קו ישר

תוצאות משאל העם בבריטניה, בו ניצחו המבקשים לפרוש מהאיחוד האירופי (ברקזיט), הפתיעו את האליטות והתקשורת בבריטניה ובעולם. הן הפתיעו מפני שהאילטות והתשורת מנותקת מהעם ולא ערה לרחשי ליבו. עובדה. כעת, לאחר מעשה, מתחילה מערכת הפרשנויות. כול אחד מפרשן את התוצאות לפי האידאולוגיה שהוא מאמין בה, לפי הלך מחשבתו. 

האליטות מאשימות את העם, את ה"רחוב", את הצ'חצ'חים. האליטות הם האקדמיה, התקשורת, האינטלקטואלים (כביכול) והפוליטיקאים ה"תקינים פוליטית" - כלומר כול הדבקים בסיסמאות אופנתיות וריקניות (כמו "החברתיים"). העם החליט לא נכון. העם אשם. צריך להחליף את העם. "אנחנו" הרי יודעים יותר טוב מהם, יודעים יותר טוב מה טוב בשבילם. הם מאשימים שהתוצאה (ברקזיט) הושגה בגלל הזקנים מטומטמים (בלתי משכילים) וגזעניים. כול מי שלא מתלהב מספיק מהרעיונות האופנתיים של האליטות (השמאליות) ומצביע נגדם הוא בהכרח בור, מטומטם, גזעני או סתם בלתי שפוי. 

האמת היא כמובן אחרת. הברקזיט היה במידה רבה מרד נגד רגולציה כבדה, מחניקה, חסרת מעצורים של הבירוקרטיה האירופית, הבלתי נבחרת, בבריסל. יושבים בבריסל עדר גדול של פקידים פרזיטים, המרוויחים משכורות ופנסיות ענקיות על חשבון הציבור ושוברים את הראש איך לנהל את חיי האנשים, ולהכתיב להם חוקים ותקנות בכול פרט, עד הקטן והאווילי ביותר. "אותנו משח האל לנהל את חיי ההדיוטות" הם משוכנעים. אנשים אמרו: די! תניחו לנו. תנו לנו לחיות.

דוגמה: פקידי הוועדה האירופית בבריסל הכינו תקנות המכתיבות מה העוצמה המירבית של מכשירי חשמל ביתיים, כמו קומקום חשמלי או מצנם (טוסטר). "זה יביא לחסכות משמעותי  בחשמל וזה טוב למלחמה באקלים" הם אומרים. אפילו חכמי אירופה הרגישו שתקנות אלו קצת מוגזמות ועלולות להרגיז את הבריטים, לכן הם דחו את הדיון המסכם בהחלת תקנות אלה עד לאחר משאל העם. עכשיו, משהוסר המכשול של הבריטים המעצבנים, הם ניגשו בהחלטיות לאישור התקנות מצילות העולם. הם הרי יודעים יותר טוב מאיתנו מה הקומקום החשמלי המתאים לנו ביותר...

דוגמה אבסורדית אחרת: הם פרסמו תקנות מדויקות בדבר הצורה והמשקל של הירקות שמותר לשווק באיחוד האירופי. למשל: מה זווית הכיפוף המירבית המותרת לבננות. פקידי בריסל אצו להגן על ההדיוטות מפני אכילת בננות מכופפות מדי. הרי משהו צריכים הפקידים לעשות. הם צריכים להפיק תוצרת (תקנות) אחרת עלול מישהו לחשוב שהכסף העתק שמוציאים על משכורותיהם והפנסיות שלהם מבוזבז לריק.

דוגמה אחרת, פחות קיקיונית, היא עניין המידות והמשקלות. כידוע אוהבים הבריטים את המיילים, האינצ'ים, הפאונדים (ליטראות) ואת האונקיות. לעומת זאת אוהבים הצרפתים דווקא את קילומטרים, סנטימטרים וקילוגרמים. בשנת 2000 העביר האיחוד האירופי חוק שכול המידות והמשקולות חייבים להיות מוצגים בשיטה המטרית, בכול הארצות, כולל בריטניה. (כמובן שתקנה זאת יועדה אך ורק לבריטניה). כול החנויות חויבו בחוק להשתמש בשיטה המטרית. חכמי בריסל החליטו שטוב שכולם ישתמשו במידות אחידות. אין מחלוקת שזה טוב, ואף רצוי, שכול המידות והמשקולות יהיו אחידים. השאלה היא האם כול מה שרצוי (בעיני מישהו) צריך לכפות אותו בכוח על כול אנשים. אם האנשים בבריטניה רגילים לשיטה הבריטית שישתמשו במה שהם רגילים ומה שנוח להם. מדוע לכפות עליהם משהו אחר? כעת, אחרי הצבעת הברקזיט, החליטה רשת של קצבים לחזור ולציין מחירים בפאונדים ואונקיות. "זה מה שלקוחותינו מבקשים" הם אומרים. הלקוח תמיד צודק, חוץ מאשר בעיני הפקידות הממשלתית - להם יש סיסמה אחרת "אנחנו תמיד צודקים".

אז, ההצבעה בעד הברקזיט הייתה הצבעה נגד דיכוי רגולטורי חסר מעצורים של פקידות בלתי נבחרת ופרזיטית. 

האיחוד האירופי, בגדול, הוא רעיון טוב. תנועה חופשית של אנשים וסחורות בכול הארצות זה דבר רצוי. אולם כדי שהאיחוד יעבוד חייבים לשמור על מסגרת כללית חופשית, ולהמנע מהדיכוי המחניק של רגולציית יתר, והנטיה להתעלם מהזכויות והרצונות של האנשים כפרט, ולכפות עליהם רגולציה פקידותית מדכאת בכול פרט ופרט, עד הקטן ביותר בחייהם.

יעקב

תוספת: עוד פרטים על רגולציית יתר באיחוד האירופי - כאן.