף וזמן, ולרוב לא עוזר לך בכלל. העצה הנכונה לרוב היא: לא חשוב, תספוג את העלבון או ההפסד, ורק אל תלך למשפט. זו כמובן עצה שעורך דין לא בנוי לתת, מבחינת מבנה האישיות שלו והאינטרס הכספי שלו. אבל זו לרוב העצה הכי טובה מבחינת הלקוח.
כנ"ל עם הרופאים. אתה הולך לרופא - הוא שולח אותך לבדיקות, ואח"כ לטיפולים, תרופות, לפעמים ניתוחים. הרבה פעמים זה לא עוזר הרבה, לפעמים זה ממש מזיק.
וועדה רפואית ממשלתית עליונה בארה"ב ממליצה להמנע מבדיקת PSA - בדיקה לגילוי מוקדם של סרטן הערמונית. היום הבדיקה נעשית בדרך שיגרה בגברים מעל גיל 50. הוועדה מצאה שבין מיליון גברים שעברו טיפולים בעיקבות הבדיקה (הקרנות, כימוטרפיה או ניתוח) בין השנים 1986 ל 2005 בארה"ב, היו 5000 מקרי מוות, 10-70 אלף מקרים של סיבוכים רציניים ו 200-300 אלף מקרים של אמפוטנציה ואי שליטה בסגרים. לא ברור כמה מקרי מוות מסרטן הערמונית נמנעו הודות לבדיקה והטיפולים. גם ממציא הבדיקה בעצמו, ד"ר ריצ'רד אלבין, הכריז שהשימוש ההמוני בבדיקה הוא "אסון מבחינת בריאות הציבור".
מאידך מתגייסים הרופאים האורולוגיים למלחמה נגד המלצה זו. הם, ורבים מהחולים בסרטן הערמונית שעברו טיפולים, מציינים ש 32000 איש מתו בשנה שעברה מסרטן הערמונית, והבדיקה עוזרת להקטין את המספר הזה. סרטן הערמונית הוא אכן נפוץ מאד, וכ 75% מהגברים מפתחים אותו, אבל לרוב הוא מתפתח באיטיות ואינו מסוכן, ולכן - הטיפול האגרסיבי עלול להיות יותר מסוכן מהמחלה.
הרופאים האורולוגיים ראו עלייה תלולה בפעילות שלהם (ולכן בהכנסות שלהם) בעיקבות הנהגת בדיקת ה PSA. כמו עורכי הדין (להבדיל) - יש חשש שגם הם רואים את הנושא דרך המשקפיים של בעל המקצוע.
אין ספק שיש מקרים שבהם הבדיקה מצילה חיים - השאלה היא סטטיסטית - מה היא עושה יותר - מצילה חיים או גורמת נזק מיותר. שאלה קשה. שאלה קשה נוספת היא השאלה של המטופל - כמה נזק הוא מוכן לסבול, או להסתכן בו - תמורת סיכוי קטן להרחיק את המוות.
אספקט אחר של השאלה הוא הנושא של ההוצאה הציבורית לבריאות. יותר מדי טיפולים היא הסיבה העיקרית לעלייה המתמדת בהוצאות הרפואיות. והסטטיסטיקה מלמדת שריבוי טיפולים והוצאות רפואיות אינה מתבטאית לרוב בשיפור ברמת הבריאות. אדם עשיר עושה את כול הטיפולים והניתוחים האפשריים - ובסוף הוא מת כמו כולם, ולא ברור כלל שהטיפולים האריכו את חייו. אדם עני תלוי במערכת הבריאות הציבורית המעכבת וקוצבת טיפולים בשיטת התור הארוך - שבמהלכו הפציינט או שהוא מבריא או שהוא מת, בדיוק כמו המטופל הפרטי.
הרופאים עצמם מודעים לביעה. משאל בין רופאי משפחה מגלה ש 42% חושבים שהחולים מקבלים יותר מדי טיפולים, ורק 6% חושבים שהם מקבלים פחות מדי טיפולים. ו 76% מהנשאלים אומרים שהסיבה העיקרית ליתר בדיקות הבחנה וטיפולים היא האינטרס הכלכלי של הרופאים המבצעים את הבדיקות והטיפולים. מחקר אחר, שבה קבוצת רופאים חוקרים חקרה את התרופות שמבוגרים לקחו בדרך קבע מצא שכמחצית מהתרופות היו מיותרות. המאמר הבא מנסה לעזור לחולים לבחור בדרך של פחות טיפולים.
בלי אספקט כלכלי-אידיולוגי אי אפשר, אפילו בנושאים רפואיים.
סידרת המאמרים שלמעלה מופיעה בעיתון הליברלי (שמאלני) ניו יורק טיימס. הם חסידים גדולים של רפואה ציבורית (ממומנת על ידי הציבור ולא על ידי החולה), והם מודעים לכך שהענקת כול הטיפולים וכול התרופות לכול האוכלוסייה גוררת עלות אסטרונומית, שהרפואה הציבורית לא תוכל לעמוד בה. הם מודעים היטב שרפואה ציבורית פירוש: קיצוב בשרותי הבריאות - כלומר מניעת חלק מהשרותים. לכן הם מנסים לקדם את המסר שלא כול הטיפולים נחוצים, ומניעת חלק מהטיפולים על ידי המערכת הציבורית לא תגרום לפגיעה בחולים.
אני מסכים בהחלט שיש הרבה טיפולים מיותרים ואף מזיקים. יחד עם זאת יש להשאיר את הבחירה וההחלטה בידי החולים ורופאיהם, ולא למסור אותה ל"מערכת ציבורית" שתחליט יחלטות גלובאליות עבור כולם.
לבסוף אני מוכרח להזכיר את אימרתו של וולטייר: "תקפידו של הרופא הוא לבדר את החולה בזמן שהטבע עושה את שלו".
יעקב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: