קו ישר

בשנת 2009, בשיא המשבר הכלכלי, נחלץ הממשל האמריקאי להציל את ג'נרל מוטורס מפשיטת רגל. הוא הזרים כ 50 מיליארד דולר ל"תכנית ההבראה" של ג'נרל מוטורס, ועוד כ 12.5 מיליארד לקרייזלר. למעשה התקיים תהליך פשיטת רגל מזורז בניהול פקידי ממשלה ואישור של שופטים. בתהליך זה נסגרו מספר רב של בתי חרושת שהעריכו שאינם כדאיים. אותם חלקים (או בתי חרושת, או מותגים) שהיו יחסית "בסדר" זכו להזרמת כסף והבראה. 

למעשה הפסידו בעלי המניות הישנים את כספם, וכן מרבית הספקים ובעלי החוב. היחידים שלא הפסידו הם העובדים והאיגודים המקצועיים באותם מפעלים שזכו ל"הצלה", אשר המשיכו ליהנות מההטבות המופלגות שאיגודיהם המקצועיים השיגו המרוצת הזמן. בהליכי פשיטת רגל רגילים מממש כונס נכסים מטעם בית המשפט את נכסי החברה, ומחלק את הכסף בצורה צודקת (כלומר פרופורציונית) בין הנושים. אבל, תהליך פשיטת הרגל הזו התנהל לפי התכתיבים של הממשלה והשקפותיה הסוציאליסטיות - לכן - הנושים ובעלי המניות והאג"חים הפסידו את כספם, אבל הפועלים לא הפסידו את "זכויותיהם".

הממשלה הזרימה כאמור כ 50 מיליארד דולר, כספי ציבור (או כספים ממכבש הדפוס) כדי לאפשר המשך העבודה והייצור במפעלים שהוחלט להציל. היא לקחה לעצמה 61% ממניות החברה החדשה. בנוסף, הזרימו כסף ממשלות קנדה ומחוז אונטריו, שלהם ניתנו אחוזים נוספים של הבעלות. עוד קיבלו מניות בחברה החדשה האיגודים המקצועיים (קרנות הפנסיה שלהם), כנראה כנגד חובות שהחברה חבה להם, וקצת גם מחזיקי האג"חים. המניות שבאחזקת ממשלת ארה"ב נמכרו במרוצת הזמן, בבורסה. הממשלה הייתה הבעלים הרשמי של ג'נרל מוטורס, GM, שכונתה government motors, במשך שנים מספר, אך מכרה מניותיה האחרונות ב דצמבר 2013, ו GM חזרה להיות חברה ציבורית - לא ממשלתית. 

כעת, כאשר סוכמו המספרים של ההזרמה מול ההכנסה ממכירת המניות מסתבר שממשלת ארה"ב הפסידה 11.2 מיליארד דולר בפרשה זו. כמה הפסידו ממשלות קנדה ואונטריו לא פורסם.

חסידי ההצלה טוענים שהצילו 1.5 מיליון משרות בארה"ב, והחברה החדשה (אחרי ההצלה) יוצרת הכנסה של מעל 90 מיליארד דולר במיסים (פדרליים ומקומיים). הטענות האלה נועדו להצדיק את כדאיות הוצאת הכסף הציבורי, אבל אין בהן הרבה ממש. גם בתהליך פשיטת רגל רגיל היו נמכרים המפעלים ה"טובים" למשקיעים אחרים שהיו ממשיכים להפעיל אותם, להעסיק עובדים ולשלם מיסים. 

עוד פרטים על ההצלה ניתן למצוא כאן. 

אחרי הליך פשיטת הרגל המיוחד (מנוהל וממומן על ידי הממשלה) מפעילה GM 34 מפעלים בארה"ב לעומת 47 קודם, ומעסיקה 68500 עובדים לעומת 91 אלף קודם. 

האם תהליך ההצלה של GM באמצעות כסף ציבורי היה מוצדק? עקרונית הוא לא יכול להיות מוצדק. הממשלה לא צריכה לעשות עסקים, ולהוציא כסף של הציבור על הרפתקאות כלכליות. אין הצדקה לקחת כסף של אזרחי המדינה כדי להעביר לעובדי GM להצלת משכורותיהם המופלגות. אבל, במקרה הזה, איפשרה התערבות הממשלה לנהל את תהליך פשיטת הרגל במהירות מופלאה (כחודש), ואיפשרה המשך הפעילות, על בסיס כלכלי, של חלק גדול ממפעלי החברה. תהליך פשיטת רגל רגיל (ללא התערבות ממשלתית) היה נמשך שנים, והיה עלול, בגלל זה, להיגמר בנזקים גדולים יותר. 

בכול אופן - אין הצלות חינם. הציבור האמריקאי שילם כ 12 מיליארד דולר. כמה הפסיד הציבור הקנדי אינני יודע, בטח עוד כרבע מהסכום הנ"ל. ומה שיותר גרוע - GM נראית כאילו היא חזרה לקו ההתחלה, כלומר - כאילו תזדקק בקרוב להצלה נוספת. היא לא מצליחה למכור מכוניות קטנות (שבמילא האמריקאים לא אוהבים) - ומתקשה לעמוד בתחרות מול היריבות שלה מבית ומחוץ. מגרשי הסוכנים שלה מלאים מכוניות לא מכורות. מה שהיא כן מכרה היא מכרה באמצעות אשראי "סאב פריים" - דהיינו - כסף קל שהלוותה לקונים ללא דירוג אשראי טוב, שעלולים לא לעמוד בהחזרים. החגיגה של אוהבי ההתערבות הממשלתית, שטוענים: "הנה, ההתערבות הייתה נחוצה להצלת תעשיית הרכב" הייתה קצת מוקדמת. זה אופייני למצבים כאלה, כול "הצלה" יוצרת צורך ל"הצלה" נוספת בעתיד. תכינו עוד 12 מיליארד. "הצלה" שבנויה על כסף ציבורי קל, ולא על מאבק אמיתי עם הבעיות של שוק קשה ותחרותי - היא רק מקדמה ל"הצלות" נוספות.

יעקב