קו ישר

זהו חלק 2  בסדרה, חלק 1 כאן.

מסקנות דוח גרמן הם על טהרת האידיאולוגיה, כול חבר וועדה הביא את האידאולוגיה מהבית, מראש, לפני שבא לוועדה. מאות השעות של ישיבות דיונים, עדים וברבורים היו הצגה לריק (ותירוץ לחגוג על חשבון הקופה הציבורית). מסקנות הוועדה נקבעו מראש על ידי האידאולוגיה של החברים. היו שני דוחות – של הרוב והמיעוט – ומיותר לציין ששני הדוחות האלה היו סותרים – כול אחד לפי האידאולוגיה שלו. אין שום קשר בין הדוחות למערכת הבריאות...

מה בעצם הבעיה עם מערכת הבריאות? הבעיה הרגילה – רוצים יותר כסף. אותה בעיה שיש עם מערכת החינוך, הרווחה, התשתיות, החינוך הגבוה, הביטחון, השלטון המקומי. בכול מערכת ממשלתית לעולם הכסף לא מספיק, תמיד רוצים יותר, תמיד אפשר להוציא יותר... להוציא יותר זה קל, לדרוש ולצעוק ולהקים מהומה ציבורית – גם זה קל. זו הדרך להשיג כסף – מי שצועק יותר חזק מקבל יותר (על חשבון הציבור). מבחינה זו הייתה וועדת גרמן מכשיר של יחצנות להקמת צעקות ולהעלאת רמת התעמולה, למען השגת כסף . יותר זול, מקובל ויעיל זה לשכור משרד יחסי ציבור שמומחים בהפצת רעש.  כנראה שליעל גרמן אין בן דוד בעל משרד יחצ"נות. יותר זול ויעיל היה להפגש עם ראש הממשלה ושר האוצר ולנסות לשכנע אותם...

אני אכתוב בקצרה על הבעיות במערכת הבריאות, ואח"כ אפרט את התוכן והאופי האידאולוגי של מסקנות הוועדה.

מערכת הבריאות פועלת בערך ככה: יש חוק ביטוח בריאות ממלכתי – גובים מכול אזרח כ 10% מהכנסתו למס בריאות, שיעור אחיד לכולם, לפי החלטה שרירותית של הממשלה. הגביה היא בכפיה, כמו כול המיסים, מכריחים את האזרח לשלם ולהיות מבוטח. הביטוח נעשה על ידי קופות החולים הקיימות. רק "הקופות הקיימות" מקבלות את דמי הביטוח שהממשלה גובה – הממשלה לא מאפשרת הקמת קופות חדשות, לא מאפשרת תחרות של ממש. זה מונופול – כמו עם הבנקים וגופים אחרים – מונופול בחסות הממשלה של מספר קטן של גופים "מאושרים" – 4 במקרה של קופות החולים. את הכסף מחלקים  לפי כמות האנשים הרשומים בכול קופה, אחרי תיקון המתחשב בגיל המבוטחים – תיקון שרירותי לטובת קופ"ח הכללית. מס הבריאות מכסה כ 60% מהוצאות הבריאות, את היתר מעבירה הממשלה מהתקציב הכללי. בנוסף, הממשלה מקיימת, מתקצבת ומנהלת מערכת בתי חולים ממשלתיים. קופות החולים נמצאות תמיד בגרעון כרוני גדול – וזה טבעי – ככול שהגרעון שלך יותר גדול אתה מקבל יותר כסף מהממשלה. הממשלה מעבירה לקופות החולים, מדי פעם, כספים נוספים "לכיסוי הגרעון" – על פי הקריטריון: מי צועק חזק יותר ומי "מקושר" יותר.

מלבד זאת קובעת הממשלה "סל בריאות" – פירוט השירותים והתרופות שקופות החולים חייבות לספק למבוטחים הממלכתיים. זהו סל "שרותי מינימום".  עד כה הכול מרוכז ומנוהל על ידי הממשלה, בהכרח באופן שרירותי ומקרי. בס"ה המערכת מתפקדת פחות או יותר טוב, בייחוד אם אתה לא ממש חולה. לכול אחד (כולל העניים ביותר) יש גישה לרופא, לבדיקות מעבדה שגרתיות ולתרופות בסיסיות, הכול תמורת השתתפות עצמית מאד קטנה וסבירה. גם דו"ח גרמן משבח את מערכת הבריאות ומביא ציטוטים מדוחות בינלאומיים של ה OECD – המציין שיש לנו מערכת בריאות טובה וזולה יחסית. אז מה הבעיה?

כול עוד אתה בריא אין בעיה, הבעיה מתחילה כאשר אתה חולה. אז צריך בדיקות, ניתוחים ותרופות מעבר לרגיל. אז מתברר שלניתוח יש תור, לבדיקה מסובכת יש תור, תרופות מיוחדות לא ב"סל", בבית החולים לא תמיד יש מיטה פנויה, וכאשר יש מיטה אין אחות או רופא – כי האחיות והרופאים מעטים ועמוסי עבודה, ולוקח שעות עד שמישהו מסתכל עליך. יש מחסור ברופאים צעירים (אלה שעובדים קשה מאד תמורת שכר זעום). בסוף הכול מסתדר. אחרי המתנה מכובדת אתה מקבל טיפול – טיב הטיפול לפי המזל – מי הרופא שראה אותך. יש הרבה רופאים טובים. חוץ מזה – עם ישראל יודע להסתדר, לכול אחד יש בן דוד או גיס שמכיר רופא זה או אחר, או את ראש המחלקה או את סגן שר הבריאות, עושים כמה טלפונים, וכול אחד מקבל את הטיפול. (והחולה לרוב בכלל לא יודע, ולא מסוגל לשפוט, אם קיבל טיפול טוב או לא).

עד כה המערכת מתנהלת על פי העקרונות הבולשביקיים: ניהול ריכוזי על ידי הממשלה (המערכת הפוליטית – למעשה על ידי אף אחד – דוגמה: גרמן), ספקי השרות מנותקים לגמרה ממקבלי השרות (החולים). החולה לא משלם, הרופא, המעבדה, בית החולים לא מקבלים כסף מהחולה. לרופא ולמנהלי המערכת אין שום עניין בחולה, החולה הוא רק מטרד ומעמסה. התגמול של מספקי השרות בא רק מהממשלה, הדרך להוציא יותר כסף היא באמצעות צעקות, פעילות פוליטית ושביתות, בלי קשר לחולה ולטיב שרות הבריאות הניתן.

זאת המערכת הציבורית, וזה אופייה בהכרח. המערכת אינה אידיאלית, אך מערכת מושלמת, שמספקת שרות מלא וטוב, לכול אחד, וגם בחינם היא אוטופיה – לא יכולה להיות קיימת. מערכת הרפואה הציבורית שקיימת היא, במסגרת המגבלות הבלתי נמנעות, סבירה.

אבל, המערכת הציבורית היא רק רובד אחד במערכת הבריאות – היא הרובד הגדול, הבסיסי, אבל לא היחידי. מעל לזה ישנו הרובד של הרפואה הפרטית, המסחרית, רפואה תמורת תשלום. הרובד הזה משפר את מערכת הבריאות בצורה משמעותית. אנשים רבים מעקמים את האף ואומרים (על פי האידאולוגיה שלמדו בבית הספר): "טיפול רפואי תמורת כסף? רפואה לעשירים? פויה. גועל נפש. שרץ."

וועדת גרמן הוקמה לצורך מלחמה, ממניע אידאולוגי, נגד ה"שרץ" זה (הרפואה המסחרית). בקטע הבא אתאר קצת את ה"שרץ" של הרפואה המסחרית שקיימת בארץ, ותורמת רבות לשיפור רמת שירותי הבריאות. אתאר את הרובד היותר טוב ומתפקד של שירותי הבריאות, החלק שיעל גרמן רוצה לחסל.

יעקב