קו ישר

הרבה אנשים סוברים שבית המשפט העליון מרכז בידיו כוח רב מידי ומתערב בעניינים רבים מדי, כלומר האקטיביסם שלו אינו "מידתי". מובן מאליו שהמתלוננים שייכים למחנה האידיולוגי ההפוך מזה של בית המשפט, למחנה שנפגע הכי הרבה מהחלטותיו. אנשי השמאל, שבית המשפט משתייך ברובו למחנה שלהם, סוברים שבית המשפט העליון הוא האלוהים, שהוא קדוש, ואסור לפגוע בו.  ככה למשל צועקים כול השמאל "געוואלד"  כי משרד המשפטים העלה בכנסת הצעת חוק שתאפשר לכנסת לחזור ולאשר, ברוב מיוחס של 65 ח"כים, חוק שנפסל על ידי הבג"ץ. "זו פגיעה בדמוקרטיה, פגיעה בשלטון החוק, זה בציפור נפשנו".

רצה המקרה שבדיוק כעת יוצא השמאל של ארה"ב, במאמר מערכת בניו יורק טיימס, נגד בית המשפט העליון שלהם. הם טוענים שהסמכות הסופים והבלתי ניתנת לעירעור לפסול חוקים, סמכות שניתנה לבית המשפט העליון, היא סמכות רחבה מדי. הם טוענים שצריך לצמצם בצורה כולשהי את כוחו האבסולוטי של בית המשפט העליון. הם למשל מציעים לקצוב את תקופת כהונתו של שופט - היום שופט מתמנה שם לכול החיים. (אצלנו חייבים השופטים לפרוש בגיל 70, אצלהם הממוצע, לאחרונה הוא 78). מה גורם לזעקה הזו של השמאל האמריקאי? החשש שבית המשפט יפסול את חוק הבריאות היקר לליבם, חוק שהשמרנים מתנגדים לו בחריפות ושהתקבל על חודו של מיצובישי בבתי הנבחרים שלהם.

שהויכוח על בית המשפט העליון הוא פוליטי-אידאולוגי - זה טבעי - לא יכול להיות אחרת.

אבל אלה שמדברים גבוהה גבוהה על צדק, שלטון החוק, דמוקרטיה - האנשים האלה הם או טיפשים או שארלטנים, או שניהם.

יעקב

תוספת: כדאי לקרוא את המאמר של יובל אלבשן שהתפרסם דווקא בארץ:

מחנה המתקרא שמאל בישראל די היה בתשע דקות מרגע פרסום תזכיר חוק יסוד: החקיקה כדי לקרוא אותו, לנתח את כל סעיפיו, לחשוב על משמעויותיהם ולצאת בגינוי גורף נגדו, מלווה בזעקות שבר קורעות לב על קץ הדמוקרטיה. תשע דקות של חסד ניתנו לתזכיר החוק הכל כך חשוב הזה, עד שגם הוא הוכפף לשיח הרדוד של מלחמת בני אור בבני חושך. שיח ששולטת בו בעיקר הבורות, שאין טובה ממנה להשתיק דיונים ציבוריים חשובים ולהותיר אותנו רק עם ססמאות מתלהמות ומשחקי מלים מתחכמים סביב בנימין נתניהו וולדימיר פוטין.