לפני
בערך שלוש שנים, החלטתי להפסיק ללכת לסופר.
החוויה
של למצוא חלון של שלוש שעות, לנסוע חצי שעה, לחנות את אוטו. ללכת לכניסה,
לחפש בארנק מטבע של חמישה שקלים, אין. להכנס לשרות לקוחות, לחכות בתור, להתייאש.
לצאת לאוטו. לפשפש באוטו בכסף הקטן. להישבע לא לקנות יותר כלום במטבע של החמש.
ללכת שוב לעגלות. לחזור לאוטו להביא סלים רב פעמיים. לגלות ששכחתי אותם בבית.
להכנס לסופר. לעבור ביסודיות מעבר מעבר, מדף מדף, קטגוריה קטגוריה. לקנות שניים,
לקבל אחד מתנה. לקנות 3 לקבל טונה בקופה, לקנות 4 במחיר מציאה. לקנות לקנות לקנות.
לספר לעצמי שזה לא מתקלקל וזה חוסך כסף. לגלות שזה חוסך לי בכל קניה 78 אג׳
ליחידה. ללכת לקופה. לנסות לעמוד בתור הכי קצר.להזכר ששכחתי את הקופונים באוטו.
להתעצבן שלא פותחים עוד קופה. לראות את התור הכי ארוך לידי, מתקצר ושלי לא
זז. לחכות בסבלנות אחרי גברת שבטוחה שהקופון שלה בתיק. לחכות בסבלנות
כשמסבירים לאבא שצועק על הילדים שאין כפל מבצעים. ואחרי אחת שהקופון שלה פג תקפו
אתמול ומתוסכלת, לחכות בסבלנות אחרי עוד גברת שמתרגזת על הקופאית ומבטלת
קנייה,
לחכות
לאחראית שתבוא להעביר כרטיס, לחכות שהיא תכניס נייר חדש לקופה. לסרב בנימוס
לכל מבצעי הבית. תודה כבר יש לי מספיק בטריות מלפני שנה . כן, גם מנורות בלי סוף.
תודה. אני יודעת שזה לא מתקלקל. כן, נכון , מחיר מצויין.
לארוז את
הקניות בשלוש מאות שקיות. לדחוף את העגלה העמוסה מדי לאוטו הרחוק מדי, תוך תהייה -
איך זה ששוב יצאתי עם 1732₪ אם רק לפני שבוע הייתי בסופר ואפילו לא קניתי בשר.
לחפש את הקבלה כדי שישחררו אותי לחופשי. לפרוק את העגלה לתוך האוטו. לחזור
חצי קילומטר כדי לקבל את חמשת השקלים שלי בחזרה. לנסוע הביתה חצי שעה. להוריד
מהאוטו שלושמאות שקיות. לסדר את כל הקניות במזווה המפוצץ ליד כל הפסטות והאורז
והנס קפה שלא מתקלקלים.
כן...
קניה שבועית בסופר, חוויה לא פשוטה של בין שלוש לארבע שעות.
אז זהו.
הפסקתי לקנות בסופר. גם חומרי ניקוי. מספיק לי אקונומיקה אחד. עברתי למכולת!!!!
כן, המוסד השכונתי הישן והטוב. זה שכולנו מאשימים אותו בהפקעת מחירים!!! החלטתי
לעשות בדיקה. האם אכן זה יותר יקר.
אז הנה
התשובה:
סל
הקניות הצטמצם באלפי שקלים!!! אמיתי! המלאי של הסופר לא עבר לגור אצלי בבית ואף
חמישיית רסק עגבניות כבר לא משלמת שכירות ארנונה ומימון אצלי בארונות.
היום יש
לי 1קג׳ אורז בארון!!!
מזעזע?!?!
אההה?
וכשהוא
נגמר, אני קופצת למכולת וקונה עוד אחד.
זה עובד.
לכאורה,
אכן המחיר קצת יותר יקר.
אבל הסל
שלי ממש הצטמצם,
הפסקתי
לקנות כל מיני פיתויים מיותרים שקפצו לי לסל.
עכשיו,
מה בעצם המזל הגדול שלי?
רמי ואבי
פינחסוב!! צמד האחים היקרים שהרימו את המכולת בצלפון לדרגות של חווית קניה
מושלמת! וכל זה למה?
קודם כל
בחוץ תמיד יש חניה - וקרוב.
בפתח
תמיד יש חיוך וחברים מהמושב. ובפנים מסודר, נקי, ונעים. עם תחנת רדיו סודית שתמיד
מקבלת אותי עם השיר הנכון.
ירקות
ופירות טריים כל ימות השבוע.
כל מה
שאי פעם ביקשתי במיוחד, כי לא היה על המדף,הם מזמינים לי בלי שום בעיה.
בבוקר גם
קפה, ועוגיה- אם יש לי כמה דק׳
ועכשיו
חדש חדש - גם בגטים טריים ופריכים על הבוקר, ואנחנו מדברים על 6:00 בבוקר! ( מתי
הם קמים שני החרוצים האלה??)
אבי מרקט
בצלפון- הבית שלי. הקניות שלי
לא צריך
לנסוע רחוק!!!
סתם....
כי בא לי לפרגן❤
רקפת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: