קו ישר

בחודש יולי השנה כתבתי: "עמנואל מקרון, נשיאה החדש של צרפת, הוא נשיא חריג בהשקפותיו על מדינת הרווחה, הסקטור הציבורי ו"זכויות העובדים". האם יצליח להקטין את המפלצת הממשלתית בצרפת?"

לפני שבוע התפרסמה כתבה בניו יורק טיימס תחת הכותרת "הנשיא של העשירים – תואר הגנאי של מקרון". בלקסיקון (מילון) של הסוציאליסטים "עשיר" הוא שם גנאי. והסוציאליסטים, או בשמם המודרני יותר: "לוחמי הצדק החברתי" ("החברתיים" או SJW)  הם רוב רובו של הציבור ובוודאי וודאי של התקשורת והאקדמיה בארץ ובעולם.

מדוע עשיר הוא שם גנאי? כי, לפי ההשקפה הסוציאליסטית, העושר בעולם הוא גודל נתון (משמיים?) וקבוע, ואם אדם הוא עשיר הוא בוודאי נטל חלק גדול מדי, חלק "חזירי" מהעושר האוניברסלי  ששייך לכווו.ו..לם. כי הוא התעשר בוודאי מניצול העובדים (לפי תורת מרקס) או כי הוא התעשר בדרכי רמיה וגזלה. הסוציאליסטים לא מודעים לעובדה שאת העושר צריך לייצר, כול הזמן מחדש, באופן רצוף, ומי שמייצר הכי הרבה עושר הוא עשיר בזכות, וצריך לפרגן לו ולשמור על זכויותיו לא פחות (ואף יותר) מאשר על זכויותיו של העני (שהוא, הרבה פעמים, סתם בטלן). הסוציאליסטים רודפים את העשירים וסוגדים לעניים – פלא – אם כן – שבארצות סוציאליסטיות כולם עניים?

ונשיא צרפת מקרון מבקש כעת לבטל את "מס העשירים" הנגבה בצרפת. מס העשירים (זה שמו הרשמי) הוטל בצרפת בשנת 1982, על ידי הנשיא הסוציאליסטי דאז, פרנסוא מיטראן, במסגרת הלחימה האידאולוגית והתעמולתית של הסוציאליסטים נגד העשירים. כול צרפתי שהונו ונכסיו עולים על סף מסוים נדרש לשלם מס נוסף (מס רכוש) מעל למס ההכנסה וכול המיסים הרגילים שכולם משלמים. מס העשירים לא מכניס הרבה כסף לקופת האוצר. העשירים מצליחים לחמוק ממנו – או שהם מפזרים את הנכסים על שמות כול בני המשפחה שלהם, או שמעבירים את הכסף לחו"ל. מס העשירים הוא יותר כלי תעמולה אידאולוגי, כדי להראות לחסידים שהממשלה ה"מתקדמת" נאבקת נגד העשירים ולא מכשיר מעשי לגביית כסף לאוצר המדינה. מקרון מבקש לבטל מס זה – ולכן כונה, במה שהפך לשם גנאי, "נשיא של העשירים".

[דרך אגב, הנשיא מיטראן היה זה שהלאים (כלומר החרים), בשנת 1980, את כול הבנקים בצרפת ואת המפעלים הגדולים, כמו פז'ו-רנו-סיטרואן. אלה הופרטו חזרה בהמשך, אחרי תום כהונתו].

מעניין לציין גם את תגובתו של מקרון – הוא אמר: "אתה לא צריך לרגום באבנים את אלה העומדים ראשונים במשיכת החבל". משל יפה. אכן, העשירים (רובם, לא כולם) הם היזמים, הפעילים, היוצרים את העושר, היוצרים מפעלים ועסקים שמפרנסים את כולם. הם הנושאים הראשונים בנטל (ובסיכונים) של יצירת העושר – אתה לא רוגם באבנים את הנושאים בנטל... כי העושר לא נופל מהשמיים ולא נוצר יש מאין (על ידי ה"חברה"). עושר צריך לייצר. ולפני ש"מחלקים" אותו (כך או אחרת) צריך לייצר אותו, ומי שמייצרים את העושר זה היזמים. יזמים צריך לעודד ולשבח - למעשה צריך רק להניח להם לעבוד ולא לתקוע מקלות בגלגלים, להחרים רכושם ולרדוף אותם בשמות גנאי ("עשירים" רחמנא ליצלן).

עוד חטא גדול חוטא מקרון – בעיני ה"חברתיים" – כי הוא מנסה "לפגוע בזכויות עובדים". כלומר הוא מנסה לשנות את חוקי העבודה בצרפת, חוקים המקנים לעובדים קביעות ומונעים פיטורים. חוקים אלה מונעים בעצם הקמת מפעלים חדשים ויצירת מקומות עבודה, כי אם אינך יכול לפטר עובד לעולם אתה נזהר מאד לפני שאתה שוכר אותו. חוץ מזה – ה"קביעות" המופלגת לא הגיונית. נסיבות כלכליות משתנות, לפעמים אין עבודה ואי אפשר להחזיק עובדים ולשלם משכורת אם אין עבודה (אין יצירת עושר חדש). ועוד: בחסות ה"קביעות" עובדים רבים מפסיקים לעבוד, והעבודה לא נעשית. גמישות בחוקי העבודה היא תנאי חשוב לקיום כלכלה דינמית ויצרנית.

מקרון זוכה לכול הגידופים האפשריים והביקורת מהחשודים הרגילים, כלומר מכוחות ה"קידמה" ("החברתיים") שהנם חזקים וקולניים בצרפת ובכול העולם. הוא עלה לנשיאות בנסיבות מקריות, אבל עושה רושם שעושה עבודה טובה. זה מפתיע. לא ציפינו שזה יקרה בצרפת.

יעקב

הנשיא החדש של צרפת, עמנואל מקרון, נשא נאום ארוך (מעל לשעה) במושב הפתיחה של שני בתי הנבחרים בצרפת. כנהוג בהזדמנויות חגיגיות כאלה הנאום היה מלא בעקרונות ובמליצות וקצר בתוכן ("אנו נילחם בטרור ללא רחמים....") או הצעות ממשיות.

מקרון, בחור צעיר (39) שמעולם לא נבחר למשרה אחרת עד שנבחר לנשיאות הוא במידה רבה חידה, כי במערכת הבחירות לנשיאות דיבר במליצות פוליטיות נבובות וקשה היה להצביע על כיוון ממשי.

בכול זאת, בנאום הזה היו כמה רמזים מעניינים. רמז ראשון: הוא הציע קיצוץ במספר הנבחרים בבית הנבחרים הצרפתי, בו יש 900 חברים – הרבה יותר מדי אוכלי חינם. הרמז השני: הוא דרש שיחוקקו פחות. יש יותר מדי חוקים, לדעת מקרון, והוא צודק.

הוא הציע גם לשנות את חוקי העבודה בצרפת, המעניקים הגנה ללא סייג ל"עובדים" כלומר לוועדים, שבחסותם כופים "קביעות" – כלומר מונעים פיטוריהם של עובדים שלא עובדים או לא נחוצים, ושודדים את הקופה הציבורית במשכורות עתק והטבות מפליגות. על הצעות אלה הוא זכה לביקורת חריפה מצד החשודים הרגילים, מפלגות השמאל.

הוא גם התריע נגד השתלטות מדינת הסעד העמוקה על תחושת האחראיות האישית והחיים הפרטיים של האנשים. "הגנה על החלשים ביותר אין פירושו שהם צריכים להתקיים דרך קבע על חשבון המדינה".

נשאר לראות מה יצליח מקרון לשנות, האם יצליח להקטין את המפלצת הממשלתית ולהחזיר לידי האזרחים חלק לפחות מחופש והאחריות לקיומם.

יעקב

עדכון (6 ביולי):

האשמה בצרות של צרפת היא, לפי מקרון, "מדינת הסעד הסקלרוטית" (הלוקה בהסתיידות עורקים - כלומר בשיתוק) ואינה "ברת קיימא" (לא יכולה להתקיים כך לאורך זמן) - זאת בניגוד ללה-פן וטראמפ שניסו להטיל האשמה על ה"זרים". מקרון הבטיח לקצץ ולהקטין את מדינת הסעד. מקרון, שהיה שר הכלכלה בממשלה הסוציאליסטית הקודמת, כתב את "חוקי מקרון" שכוונתם לפתוח את המשק לתחרות. החוקים עוררו התנגדות והפגנות, ורוככו או דוללו הרבה לפני שהתקבלו. אבל הפעם מקרון הוא הנשיא וגם נהנה מרוב גדול של מפלגתו החדשה בבית הנבחרים.

ג'ורג' קלמנסו, שהיה ראש ממשלה בעת מלחמת העולם הראשונה אמר שצרפת ארץ עשירה מאד - אתה שותל פקידים והמיסים צומחים. הוצאות הממשלה בצרפת גדלו, בעשור האחרון, מ 51% מהתל"ג ל 57%, קצב הגידול המהיר בעולם המפותח.

מקרון הבטיח לקצץ 120 אלף משרות במגזר הציבורי, לעשות רפורמה בפנסיות ולהוריד את ההוצאה הציבורית חזרה ל 52%. המיסים בצרפת גבוהים, והם גרמו ל 12,000 מיליונרים לעזוב את צרפת ו"לרדת" לארצות אחרות. מקרון אמר שצרפת הפכה ל"קובה ללא השמש".

דמות שמסתמנת כבעלת השפעה רבה היא אישתו של מקרון, בריג'יט, שהייתה (והיא אולי עדיין) מורתו, והיא אולי "המבוגר האחראי" במשפחה. בהצלחה!

יעקב

אחרי משאל העם שבן ניצחו אלה הדורשים שבריטניה תעזוב את האיחוד האירופי, פירסם ה BBC שהתוצאה לא הגיונית ולא קבילה, ו 4 מיליון איש חתמו על עצומה לעריכת משאל חוזר. (אח"כ מסתבר שלא היה ולא נבא, כלומר הטענה על 4 מיליון חתימות הוא מזויפת, אך ה BBC לא תיקנה את הידיעה).

בעיקבות זאת חתמו 3.9 מיליון אוהדי כדורגל על עצומה לעריכת משחק חוזר בין אנגליה לאיסלנד. כזכור - אנגליה הפסידה 1:2 לאיסלנד הקטנה, ועפה מאליפות אירופה. 

האוהדים טוענים שהמשחק היה לא הוגן, השחקנים האנגלים לא היו מודעים לבעיה, אף אחד לא הסביר להם את חשיבות הניצחון. חוץ מזה, מי האידיוט שהרכיב את רוני במרכז השדה, ואת ורדי על הספסל? בנוסף, הם דורשים שמעתה יחשב ניצחון רק ניצחון ברור בהפרש של יותר משער אחד.

יעקב

תוצאות משאל העם בבריטניה, בו ניצחו המבקשים לפרוש מהאיחוד האירופי (ברקזיט), הפתיעו את האליטות והתקשורת בבריטניה ובעולם. הן הפתיעו מפני שהאילטות והתשורת מנותקת מהעם ולא ערה לרחשי ליבו. עובדה. כעת, לאחר מעשה, מתחילה מערכת הפרשנויות. כול אחד מפרשן את התוצאות לפי האידאולוגיה שהוא מאמין בה, לפי הלך מחשבתו. 

האליטות מאשימות את העם, את ה"רחוב", את הצ'חצ'חים. האליטות הם האקדמיה, התקשורת, האינטלקטואלים (כביכול) והפוליטיקאים ה"תקינים פוליטית" - כלומר כול הדבקים בסיסמאות אופנתיות וריקניות (כמו "החברתיים"). העם החליט לא נכון. העם אשם. צריך להחליף את העם. "אנחנו" הרי יודעים יותר טוב מהם, יודעים יותר טוב מה טוב בשבילם. הם מאשימים שהתוצאה (ברקזיט) הושגה בגלל הזקנים מטומטמים (בלתי משכילים) וגזעניים. כול מי שלא מתלהב מספיק מהרעיונות האופנתיים של האליטות (השמאליות) ומצביע נגדם הוא בהכרח בור, מטומטם, גזעני או סתם בלתי שפוי. 

האמת היא כמובן אחרת. הברקזיט היה במידה רבה מרד נגד רגולציה כבדה, מחניקה, חסרת מעצורים של הבירוקרטיה האירופית, הבלתי נבחרת, בבריסל. יושבים בבריסל עדר גדול של פקידים פרזיטים, המרוויחים משכורות ופנסיות ענקיות על חשבון הציבור ושוברים את הראש איך לנהל את חיי האנשים, ולהכתיב להם חוקים ותקנות בכול פרט, עד הקטן והאווילי ביותר. "אותנו משח האל לנהל את חיי ההדיוטות" הם משוכנעים. אנשים אמרו: די! תניחו לנו. תנו לנו לחיות.

דוגמה: פקידי הוועדה האירופית בבריסל הכינו תקנות המכתיבות מה העוצמה המירבית של מכשירי חשמל ביתיים, כמו קומקום חשמלי או מצנם (טוסטר). "זה יביא לחסכות משמעותי  בחשמל וזה טוב למלחמה באקלים" הם אומרים. אפילו חכמי אירופה הרגישו שתקנות אלו קצת מוגזמות ועלולות להרגיז את הבריטים, לכן הם דחו את הדיון המסכם בהחלת תקנות אלה עד לאחר משאל העם. עכשיו, משהוסר המכשול של הבריטים המעצבנים, הם ניגשו בהחלטיות לאישור התקנות מצילות העולם. הם הרי יודעים יותר טוב מאיתנו מה הקומקום החשמלי המתאים לנו ביותר...

דוגמה אבסורדית אחרת: הם פרסמו תקנות מדויקות בדבר הצורה והמשקל של הירקות שמותר לשווק באיחוד האירופי. למשל: מה זווית הכיפוף המירבית המותרת לבננות. פקידי בריסל אצו להגן על ההדיוטות מפני אכילת בננות מכופפות מדי. הרי משהו צריכים הפקידים לעשות. הם צריכים להפיק תוצרת (תקנות) אחרת עלול מישהו לחשוב שהכסף העתק שמוציאים על משכורותיהם והפנסיות שלהם מבוזבז לריק.

דוגמה אחרת, פחות קיקיונית, היא עניין המידות והמשקלות. כידוע אוהבים הבריטים את המיילים, האינצ'ים, הפאונדים (ליטראות) ואת האונקיות. לעומת זאת אוהבים הצרפתים דווקא את קילומטרים, סנטימטרים וקילוגרמים. בשנת 2000 העביר האיחוד האירופי חוק שכול המידות והמשקולות חייבים להיות מוצגים בשיטה המטרית, בכול הארצות, כולל בריטניה. (כמובן שתקנה זאת יועדה אך ורק לבריטניה). כול החנויות חויבו בחוק להשתמש בשיטה המטרית. חכמי בריסל החליטו שטוב שכולם ישתמשו במידות אחידות. אין מחלוקת שזה טוב, ואף רצוי, שכול המידות והמשקולות יהיו אחידים. השאלה היא האם כול מה שרצוי (בעיני מישהו) צריך לכפות אותו בכוח על כול אנשים. אם האנשים בבריטניה רגילים לשיטה הבריטית שישתמשו במה שהם רגילים ומה שנוח להם. מדוע לכפות עליהם משהו אחר? כעת, אחרי הצבעת הברקזיט, החליטה רשת של קצבים לחזור ולציין מחירים בפאונדים ואונקיות. "זה מה שלקוחותינו מבקשים" הם אומרים. הלקוח תמיד צודק, חוץ מאשר בעיני הפקידות הממשלתית - להם יש סיסמה אחרת "אנחנו תמיד צודקים".

אז, ההצבעה בעד הברקזיט הייתה הצבעה נגד דיכוי רגולטורי חסר מעצורים של פקידות בלתי נבחרת ופרזיטית. 

האיחוד האירופי, בגדול, הוא רעיון טוב. תנועה חופשית של אנשים וסחורות בכול הארצות זה דבר רצוי. אולם כדי שהאיחוד יעבוד חייבים לשמור על מסגרת כללית חופשית, ולהמנע מהדיכוי המחניק של רגולציית יתר, והנטיה להתעלם מהזכויות והרצונות של האנשים כפרט, ולכפות עליהם רגולציה פקידותית מדכאת בכול פרט ופרט, עד הקטן ביותר בחייהם.

יעקב

תוספת: עוד פרטים על רגולציית יתר באיחוד האירופי - כאן.

הרבה אנשים תוהים מה קורה עם יוון. זה פשוט: סוציאליזם שהתגשם, שהבשיל, שהגיע ליעדו.  סוציאליזם בהתגלמותו המושלמת, היחידה האפשרית.

ביוון יש סקטור ממשלתי-ציבורי מנופח מאד, עם מיליוני עובדים שמקבלים שכר גבוה ופנסיות בשמיים. יש ביוון חוקי עבודה מתקדמים ביותר, כולם נהנים מקביעות (בייחוד בסקטור הציבורי) לכן הם פטורים מלעבוד, מספיק שבאים לעבודה, דופקים כרטיס ומקבלים משכורת ותנאים סוציאליים מושלמים. הקצבאות למיניהן גבוהות מאד, איש לא משלם מיסים, השחיתות והרמאות חוגגים, כמו בכול מדינה סוציאליסטית מתקדמת.

הבעיה היחידה היא – מי משלם עבור כול זה. הממשלה עושה, באופן כרוני, גירעונות ענקיים, הממומנים באמצעות הלוואות (אג"חים). אג"חים שמגיעים לפירעון מגלגלים הלאה באמצעות אג"חים חדשים, הריבית מצטברת והחוב גדל כמו כדור שלג. התמונה מוכרת – יוון אינה המדינה המתקדמת היחידה...

בשנת 2000 הצטרפה יוון לאירו, אחרי שזייפה את ספרי החשבונות הלאומיים כדי להראות, כביכול, שהיא עומדת ב"קריטריונים" של ההצטרפות לאירו. מאז היא לוקחת, בלי חשבון, הלוואות בכול ארצות אירופה (מוכרת אג"חים ממשלתיים), אצל כול פראייר שמוכן לתת.

הנה כמה דוגמאות לדברים שמתרחשים ביוון.

המונים יוצאים לפנסיה מוקדמת בגיל 50, יש לפעמים 50 נהגים לכול רכב ממשלתי, יש 45 גננים בבית חולים ממשלתי, בגן עם 4 עצים... יש כמות אוכלוסייה פיקטיבית הכי גדולה בעולם, אנשים שם פשוט לא מתים (או המוות לא מדווח) וממשיכים לקבל את הפנסיות. יש משפחות שמקבלו 4-5 פנסיות לא מוצדקות. יש פנסיות שממשיכים לשלם לאנשים שמתו כבר ב 1953... יש 40 אלף נשים רווקות שמקבלות קצבת שאירים של 1000 אירו לחודש לכול החיים, בזכות אביהן, שנפטר, שהיה עובד מדינה. הן ממשיכות לקבל את הקצבה כול עוד הן רווקות. (אומרים ששינו זאת לאחרונה, ועכשיו משלמים קצבאות רק עד גיל 18...). יש 600 קטגוריות של עובדים שזכאים לצאת לפנסיה מוקדמת (בגיל 50 לנשים, 55 לגברים). מדובר על עובדים שעבדו קשה במיוחד, כמו למשל: ספרים (מעצבי שיער), נגנים בכלי נשיפה (זה מאמץ לנשוף), מגישות בטלוויזיה הממלכתית (מי רוצה לראות מגישות זקנות?).

באי יקינטוס יש 600 אנשים שמקבלים קצבת נכות גבוהה בגלל היותם עיוורים. אחדים מהם מתפרנסים כנהגי מוניות...

יש אלפים של גופים ממשלתיים משונים ובלתי נחוצים, שמעסיקים אלפי עובדים שלא עושים כלום (חוץ מלקבל משכורת שמנה ופנסיה). למשל: קיים מכון לשימור האגם קופאיס, אגם שהתייבש ב 1930. 1763 יוונים עובדים בשימור האגם (ז"ל) והגנתו.

ההונאה במיסוי היא מכת מדינה. יותר מ 25% מהעובדים לא משלמים כלל מס.  המשכורת הממוצעת של עובדי הרכבת היא 66 אלף יורו לשנה (כ 25 אלף ₪ לחודש), כולל כול עובדי הניקיון והעוזרים. מי שצריך ניתוח בבית חולים ציבורי ביוון צריך להעביר מעטפות כסף לרופאים, אחרת תורו מתארך מאד... מי שרוצה רשיון נהיגה מעביר מעטפות לטסטר... ככה הם החיים ביוון.

רכבת התחתית באתונה – יש לה הכנסות מכרטיסי נסיעה של 90 מיליון אירו לשנה, אך ההוצאות (חלק גדול על משכורות) הן של 500 מיליון אירו. (על החזר ההון של הקמתה לא מדברים).

גובה הפנסיות בצרפת היא בערך 51% מהמשכורת האחרונה, בגרמניה – 40%, בארה"ב 41%, ביפן 34% (אצלנו היה 70%, כעת זה פחות). הפנסיונרים היוונים מקבלים 96% מהמשכורת האחרונה.

בעשור האחרון נוצרו יותר מ 300 חברות ממשלתיות חדשות... ליוון פי 4 מורים מאשר לפינלנד, הארץ שהצליחה הכי הרבה במבחנים הבינלאומיים האחרונים. המורים ביוון מקבלים את המשכורות הגבוהות בעולם, מלמדים הכי מעט תלמידים כול אחד, ורושמים הכי הרבה היעדרויות. וכו'... וכו'....

ממש גן עדן סוציאליסטי. כולם מקבלים כסף ביד נדיבה.

אז מה הבעיה? הבעיה היא – כמו שאמרה ליידי טאצ'ר בזמנו - שהסוציאליזם מצליח עד שהוא גומר לבזבז את הכסף של האחרים. לאירופאים (קרי הגרמנים בעיקר) נמאס לממן את החגיגה היוונית, והם דרשו "צנע" – רחמנא ליצלן – קצת פחות בזבוזים וגירעונות, קצת פחות מועסקים במגזר הציבורי, ירידה קטנה בפנסיות וקצבאות. קצת "הידוק החגורה". בא אלקסיס ציפראס, ראש הממשלה הכריזמטי והקומוניסטי (או שמאל רדיקאלי) של יוון ואמר: "מה?! השתגעתם? לפגוע בזכויות עובדים? לא יהיה כדבר הזה!!!". הוא נבחר בינואר השנה אחרי שהבטיח שהוא ימנע את ה"פגיעה בזכויות" ואת "הידוק החגורה". אבל, הגרמנים הרשעים המשיכו בשלהם: "רוצים עוד כסף? הדקו את החגורה". העיניים היפות של ציפראס לא הספיקו כדי להתגבר על העקשנות הגרמנית. אז ציפראס קרא למשאל עם, ושאל את היוונים: "אתם מוכנים להדק חגורה? אתם מסכימים לתכנית הצנע הגרמנית? אתם מוכנים להורדת משכורות, קצבאות ופנסיות?" התשובה של משאל העם הייתה מוחצת. 61-39% אמרו לא בלאוו רבתי. "לא ניכנע לתכתיבים! לא נוותר על זכויות עובדים! נילחם עד הסוף המר על כבוד האומה היוונית! בוז לגרמנים!".

משאל העם, כמובן, לא פתר כלום, ונותרה בעיה: מאיפה כסף? בינתיים אזל הכסף בבנקים היוונים, ונוצרו תורים ארוכים בכספומטים שהנפיקו רק עד 60 אירו ליום לאדם... כסף נמצא, כמובן, אצל הגרמנים הרשעים שלא רוצים לתת עוד. ציפראס טעה במיקום משאל העם – הוא היה צריך לעשות משאל עם בגרמניה ולשאול את העם הגרמני אם הוא מוכן להמשיך ולממן את הסוציאליזם היווני המתקדם.

הסיפור היווני מזכיר את הבדיחה על השדכן בעיירה יהודית שבא למוישה הסנדלר ואמר לו: יש לי שידוך נהדר בשביל בתך חסיה, בחור טוב, מבית מכובד ועשיר – אתה מוכן לשידוך זה? שואל מוישה ומי המשפחה של הבחור? אומר השדכן – רוטשילד. שואל מוישה – נו, והם כבר הסכימו? לא, עונה השדכן, עוד לא שאלתי אותם, רציתי קודם לוודא שאתה מסכים.

אחרי שנגמר משאל העם הדרמטי, עמדו הגרמנים על שלהם: רוצים כסף? תיישמו תכנית צנע. בלית ברירה הגיש ציפראס לאירופאים תכנית צנע, דומה להפליא לתכנית שהעם היווני דחה בבוז וברוב גדול רק לפני 5 ימים. הוא גם העביר (אישר) את התכנית בפרלמנט היווני לפני שהגיש – כדי להוכיח רצינותו. עוד אין תשובה גרמנית.  המשך יבוא...

המצב ביוון אינו מזהיר... אין כסף לקנות דלק ותרופות בחו"ל. הבנקים חצי סגורים, אין להם כסף לתת למפקידים שדורשים את כספם. התל"ג ביוון ירד ב 25% מאז 2010, החוב של ממשלת יוון הוא קרוב ל 200% מהתל"ג, והולך וגדל (בזמן שהתל"ג הולך ומצטמק). האבטלה – רשמית – היא כ 25%, האבטלה בקרב הצעירים – 50%. זה הקטע הלא כול כך מצחיק בסיפור – הטרגדיה היוונית.

אולם... אין ארוחות חינם... אי אפשר לאכול את העוגה וגם לשמור עליה. היוונים חגגו על הכסף של אחרים... אבל יום החשבון מגיע... הם יצטרכו להצטמצם לממדיהם הטבעיים... זה עצוב, אבל אי אפשר אחרת – המציאות היא מה שהיא. והגרמנים יצטרכו להגיד ביי-ביי יפה לכספים שלהם שהלוו ליוון, אין סיכוי שיראו אותם חזרה. פעם הבאה – שיזהרו יותר...

יעקב

העלות של בנק ישראל מסתכמת לא רק בכמיליארד ש"ח, שמוצאים מדי שנה על משכורות לאותם 800 חוקרים במחלקת המחקר של בנק ישראל, שכאמור קוראים מדי יום את כול העיתונות הכלכלית, וחוקרים... וחוקרים... (כמה עולות הפנסיות התקציביות של החוקרים בדימוס אינני יודע, בטח עוד מיליארד).

בנק ישראל הפסיד בשנה האחרונה כ 1.9 מיליארד שקל (עוד שני מיליארד...) הפרשי ריבית בין הריבית שהוא מרוויח על יתרות מטבע החוץ, לבין הריבית שהוא משלם למפקידי מק"מ בארץ, שממנים את רכישת המט"ח. בס"ה הפסיד בנק ישראל, ב 3 השנים האחרונות 4.1 מיליארד ש"ח בגלל הפסדי ריבית, ועוד כ 2.4 מיליארד הפסדים אחרים, ס"ה הפסיד, בשלוש שנים - 6.5 מיליארד ש"ח. כסף גדול.

כאמור - הכול מיותר. אנו לא צריכים את המשחקים המטומטמים שקל-דולר, עם שמירה (או אי שמירה) של ערך השקל, או הדולר, עם ספסרות מטבע של בנק ישראל, והימורים שלו הממומנים על ידי מיסי האזרחים. הכול מיותר לגמרה.

יבוטל השקל ! יבוטל בנק ישראל!

כול המחירים והמשכורות בארץ יהיו בדולרים או באירו (לפי בחירה של כול עסק או משרד). נחיה כמו איטליה, יוון, ספרד או הולנד (וגם גרמניה וצרפת) שוויתרו על מטבע לאומי.

עכשיו כשהפישר שלנו התמנה לסגן יו"ר הפד, בארה"ב, אפשר לסמוך עליו שינהל את עניינינו משם, מארה"ב, כשמר אובמה מממן את משכורתו. 

בנק ישראל גם עולה מיליארדים רבים, גם מפריע על ידי שמונע תחרות בתחום הבנקאות, וגם גורם נזקים לעסקים ויצואנים עם התנודתיות של השקל-דולר. הכול מיותר. 

יעקב

בן סטיל, מועמד המפלגה ליברטאנית לנשיאות, בארה"ב, ב 2012 הצליח להשחיל מאמר בדה-מרקר, תחת הכותרת המפוצצת: "לתקן את מערכת הכסף  לפני שהיא תהרוס את ישראל". בדרך כלל הייתי מברך על פרסום מאמר ברוח ליברטאנית בדה-מרקר (השייך ל"הארץ"), אלא שהמאמר הזה, למרות זהות כותבו, אינה ברוח ליברטאנית.

בן סטיל לא אחראי לכותרת המטופשת, אבל כן לתכנית הלא חכמה שהוא מנסה לקדם. הם גם הקימו תנועה ל"תיקון מערכת הכסף".

הוא מציע שהבנקים יעברו לשיטה של "100% רזרבה", או ביטול שיטת הרזרבה החלקית המאפשרת לבנקים לתת אשראי בהיקף גדול ובכך (לכאורה) ליצור כסף חדש (כסף אשראי).

הוא מציע שכול יצירת הכסף החדש תיעש רק על ידי בנק ישראל. כלומר - הבנק הממשלתי ישמור מונופול על ניהול הכסף במדינה. הדבר הוא בלתי ליבטריאני להפליא.

באשר לביטול שיטת ה"רזרבה החלקית" בבנקאות - יש פלג, בתנוע הליברטאנית (הפלג הרוטבארדי), שדוגל בזה, אבל זה בהחלט לא הקו של הרוב או הדעה המרכזית, ולדעתי הדעה הזו לא נכונה. הבנקאות הליברטאנית צריכה להיות בנקאות חופשית. הבנקים, ולא הממשלה או הרגולטור, מחליטים כמה אשראי לתת וכמה רזרבות לשמור, וכיצד הכי טוב לשמור על יציבות הבנק. יציבות הבנקים היא באחריות הבנקים ולא הממשלה. אז אין צרוך שהממשלה תקבע את גובה הרזרבות שהבנקים ישמרו. וגם - במצב זה - אסור שהממשלה "תציל" בנקים נופלים באמצעות כספי ציבור.

אין צורך שהממשלה תנהל את הדפסת הכספים.

באותה הזדמנות אחזור על הצעתי הוותיקה: לבטל את השקל. זה יהיה תיקון יסודי במערכת הכסף בישראל, ותיקון לטובה. כפועל יוצא יבוטל בנק ישראל.

יעקב

כמו שכתבנו קודם, החובות של ממשלות 19 המדינות של האיחוד האירופה (ושאר ממשלות העולם) גדולות פי 5 מהחוב הרשמי הנמדד באג"ח שהן הנפיקו - מה שנקרא "החוב הלאומי". אלו כמובן החובות שהממשלות התחייבו לשלם בתור פנסיה וקצבאות שונות (קיצבאות זיקנה, בריאות), התחייבות חוקית מוצקה.

 בס"ה יש לממשלות יארופה חוב של 30 טריליארד אירו (40 טריליארד דולר) לאזרחיהן - האזרחים שחיים עכשיו. את החוב הזה יצטרכו לשלם "הדורות הבאים" אלא שמספרם הולך וקטן (ירידה באוכלוסייה), והם נעשים עניים יותר, ואין סיכוי שיוכלו לשלם. המצב הזה הוא לא בר קיימא - אין דרך שממשלות אירופה יעמדו בהתחייבויותיהן.

פגיעה בפנסיונרים היא בלתי נמנעת. מה שיעשו הוא העלאת גיל הפרישה, לפחות ל 70. זהו הגיל בו האדם מפסיק לעבוד ולהרוויח ולהפריש לקרנות הפנסיה, ומתחיל למשוך פנסיה. חלק גדול מהפנסיות הן פנסיות תקציביות - כלומר - שמשתלמות מתקציב המדינה ולא מקרן פנסיה שחסכה כסף לאורך שנים. במקביל - יצטרכו לתקן את הפנסיות כלפי מטה - כלומר לשנות את שיעורי הפנסיה המובטחים כחוק. הזקנים יקבלו פנסיות נמוכות מהמובטח.

המשבר הכלכלי הנוכחי לא היטיב עם קרנות הפנסיה למיניהם ( וגם לא עם החסכונות הפרטיים של האנשים). מצד אחד היו הפסדים בגלל הירידות בשוקי ההון, והגילוחים של האג"חים. מצד שני יש הפסדים גדולים בגלל המאמץ של הבנקים המרכזיים לתמרץ את הכלכלה, על ידי הורדת הריבית לאפס. במצב הזה - המשקיעים - שרובם הינם קרנות פנסיה, לא מצליחים להפיק תשואה על השקעותיהם - שפירושו - יכולת פחותה לשלם פנסיות. 

עוד אנו צפויים לאינפלציה - כתוצאה מהדפסת הכספים הגדולה - שפירושו: שחיקת ערך הקנייה של הפנסיה. 

כשממשלות לוות כסף (מוכרות אגח"ים) נהוג להגיד: "אנו לווים מהדורות הבאים". ה"דורות הבאים" אמורים להיות רבים יותר (בגלל גידול האוכלוסייה) ועשירים יותר (בגלל העלייה המתמדת ברמת החיים עד כה). שקר ודמאגוגיה. אין דורות באים (עדיין). הממשלות לוות מהדור הנוכחי - הן לוות מכספי החסכון הפנסיוני של הדור הנוכחי. לא קיים כסף אחר שניתן ללוות. הממשלות נותנות לאנשים צ'ק ללא כיסוי - בדמות פנסיות "מובטחות בחוק" - שאין דרך לשלם אותן. הממשלות לקחו את הכסף של הפנסיונרים ובזבזו אותו. הן יחזירו פחות מאשר לקחו. אין אפשרות אחרת.

באסיה (סין, הודו) אנו רואים צמיחה מתמדת וגידול בעושר.

במערב (ארה"ב, אירופה ויפאן) - הולכים בדרך הפוכה. תור הזהב של הצמיחה הכלכלית וההתעשרות נמצא מאחוריהם. מעכשיו והלאה - יד העוני גוברת על העושר. ברוכים הבאים לעידן הידוק ההגורות. החלוצים - בדרך לעוני, הם תמיד הפנסיונרים.

יעקב

חסידי מדינת הרווחה תמיד מביאים את שבדיה כמודל של מדינת רווחה מופתית. לרוב הם שמעו את המילה "שבדיה" אבל אין הם יודעים בדיוק מה קורה שם. אצלנו דורשים הפעילים החברתיים כול הזמן לפרוץ את מסגרת התקציב ולהגדיל את הגרעון הממשלתי, כדי להגדיל את ההוצאה הסוציאלית.

בשבדיה דווקא יש תקציב מאוזן. לא רק שאין גרעונות - השנה ובשנה הבאה יהיה עודף תקציבי שישמש להקטנת החוב הלאומי. הדבר עומד בניגוד לשאר מדינות אירופה שהגרעון הממוצע שלהם הוא כ 4% מהתל"ג. (בצרפת ובאנגליה כ 7% , בארה"ב 12%).

החוב הלאומי של שבדיה הוא 36% מהתל"ג, לעומת ממוצע אירופי של 88% (ביוון מעל 150%, באיטליה 120%, בארה"ב מעל 100%).

הצמיחה הכלכלית הצפויה בשנה זו היא כ 4.1% (קצת יותר מאשר אצלנו) לעומת צמיחה של אחוז אחד או פחות בכול שאר מדינות אירופה (ואולי 2% בארה"ב).

4 הבנקים הגדולים בשבדיה - מאזנם יותר גדול מהתל"ג של שבדיה - כלומר יש להם הרבה עסקים ופקדונות מחו"ל. שבדיה נחשבת למדינה בטוחה, ולכן היא מושכת הרבה פקדונות זרים של אנשים (כמו היוונים והאיטלקים) שמחפשים מקלט בטוח לכספם. הבנק המרכזי תורם לביצור המוניטין של הבנקאות על ידי דרישות רזרבות גבוהות - הבנקים השבדיים מחזיקים, לכן, רזרבות יותר גבוהות מאשר שאר הבנקים באירופה.

הריבית בשבדיה גבוהה יותר (דבר שגם מושך הפקדות), והנגיד לא מוריד את הריבית למרות שהאינפלציה נמוכה, מתחת ל"יעד".

הלוואי עלינו מדיניות אחראית כמו זו של השבדים, עם עודף תקציבי וחוב לאומי נמוך, ומיחה טובה. מצבנו לא רע ביחס לאחרים, כמו יוון, איטליה או ארה"ב, אבל אנו צריכים להשתדל יותר להיות דומים לשבדים, ולא ליוונים.

יעקב

הנה תמונה המספרת כמה ממשלות אירופה השונות חייבות - כלומר מה החוב הלאומי, וכמה מהחוב הוא לבנקים בחו"ל לעומת החוב הפנימי (לבנקים מקומיים וקרנות פנסיה והשקעה פנימיים). הגרף גם מראה את אחוז החוב ביחס לתל"ג.

המפתיע הוא החוב הנמוך יחסית של ספרד.

כמו שאתם רואים, גרמניה, המתוארת בכול המאמרים הכלכליים כצוק איתן, בעל כלכלה יציבה ומצליחה, יש לה גם כן חוב שמגיע ל 81% מהתל"ג, כלומר - מי שחושב שיש מבוגר אחראי שיכול להציל את הארצות העצלניות (יוון , איטליה) - שיחשוב שנית. הכלכלות של גרמניה וצרפת יציבות כמו המלח שיצא מהבר אחרי ששתה 5 בקבוקי וויסקי.

ה"פתרונות" במצבים כאלה הם בדרך כלל הדפסת כסף מאסיבית של הבנק האירופי המרכזי (כלומר עוד וויסקי), כלומר אינפלציה גדולה של האירו, והפסדים כבדים שכול מי שמחזיק אג"ח אירופי - בגין ירידת ערך היורו.

אפשרות אחרת היא להכריז על גילוח כללי של נניח 20% לכול מחזיקי אג"ח ביורו. פחות סביר.

הבנק האירופי המרכזי כבר מדפיס אירו זה זמן מה - כלומר - "קונה" אג"חים של יוון ואיטליה בכסף מודפס. אבל הקצב לא מספיק.

לגרמנים, שהתנסו בהדפסות כסף ואינפלציה בעבר, יש סיוט לאומי ופחד מהדפסה, והם מתנגדים לה בתוקף, ואף החוקה שלהם אוסרת הדפסות.

נשאר לראות עד כמה הם יסחבו בתוך איחוד אירופי מדפיס, ומתי ימאס להם ויפרשו.

בטוב זה לא ייגמר.

יעקב

סצינות מהחיים ביוון היום, בצל המשבר מביא הניו יורק טיימס.

הקף המסחר ירד לשפל עמוק. חנויות נסגרות על ימין ועל שמאל. לא רק חנויות יוקרה בשכונות עשירות. גם חנויות קטנות בשכונות רגילות. אנשים אין להם כסף, ולא קונים, לא תכשיטים, לא בגדי יוקרה, כמעט כלום.

מכירת מכוניות חדשות ירדה כמעט לאפס. לאנשים אין כסף לתחזוקה וביטוח של המכוניות שכבר יש להם - מעריכים שמעל ל 1.5 מיליון נהגים נוסעים ללא ביטוח.

אנשים מוצאים חסכונותיהם מהבנקים היווניים ומעבירים אותם לחו"ל. הבנקים הווניים מפסידים פקדונות בקצב מפחיד. מי "יציל" אותם ?

הייצור התעשייתי ירד ב 6% .

בתנאי משבר כאלה אין שום סיכוי שהכלכלה היוונית תתאושש ותחזור להניב הכנסות שיאפשרו החזר חובות האג"ח הממשלתי - אפילו לא לאחר גילוח 50% שהוסכם עליו. ההכנסות ממיסים ביוון בצניחה חופשית, יחד עם התוצר, למרות העלאת שיעורי המס.

השביתות ומהומות הרחוב כול יום שני וחמישי כמובן לא תורמות הרבה לרגיעה והגברת הפעילות הכלכלית.

כול פיטפוטי הסרק של מנהיגי אירופה לא יעזרו. אפילו גרמניה אין לה כסף מספיק כדי להציל את יוון, וגם החשק לא גדול.

דינה של יוון נגזר, היא תחזור לדראכמה, והיוונים יחזרו לרמת החיים הטבעית שלהם - רמת חיים של רועי צאן. הם יחליפו מכוניותיהם בחמורים, כמו שהיה קודם. החגיגה נגמרה.

אבל זאת כמובן לא רק יוון. איטליה אחריה.

כבר הרבה זמן מנבאים את מות האירו, אבל המוות נדחה מדי פעם. עכשיו הוא נראה קרוב מתמיד.

יעקב

על לקחי חדלות הפרעון של ארגנטינה בשנת 2001 ניתן לקרוא במאמר בניו יורק טיימס.

בשנת 2001 התפתחו מהומות רחוב וחסימות כבישים בארגנטינה במחאה על העוני שהקיף יותר מ 50% מהאוכלוסייה. הנשיא נאלץ להתפטר ולברוח בהליקופטר מהמדינה. ארבעה נשיאים נוספים מונו והתפטרו תוך ימים. הנשיא הזמני האחרון הכריז על חדלות פרעון ו"חופשת" בנקים (סגירת הבנקים והקפאת הפקדונות). באותם ימים היה הפסו הארגנטיני צמוד לדולר (כמו שיוון משתמשת באירו), ההצמדה בוטלה.  משרדי הבנקים הסגורים נחסמו בלוחות פלדה כדי להגן עליהם מפני זעם ההמונים.

מצבה של ארגנטינה בעת פשיטת הרגל היה טוב בהרבה מזה של יוון. הגרעון התקציבי היה "רק" 3.4% מהתל"ג (לעומת 13% ביוון) והחוב הלאומי, כ 100 מיליארד דולר (לעומת אולי 300 מיליארד אירו של יוון), היה "רק" 54% מהתל"ג (לעומת 150% של יוון). מעבר לכך צריך לזכור שארגנטינה מדינה גדולה ועשירה באוצרות טבע. היא גדולה מיוון פי 10 בשטח, פי 3 באוכלוסייה.

חדלון פרעון - כשמו כן הוא - הם חדלו לשלם את חובותיהם, כולל, בייחוד, אג"ח ממשלתי. הם הכריזו על פיחות בפסו, מערך של 1 דולר לערך של 33 סנט. כול אזרחי ארגנטינה שהיו להם פיקדונות בבנקים ארגנטינאיים, בין אם בפזו ובין אם בדולר (כי הפזו היה שווה דולר) - קיבלו את פקדונותיהם בפסו חדש (0.33 דולר). כול הקיצבאות, הפנסיות, החובות, המשכורות, הכול - ירד ל 1/3 מערכו הקודם, לערך בפסו מערך בדולר. למשל: מי שמכר את ביתו נניח ב 100,000 דולר - קיבל כעת 100,000 פסו (כלומר 33000 דולר) גם בחוזי מכירה פרטיים - לפי צו ממשלתי. כול מי שהיה חייב למישהו, למשל לספקים שלו, כסף - החזיר בפסו (1/3).

פדיון האג"ח הממשלתי נדחה. במרוצת הזמן פדתה ארגנטינה את האג"חים של אזרחיה (ושל הבנקים וקרנות הפנסיה שלה) באמצעות פסו ב 1/3 הערך.

גם עם נושים חיצוניים (בנקים זרים וקרנות השקעה זרות) הגיעה ממשלת ארגנטינה להסדר, במשך הזמן (לאחר שנמנעה כ 5 שנים מלהחזיר אגורה אחת). בסוף היא החזירה לרובם כ 1/3 מערך החוב. יופי של "הסדר". רק לקרן המטבע הבינלאומית החזירה ארגנטינה את החוב במלואו, ב 100% .

כעת ארגנטינה היא המדינה היחידה בעולם שלא חייבת לאף אחד כלום. היא לא לקחה יותר הלוואות מקרן המטבעה, וזרקה את נציגי קרן המטבע מהמדינה. משקיעי חוץ אחרים כמובן לא רוצים להלוות לה, אז היא נאלצת, בלית ברירה, לחיות ממה שיש ללא הלוואות - כמו שכול המדינות היו צריכות לחיות.

כעת אין לארגנטינה לא חוב חיצוני, לא חוב פנימי, לא גרעון תקציבי, ולא גרעון מסחרי (יש לה עודף מסחרי). היא בריאה כמו שור. מדינה מאושרת.

מה שעזר להגשמת הנס הזה הוא העושר הטבעי של המדינה. ארגנטינה יצרנית ויצואנית גדולה של מוצרי מזון, בייחוד תבואות (גרעינים) ובשר. מחירי מוצרים אלה עלו בין פי שניים לבין פי שלוש מאז 2001. בנוסף - הפסו הזול עודד מאד את התיירות (בייחוד מברזיל) - עוד אחד ממקורות ההכנסה הגדולים. גם התעשייה המקומית שיגשגה הודות לפסו הזול שהקשה על ייבוא מתחרה, וסיפקה תעסוקה למובטלים.

מה הלקח?

יש חיים אחרי פשיטת רגל. אולי חיים יותר בריאים מאשר קודם, כאשר המדינה הייתה מכורה לחובות.

הרעיון התנכי של שמיטת חובות כללי (שנת יובל) נראה יותר טוב מתמיד. צריכים להכריז, ברמה עולמית, עכשיו, על שמיטת חובות כללית, כול האג"חים מבוטלים, ופותחים דף חדש. יהיה מה שיהיה. (רק תגידו לי מתי זה יהיה שאספיק למכור את האג"חים שלי...).

תיקון 1. ארגנטינה גדולה בשטחה מיוון פי 21, ובאוכלוסיה - פי כמעט 4.

תיקון 2. לא נכון שאין לארגנטינה חובות - החוב הקודם, ה"מוסדר" ( כלומר שהורד ב 2/3) - עדיין בתהליך של תשלום - כלומר האג"חים הישנים נפרעים כאשר מגיע מועד פרעונם. עדיין לא כולם נפרעו. ומן הסתם, הממשלה מוכרת אג"חים חדשים, לפחות לאזרחי ארגנטינה וקרנות הפנסיה שלה. לא מן הנמנע שגם משקיעי חוץ קונים אג"חים של ממשלת ארגנטינה, מתוך תקוה שהם יפרעו לפני פשיטת הרגל הבאה. משקיעים פרטיים בוודאי ובוודאי משקיעים בעסקים ובבנקים ארגנטינאיים מתוך אותו שיקול - אפשר לעשות כסף בינתיים.

יעקב

סוגיה זו נידונה במאמר כאן.

ראשית ייפגעו היוונים. הבנקים, קרנות הפנסיה, והמשקיע הקטן מחזיקים טונות של אג"ח ממשלתי. ממשלת יוון תצטרך למצוא כסף (אולי להדפיס דראכמות אחרי ביטול האירו) כדי ל"הציל" את הבנקים שלה ואת החוסכים שלה. כמובן - זו "הצלה" לא מושלמת. הם יקבלו על כול אירו שחסכו דראכמה ששוה חצי או רבע מזה.

אח"כ באים הבנקים באירופה. הם מחזיקים 53 מיליארד אירו של חוב יווני. כנראה שממשלות אירופה יצטרכו להדפיס אירו כדי לכסות לפחות חלק מהפסד זה.

הפגיעה בבנקים אירופאיים, והחשש ליציבותם תפגע בהמון קרנות השקעה גם בארה"ב, שמחזיקות חובות של בנקים אירופאיים.

אם המהומות המתרחשות ביוון לא יותירו בידי הממשלה שלה ברירה אלא להכריז על חדלות פרעון - כלומר על הפסקת הפרעון של אג"חים - יש להניח שהמהומות יתפשטו לפחות לשאר הארצות החלשות באירופה - אירלנד, פורטוגל, וגם אלה ימצאו עצמם במצב של חדלות פרעון.

הבנק המרכזי האירופי יספוג הפסדים גדולים - אם תיהיה פשיטת רגל - הוא מחזיק המון חוב של המדינות החלשות האלה. הם ייצטרכו להגביר מאד את קצב הריצה של מכונות הדפוס של הכסף.

נוכח אי הוודאות, והנפילות בשוקי ההון, יצמצמו הצרכנים באירופה וארה"ב את הוצאותיהם, ייכנסו למגננה, ישמרו על הכסף שעוד נשאר להם - והדבר יגרום להאטה, או משבר כלכלי עולמי נוסף.

בקיצור - לא נעים. ואין אפשרות שזה לא יקרה. השאלה היא מתי, ובאיזו מהירות.

על החולשות של ספרד ואיטליה עוד לא התחלנו לדבר...

הייונים יכולים לצאת לרחובות, להרביץ לשוטרים, לשרוף מכוניות, לגלות "איכפתיות" כמו שאומרים. זה לא יציל אותם מגילוח רציני ברמת החיים. רק עבודה יוצרת רווחה. הפגנות רק הורסות את מה שיש.

יעקב

אירופה מיתדרדרת מבחינה כלכלית.

בגרף רואים שהתל"ג לנפש באיטליה נמוך יותר בשנת 2010 מאשר היה ב 1999 . הם הולכים ונעשים יותר עניים. הצמיחה הכלכלית באיטליה היא בסדר גודל של 0.1% - אולי תגיע ל 0.5% בחישוב שנתי. גם צמיחה זו נבעה בעיקר מהוצאות ממשלתיות. החוב הלאומי של איטליה הגיע ל 119% מהתל"ג.

יחד עם ההתדרדרות הכלכלית באה התדרדרות בטחונית. אירופה אינה מוציאה כמעט כסף לצרכי הגנה, והיכולות הצבאיות שלה בהתאם. תרומתה של אירופה לפעולות הצבאיות של ברית נאטו באפגניסטן ולוב היא זניחה.

בלוב למשל, ארה"ב הביעה רצון לא להיות שותפה פעילה לפעולה הצבאית שנועדה לסלק את קדאפי מהשלטון. מי שיזמה את הפעולה היא צרפת, ואיטליה הצטרפה בהתלהבות. ארה"ב הסכימה לפעולה צודקת זו (לדעתי), אך העדיפה להקטין את ההשתתפות שלה בפועל, ואת ההוצאות הכספיות, ולהשאיר את הביצוע בידי האירופים. מתברר שאין לאירופאים יכולת אפילו להתגבר על רודן משוגע וגוסס של מדינה קיקיונית. צרפת ואיטליה נזקקו לעזרה של ארה"ב בחיסול הגנת הנ"מ של לוב, במטוסי ביון ומטוסי תדלוק, ואף בתחמושת. אין לצרפת ואיטליה תחמושת.

אירופה הופכת יותר ויותר ללא רלוונטית בזירה הבינלאומית, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה צבאית.

יעקב

אינני יודע אם האיחוד האירופי כולו עומד להתפרק. האיחוד האירופי היה תמיד משהו דומה לאו"מ - הרבה כוונות טובות, הרבה דיבורים יפים, ומעט מאד תוכן של ממש (אם כי הרבה יותר תוכן מאשר האו"מ). התוכן הממשי, החשוב למדי, של האיחוד האירופי הוא התנועה החופשית של סחורות ואנשים בתוך אירופה. זה דבר טוב.

הדבר שמקנה לרעיון האיחוד האירופי יותר בשר הוא איחוד המטבע - האירו. גם הרעיון של האירו הוא רעיון טוב, אלא כנראה, טוב מדי מכדי להיות אמיתי.

עכשיו נראה שהאירו עומד להתפרק או להתבטל. הבעיה היא כמובן חוסר היכולת של הממשלות השונות לרסן את הוצאותיהן, ולהתאים את ההוצאה להכנסה. כאשר החוב הלאומי של המדינות גדל בלי סוף, מגיע הרגע שהמשקיעים לא מוכנים יותר לקנות את אגרות החוב של אותה מדינה, או - מוכנים לקנות אותן רק בריבית גבוהה, שגורמת להעמקת פשיטת הרגל. אם המשקיעים לא קונים אג"חים חדשים אין לממשלות איך להחזיר את הכסף לאג"חים שמועד פרעונם הגיע.

במאי "הצילו" מדינות אירופה (קרי גרמניה) את יוון. כעת אירלנד בצרה דומה, וגם היא "תוצל" (אולי). בתור עומדת פורטוגל. ואחריהן ספרד. וספרד זה כסף גדול, יותר מאשר אירלנד, יוון ופורטוגל יחד. כבר היום דורשים השמקיעים ריבית של 5.4 אחוז בשביל לקנות אג"ח של ממשלת ספרד (לעומת 2-3% עבור אג"ח של גרמניה או ארה"ב).

לגרמנים נמאס להציל את כולם. אנג'לה מרקל החלה להגיד שבעתיד לא תהיה הצלה "שלמה" והמשקיעים יצטרכו לעבור גילוח. אותם "משקיעים" המועמדים לגילוח אינם אלא הבנקים וקרנות הפנסיה של כול מדינות אירופה.

בקיצור: מערכת האירו קורסת, כפי שניבאו רבים עוד כאשר היא התקבלה לראשונה ב 1992, באמנת מאסטריכט.

ראומ מאמרים מעניינים בנושא ב"אקונומיסט", ב"טלגרף", ונאום של חבר הפרלמנט האירופי. הרשת מלאה במאמרים ברוח זו.

כמובן, קריסת האירו אינה בשורה טובה לכלכלה העולמית. מי שחושב שאנו הולכים ויוצאים מהמשבר הכלכלי העולמי האחרון חי בעולם הפאנטאזיות.

יעקב

תכנית ה"הצלה" בת הטריליארד אירו מעוררת ספקות ובעיות רבות.

אחת מתוצאות תוכנית ההצלה היא עירעור דירוג האשראי של המדינות הגדולות באירופה - צרפת וגרמניה. עד כה מצבן היה יותר טוב מזה של יוון כיוון שהיחס חוב/תל"ג היה יותר טוב, וגם היחס גרעון/תל"ג. עם אימוץ תכנית ה"הצלה" - השתנתה התמונה. כעת אמרו כול מדינות אירופה: אנו ערבות זו לזו. כול המדינות ערבות לכול החוב. גרמניה, צרפת ואיטליה לוקחות עוד "חובות" כדי לסייע ליוון. אני כותב במרכאות כי הן אומרות רק שהן לוקחות עוד אשראי, מה שהן עושות זה להדפיס כסף. כשהבנק המרכזי של גרמניה, צרפת ואיטליה קונה איגרות חוב יווניות הוא בעצם מדפיס כסף.

 עכשיו צריך לחלק את החוב של כולם בתל"ג של כולם יחד, והיחס נעשה בעייתי. היחס היותר טוב של גרמניה נעלם ויורד בחישוב המקובץ.

יש שתי בעיות נוספות עם תוכנית ה"הצלה". אחת: היא מהווה תמריץ שלילי למדינות מופקרות (כמו יוון) - אם מצילים אותן - למה להן לאמץ הידוק חגורה קיצוני ובלתי פופולארי בבית? הבעיה השנייה היא עם ה"מצילים" - האזרחים הגרמנים שואלים: "למה עלינו לממן את ההפקרות של יוון?"

המצב באירופה לא מזהיר...

יעקב