קו ישר

לטביה היא רפובליקה קטנה על שפת הים הבאלטי (בירתה ריגה), אחת משלוש ה"רפובליקות הבלטיות" - לטביה, ליטה ואסטוניה. בכול אחת מהרפובליקות האלה חי עם קטן בצל העמים השכנים הגדולים והאימפריאליסטיים - גרמניה ורוסיה. העמים הבלטיים היו עצמאיים עד אמצע המאה ה 18, אולם נכבשו אז על ידי האימפריה הרוסית, שתחת שלטונה חיו עד מלחמת העולם הראשונה. עם פרוץ המהפכה הקומוניסטית והחלשותה של רוסיה זכו הרבופליקות לעצמאות מחודשת ב 1918 (אחרי מלחה"ע הראשונה), אולם, בעיקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב בין רוסיה הסטאליניסטית וגרמניה הנאצית, נכבשו הרפובליקות מחדש על ידי ברה"מ, ב 1940. אחרי כיבוש גרמני-נאצי בין השנים 1941-43, חזרו הרפובליקות לשלטון ברה"מ עד 1991, עת התפרקה ברה"מ והרפובליקות זכו לעצמאות מחודשת.

תחת שלטון רוסי התרחש התהליך הרגיל של "רוסיפיקציה" - תושבים לטבים רבים ברחו לחו"ל, אחרים הוגלו לסיביר, וכמות גדולה של מתישבים רוסים ייושבו בארץ. השפה והתרבות הלטבית דוכאו, והלימודים בבתי הספר נערכו רק ברוסית. מיותר לציין שיש שנאה גדולה של העם הלטבי כלפי רוסיה בשל הדיכוי רב השנים ממנו סבלו. מאז העצמאות התהפך הגלגל, השפה הרשמית היחידה בממשלה ובמוסדות החינוך היא הלטבית.

אבל, המלחמה בין הרוסים (שמהווים עדיין, היום, יותר מ 1/4 מהאוכלוסיה) ללטבים לא מסתיימת במלחמת תרבות ושפה. הלטבים פשוט שללו (או נמנעו מלהעניק) את האזרחות הלבטית למי שאינו דובר את השפה הלטבית. כך מצאו עצמם כ 12% מהאוכלוסיה חסרי אזרחות במדינה בה חיו, ייתכן, כמה דורות. למי שאינו אזרח לטבי אין זכות הצבעה לפרלמנט, ואינו יכול להחזיק משרות רבות בממשלה או מערכת החינוך - כלומר - הוא אזרח סוג ב'.

יש לנו, בלטביה, דוגמה למדינה קטנה שחיה בצילו של שכן ענק (רוסיה) ממנו סבלה רבות במשך ההיסטוריה, ובה מיעוט גדול של רוסים, שחיו, חלקם, בלטביה במשך כמה דורות, ובכול זאת משוללים זכויות אזרח פוליטיות. אין פגיעה בחופש האישי או בזכויות הקניין שלהם - רק פגיעה בזכותם הפוליטית להשתתף בבחירות, ואפליה נגדם בכול הקשור למשרות והטבות.

לטביה היא, מאז 2004, חברה באיחוד האירופי, ויותר חשוב - חברה בנאטו, כלומר נאטו ערב לבטחונה.

לטביה היא רק דוגמה קטנה. כמעט בכול מקום בעולם קיימות בעיות דומות עם מיעוטים אלה או אחרים. (למשל: בגרמניה - 9% מהתושבים אין להם אזרחות גרמנית).

יעקב