קו ישר

וועדי עובדים, שיושבים עם "היד על השאלטר" במוסדות ציבוריים וחברות ממשלתיות, סוחטים הטבות מפליגות ובלתי צודקות על חשבון שאר האנשים.

הנה דוגמה מארה"ב. פועל ניקיון אחד בשם ליאנג ז'או ז'אנג, העובד ברכבת התחתית של סן פרנציסקו, הרוויח בשנה שעברה, 2015, 162 אלף דולר (בערך 52 אלף שקל לחודש) רק עבור "שעות נוספות". בתוספת המשכורת ה"רגילה" של 73 אלף דולר לשנה ( כ 23 אלף ש"ח לחודש) הוא הרוויח כ 235 אלף דולר ( כ 75 אלף שקל לחודש). עוד הוא קיבל "תנאים סוציאליים" (הפועל המסכן!), כמו פנסיה וביטוח בריאות, וס"ה הרוויח כ 270 אלף דולר בשנת 2015, שהם כ 87 אלף שקל לחודש. שנת 2015 לא הייתה יוצאת דופן עבור עובד חרוץ זה. בשלוש השנים האחרונות הוא הרוויח, (כולל תנאים סוציאליים) 682 אלף דולר, שהם שווים למשכורת ממוצעת של 227 אלף דולר לשנה (73 אלף שקל לחודש). לשם השוואה: משכורת ממוצעת במשק בארה"ב היא מתחת ל 50 אלף דולר לשנה. הכתב בדק עובד בעבודה דומה, גם כן במוסד ציבורי, שמש בבתי ספר ציבוריים בקליפורניה, ומצא שהם אכן מרוויחים כ 50 אלף דולר בשנה (שהם כ 16 אלף שקל לחודש). מר ליאנג הצליח להרוויח פי 4.5 או פי חמש מעובד רגיל (לא מקופח) בעבודה דומה. אם עיתונאי אצלנו היה טורח לנבור בספרים (כמו שעשה העיתונאי בארה"ב) היה מגלה תופעה דומה בחברת החשמל, רשות הנמלים, העיריות והאוניברסיטאות.

כיצד השיג ליאנג את ההכנסה המופלאה הזו? או - כמו ששאל אחד הנוסעים שהכתב ראיין - איפה נרשמים כדי להתקבל לעבודה זו? התשובה פשוטה וברורה לכול. רכבת התחתית בסן פרנציסקו מנוהלת על ידי גוף ציבורי (חברה עירונית), העובדים מאוגדים בוועד עובדים. הם דורשים תוספות שכר, ואם לא נותנים להם הם משביתים את השירות. הציבור והעירייה לא יכולים להרשות לעצמם שביתה בשרות חיוני זה - לכן נותנים לעובדים כול מה שהם דורשים, בייחוד שזה לא כסף של פקיד העירייה, זה כסף של ציבור הנוסעים. קל לפקידי העירייה להיות נדיבים על חשבון הציבור. והתיאבון של העובדים המסכנים אינו יודע שובא, והכוח שלהם בלתי מוגבל.

חברה לא יכולה להתקיים אם צריך לשלם לכול עובד ניקיון 73 אלף ש"ח לחודש. כבר כתבנו על העיר דטרויט בארה"ב שנחרבה על ידי האיגודים המקצועיים. אצלנו יש, כמובן, בעיה דומה עם חברת החשמל, הנמלים, הרכבות, רשות שדות התעופהף העיריות ועוד. זה לא תקין ולא צודק שכול עובד בשרותים ציבוריים חיוניים ירוויח משכורת (והטבות) של, למשל, כ 30-40 אלף שקל לחודש (בחברת החשמל) - על חשבון הציבור, וזאת מבלי לעבוד קשה במיוחד, כי ידוע שמצבת העובדים בחברות אלה מנופח מעל ומעבר והעובדים לא ממש הורגים עצמם בעבודה קשה.  לא בסדר ולגמרה לא צודק. ויש עשרות אלפים רבים של עובדים כאלה.

הדבר נובע מאידאולוגיה סיציאליסטית מעוותת הנותנת כוח סחיטה בלתי הגיוני, בלתי מוצדק ובלתי מוגבל בידי הוועדים המושחתים - בדמות "זכות השביתה" הקדושה.

מה שצריך הוא להטיל איסור מוחלט על שביתות בשרות הציבורי. המשכורות בשירות הציבורי צריכות להיקבע על ידי וועדה ציבורית "אובייקטיבית ובלתי תלויה, בראשות האלוהים" או על ידי מוישה. לא חשוב על ידי מי - רק לא באמצעות שביתות. ככה יוכלו עובדי החברות הציבוריות להינות ממשכורת הוגנת מבלי לחגוג בצורה מוגזמת וחזירית על חשבון שאר הציבור. אין סיבה ואין צדק שעובד חברת החשמל ירוויח פי שניים או פי שלוש יותר מהשכר הממוצע במשק עבור עבודה ברמה מקצועית דומה.

דבר שני שדרוש הוא חוק משכורת מקסימום, לכול עובדי הציבור. הציעו הגבלת משכורות המנהלים בחברות (ממשלתיות ועירוניות). כן - צריך חוק כזה. לא טוב ש"מנהלים" בחברות כאלה יקבלו משכורות מוגזמות ולא צודקות, על חשבון הקופה הציבורית. זה כולל את מנהלי הבנקים, שמתקיימים, ומנוהלים, על ידי בנק ישראל (הממשלה). זה כולל את בנק ישראל עצמו, שיאן שכר במשק הישראלי. זה כולל את האוניברסיטאות, בתי החולים, העיריות, והכול. אבל, מנהלים יש יחסית מעטים. מי ששורף כסף ציבורי גדול זה העובדים בגופים ציבוריים. כאלה יש מאות אלפים, ובעזרת הוועדים והשביתות - החגיגה שלהם גדולה. 

הנה, סיכום הפתרונות: ביטול זכות השביתה בשרותים ציבוריים, קביעת משכורות מקסימום בשרותים אלה, והחושב מכול: צימצום (ככול האפשר) של השרותים הניתנים על ידי גופים ציבוריים. פירושו - הפרטה של מה שניתן לספק באמצעות חברות פרטיות בשוק תחרותי (למשל הנמלים).

אני לא רואה כיצד ניתן להפריט את הרכבת התחתית בסן פרנציסקו, או את רכבת ישראל. או את רכבת התחתית הבאה עלינו לטובה בת"א. בחברות כאלה צריך להשליט סולמות שכר הגיוניים באמצעות החוק (הגבלת תקרת השכר), ולאסור כליל את השביתות.

יעקב