קו ישר

 האם הממשלה צריכה לממן מחקרים בתחום הרפואה? שאלה קשה זו מתעוררת נוכח הצעת התקציב של הנשיא טראמפ המציעה, בין השאר, קיצוץ של כ 20% בתקציב ה NIH. ה  - National Institute of Health - הוא גוף ממשלתי בארה"ב העוסק מחקרים בתחום הרפואי. תקציבו הוא כ 32 מיליארד דולר לשנה, וההצעה של טראמפ היא לקצץ כ 5.8 מיליארד מתוך תקציב זה. ה NIH הוא פיל גדול, יש בו 27 מכוני מחקר, 9 מרכזי מחקר ואפילו בית חולים. הוא מעסיק ישירות 1200 מדענים וכ 4000 פוסט-דוקטורנטים חוקרים ולך תדע כמה אלפים של פקידים ואנשי אדמיניסטרציה ולוגיסטיקה. כולם עם תנאים סוציאליים ופנסיות וועדי עובדים וקביעות וכול הצ'ופרים של משרה ממשלתית. 80% מהתקציב מוצא על 50,000 מענקי מחקר התומכים בכ 300,000 מדענים ב 2500 אוניברסיטאות, הכול לפי קריטריונים אוביקטיביים לגמרה ומדעיים וטהורים מרבב, חי נפשי. (30% ממענקי המחקר שמועברים לאוניברסיטאות מיועדים לבניית בנינים ומתקנים ורכישת ציוד למחקר).  מיותר לציין שכול האנשים ה"טובים" צועקים געוואלד! טראמפ, הבור והרשע, רוצח את המחקר! "התוצאה של קיצוץ עמוק כזה תהיה קטלנית".

מדוע צריך מכון ממשלתי מיוחד, ממומן מיסים, לביצוע מחקר רפואי? הטענה היא שביצוע מחקר בסיסי, טהור, להבדיל ממחקר יישומי, אינו מניב מוצרים או תרופות חדשות, ולכן אינו מניב רווח, ולכן אין אפשרות לבצע אותו על ידי גופים פרטיים, רודפי בצע. החיפוש אחרי תרופות חדשות ואחרי מיכשור חדש מתבצע, לרוב, על ידי יזמים וחברות תרופות מסחריות שמצפות לגרוף רווחים מהמצאותיהן. המחקר הבסיסי, לעומת זאת (טוענים החסידים), הוא הבסיס לכול התרופות והטיפולים החדשים, אבל, הוא עצמו רק מקדם את הידע הרפואי הבסיסי ולא טיפולים או תרופות ספציפיות ואינו יוצר הכנסות, ולכן רק הממשלה יכולה לממן אותו.

כיצד מתנהל גוף ממשלתי גדול כזה, החי כולו מכסף של אחרים (כספי המיסים), כלומר כסף של אף אחד? כיצד מודדים את התועלת שהוא מביא מול העלות? כמה מהמחקרים שנעשים יש בהם ממש וחידוש וקידום הרפואה וכמה הינם סתם תירוצים כדי לחיות ברווחה על חשבון הציבור? איש אינו יכול לדעת או למדוד, ולכן החשש מפני חגיגת ניצול הכסף הציבורי (בתירוץ מעולה! "מחקר רפואי") היא עצומה. איש אינו מסוגל למדוד בצורה ברורה מה התועלת (אם בכלל) מכול הפעילות הענקית וההוצאה הגדולה הזאת. אנחנו יודעים כיצד עסק ממשלתי (בהכרח פוליטי) מתנהל. כאשר זקוקים לקולו של סנטור מאייובה כדי לאשר פרויקט כבישים באיידהו, מבטיחים לו בתמורה מכון למחקר רפואי באייובה, שיביא כסף, ג'ובים ותמיכה פוליטית למחוז הבחירה שלו. חצי מהעובדים, חוקרים ומנהלים, יושבים בוודאי על כס הקביעות, עושים מעט מאד, ומושכים משכורות גבוהות ותנאים מפליגים, כמו בכול גוף ממשלתי.

באשר למחקרים עצמם - קשה מאד לשפוט ולדעת כמה מהם באמת מועילים ומקדמים את הידע הרפואי וכמה מהם הם ריפוי בעיסוק ל"מדענים", עיסוק בנושאי סרק וסתם תירוצים להוצאת כסף על דברים שאין בהם ממש. ככה,למשל, ה NIH מימן מחקרים שנתנו קוקאין לעכברים ולחוגלות, או חקרו את חיי המין של דגי נוי. והמדע בכללו נמצא בבעיה: חלק גדול של המחקרים, בייחוד בתחום הרפואה לא ניתנים לשיחזור - כלומר אלה מחקרי סרק שאין בהם ממש (שלא לדבר על זיופים). דוגמה אחרת: הנחיות התזונה הממשלתיות התבררו כבלתי נכונות ומזיקות. "מחקר רפאוי" הוא שם גדול ומכובד מאד, אבל אם בודקים בפרטים ניתן לגלות שמאחורי סיסמא זו מסתתר הרבה זבל. בזבוז כספים של אחרים הוא עיסוק מפתה, ותמיד נוטים להסתירו מאחורי סיסמאות נשגבות.

האם באמת אין ברירה, וחייבים מכוני מחקר רפואי ממשלתיים, שמא, בהיעדרם לא ייעשה מחקר רפואי, ואנשים ימשיכו למות בהמוניהם? השאלה היא לא אם מחקר רפואי נחוץ, או רצוי, אין וויכוח על כך. השאלה היא האם הוא חייב להיות ממשלתי, ממומן מכספי מיסים שנלקחו בכפייה? ההנחה של חסידי הממשלות היא שאנשים הם, ברובם, נבערים, בורים וטיפשים, ולכן אינם יודעים מה טוב, ואינם מבינים ברפואה ואינם תופסים את חשיבות המחקר, לכן לא יתרמו את כספם למחקר רפואי מרצונם החופשי. אבל, אם מתארגנים "נכון" ומקימים ממשלה טובה וחכמה (וגם בעלת כוח), היא תיקח בכוח מהאנשים את הסכומים הדרושים (בדיוק), ותקדם את המחקר הרפואי לטובת כולם.

מסתבר שלא חייבים מימון ממשלתי. כ 65% מהמחקר הרפואי בארה"ב נעשה כבר כיום במימון "פרטי" (כלומר לא מימון ממשלתי - מימון מקרנות פרטיות). והקיצוץ המוצע של 20% מהתקציב הממשלתי אינו מהווה פגיעה כול כך גדולה במחקר. הוא בסך הכול מחזיר את המימון הממשלתי לרמה שלפני 15 שנה כי בשנים האחרונות היה גידול גדול בתקציב ה NIH. חסידי הממשלות הטובות (והפעולה באמצעות הכפייה) מצרים על כך שחלקה של הממשלה במימון המחקר הרפואי יקטן וחלקו של המימון ה"פרטי" יגדל. הם מאמינים, אידאולוגית, שכול דבר טוב יכול להיעשות רק על ידי הממשלה, שהמחקר הממשלתי הוא "טהור" ומחקר "פרטי" הוא פגום...

שאלה אחרת היא כמה מחקר רפואי צריך? כמה כסף צריך להשקיע במחקר רפואי? האנשים ה"טובים" יגידו: כמה שיותר! תשובה פשטנית... בעולם המציאות אנו בכול זאת מוגבלים באמצעים וצריך להכריע בין השקעה ב א' מול השקעה ב ב'. בעולם הפנטזיות השמאלניות יש לממשלה כסף בלי סוף, אבל במציאות - זהו כסף של אנשים והוא מוגבל. במישור העקרוני - אני חושב שמחקר רפואי, ככול שהוא מטרה נעלה וטובה, לא צריך להיעשות באמצעי כפייה, כלומר - במימון ממשלתי מהמיסים. שאנשים יממנו מרצונם (על ידי תרומות) את כול כמות המחקר שהם רוצים. לא צריך לקחת מהאנשים כסף בכוח בתירוץ של "מחקר רפואי". מסתבר שיש מספיק כסף "פרטי" (שלא ממיסים) למחקר רפואי, ובכול מקרה - היקף המחקר הרפואי שיעשה צריך להקבע על ידי רצונם של אנשים לממן ולא על ידי כפייה ממשלתית. שמירה על זכויות הפרט, ועל כספם של אנשים הוא ערך חשוב לא פחות ממחקר רפואי, ולא צריך לאלץ אנשים בכוח למממן מחקר רפואי.

לבסוף - אפשר להרגיע את האנשים ה"טובים" (חסידי הפעילות הקולקטיבית באמצעות כפייה ממשלתית) - לא יהיה קיצוץ בתקציב ה NIH. הפוליטיקאים כולם, דמוקרטים ורפובליקאים כאחד, נורא אוהבים להוציא כסף של אחרים, לשלוח יד לכיסם של האזרחים, ולצבור כוח אישי. דמוקרטיה שממוקרטיה... דמוקרטיה היא שילטון הפוליטיקאים, ולפוליטיקאים יש אינטרסים שונים מהאינטרסים של הציבור. מרבית הבנינים בקריית המחקר של ה NIH, ליד וואשינגטון (ששטחה 1240 דונם) נקראים על שם חברי קונגרס משתי המפלגות שהעבירו תקציבים למימון המחקר. הפוליטיקאים יכשילו בקונגרס את הצעת טראמפ לקיצוץ 20% בתקציב ה NIH. הסיסמה "מחקר רפואי" כוחה אדיר!

יעקב

הנרי פורד נולד היום לפני 150 שנה, ב 30 ליולי 1863. הוא נודע כבונה המכונית המודרנית, וגם כאנטישמי גדול (שונא יהודים). פעם, כאשר כבר היה זקן, ראיין אותו תלמיד לעיתון בית הספר. פורד סיפר בנוסטלגיה על יתרונות החיים הפשוטים בחווה. התלמיד אמר לו: "אבל הזמנים השתנו - אנו עכשיו בעידן המודרני" פורד קטע אותו ואמר: "ידידי הצעיר, את העולם המודרני אני המצאתי". זה נכן! פורד עיצב את החיים המודרניים באינספור דרכים שאנו אפילו לא מודעים לכולן.

פורד עצמו אכן נולד, וחי בצעירותו, בחווה חקלאית מצליחה, בקרבת דטרויט. אבל הוא לא אהב את העבודה החקלאית בחווה, וחיפש דרכים להחליף עבודת שרירים בעבודת מכונות. בניגוד לנערי כפר טיפוסיים, הוא גם שנא סוסים, ועוד מגיל צעיר חלם על כלי רכב שנע בכוחות עצמו, ללא סוסים. בגיל 17 עזב את החווה, ועבר לדטרויט, ללמוד ולעבוד בבתי המלאכה המכניים הרבים בעיר. את "השכלתו" רכש כשוליה בבתי מלאכה. פורד החליט שהיעוד שלו בחיים זה לבנות מכונית מונעת במנוע בנזין. כפי שאמר מאוחר יותר: לא היה ביקוש אז למכונית, אף פעם אין ביקוש למוצר שאינו קיים. את הביקוש יוצר מי שיוצר את המוצר. (אנו לא ידענו שאנו אוהבים סמארטפונים עד שלא בא מישהו, סטיב ג'ובס, וייצר אותם בשבילנו).

הוא בנה את המכונית הראשונה שלו ב 1896, ייסד חברה, ופשט את הרגל.

פורד החל להבין שמה שדרוש זו מכונית אמינה וזולה, שתהיה נגישה (מבחינת המחיר) לקהל הרחב, והדרך להשיג זאת היא על ידי ייצור סדרתי של הרבה מכוניות זהות בדיוק. כך נוצר המודל טי model T - המכונית האגדתית המוצלחת הראשונה, ב 1908. המכונית הזאת שינתה את החיים, בייחוד של תושבי הכפרים, וגאלה אותם מהניתוק והבדידות הכפרית. "המכונית שלך הרימה אותנו מהבוץ, הביאה שמחה לחיינו" כתבה אישה כפרית להנרי פורד באותה עת.

ב 1912 פורד ייצר כבר בקצב 340 מכוניות ליום, וגילה בכך כושר שליטה ואירגון יוצאים מהכלל. אבל הוא, ועוזריו, המשיכו לשכלל את השיטה של פס הייצר. בשנות ה 1920 הם כבר ייצרו מכוניות בקצב של אחת כול 10 שניות! הרווחים גדלו בהתאם. אבל פורד לא היה חמדן. בשנת 1914 הוא העלה את המשכורות של פועליו ל 5 דולר ליום, פי שניים מהמשכורת הקודמת המקובלת בשוק. ככה הפכו עובידו לקליינטים שלו כי הוא נתן להם מספיק כסף כדי שיוכלו להרשות לעצמם לקנות מכונית. זהו ראשית עידן הצרכנות, עדין בו אנשים קונים יותר ויותר מוצרים, ומעודדים בכך יותר ויותר ייצור, והעושר עולה.

בהמשך, עם התבגרו, פורד שקע במרירות ויאוש. תעשיית המכוניות השתנתה, מתחריו ייצרו מכוניות מעוצבות, מכוניות יוקרה יפות. פורד סגר את קו הייצור של מודל טי ב 1927, אחרי שייצר 15 מיליון מכוניות, אולם זה היה מאוחר. מתחריו השאירו אותו מאחור. בתחילת שנות ה 20 פורד ייצר ומכר כמחצית מהמכוניות בארה"ב, אבל נתח השוק שלו הלך וקטן בהמשך הוא ראה והבין את השינוי המתחולל, אבל לא אהב אותו.

אפילו היום עוד מוקדם להעריך את מלוא ההשפעה ההיסטורית של הנרי פורד. אחד העובדים שלו תיאר אותו כך: "הוא היה כמו מגנט". אנו מרגישים את המגנט הזה עד היום.

יעקב

בתמונה רואים כיצד צפו מומחים עתידנים, בשנת 1935, שיראה קורא ספרים אלקטרוני בעתיד.

איך אמרו חז"ל - למי ניתנה הנבואה ?

אל תאמינו לעתידנים ולנביאים, איש אינו יודע את העתיד.

יעקב

There's no sense in being precise when you don't even know what you're talking about" (ג'ון פון נוימן)

תרגום: "אין טעם לדייק, כאשר אין לך מושג מה אתה מדבר".

משפט מאד יפה שמצאתי כאן (בלוג על מתמטיקה). (לא שאני ממש שורץ שם ומבין מה הוא כותב...).

ג'ון פון נוימן, מתמטיקאי ממוצא יהודי-הונגרי, שברח לארה"ב והיה, בין השאר, מפתח תורת הקבוצות, תורת המשחקים, המחשב המודרני וגם פצצת האטום הראשונה. אולי המטתמטיקאי הגדול ביותר של המאה ה 20.

יעקב

בארה"ב התגלה מקרה של הונאה מדעית.

ד"ר דיפק דאס מאונ' קונקטיקוט היה חוקר מאד פורה. הוא פירסם אולי 588 מאמרים בכתבי עת המדעיים בתחום הרפואה. הוא חקר את החומר רסברטרול שמצוי ביין אדום. הוא מצא שיש לחומר, ולכן ליין האדום, השפעה חיובית על הבריאות.

עכשיו האוניברסיטה בדקה 26 ממחקריו ופירסמה דו"ח בן 60,000 עמודים על החקירה. מסתבר שהתגלו מקרים רבים של התנהלות בלתי תקינה, או בשפה פשוטה פיברוק נתונים. האיש פשוט זייף. הז'ורנלים מקצועיים, האמורים לבדוק את המחקרים באמצעות מנגנון ביקורת העמיתים לא עלו על הזיופים. החקירה נפתחה לאחר שהתקבלה תלונה אנונימית על זיופים.

המחקרים מומנו ברובם על ידי המכון הלאומי ללב-ריאות ודם שליד משרד הבריאות האמריקאי - כלומר על ידי הממשלה.

בימנו נוטות הממשלות להוציא יותר ויותר כסף למחקרים. כתוצאה מכך יש מבול של מחקרים מכול המינים והסוגים. מרבית המחקרים הם מחקרי זבל - דהיינו חוקרים נושאים בלתי חשובים, מוצאים מימצאים טריוויאליים (מובנים מאליהם), או טוענים למימצאים מעניינים בלי ביסוס מספיק. מקרים של הונאה ברורה כמו במקרה זה פחות נפוצים, אבל יש גם כן. לא כול מה שהשם הקדוש "מחקר" מודבק עליו הוא חשוב, מעניין, נכון או שווה להוציא עליו כסף. בייחוד במנגנונים ממשלתיים למימון מחקר יש חשש לשיקולים זרים - העברת כספים למקורבים לביצוע מחקרי זבל. (לא דווח על חשד כזה בפרשייה של ד"ר דאס).

לכן - הממשלה לא צריכה להתעסק במימון מחקרים. רוב הכסף הזה מתבזבז לריק.

יעקב

ליתר דיוק: תכנת השחמט דיפ ג'וניור, שפותחה ע"י אמיר באן ושי בושינסקי זכתה, זו הפעם ה 6, באליפות העולם לשחמט למחשבים. זהו בהחלט הישג נאה, אם כי לא מפתיע היות והם זכו כבר 5 פעמים קודם.

בעבר, עד 1996, אלוף העולם בשחמט מחשבים היה דיפ בלו, של IBM - שעיקר כוחו היה בכוח החישוב הגדול. היום, דיפ ג'וניור ותוכנות אחרות, רצים על לאפטופים רגילים לגמרה, ומשיגים הישגים ברמה מאד גבוהה. המחשב שזכה באליפות העולם היה בעל 32 ליבות, ואחד מאלה שהתמודדו מולו היה בעל 800 ליבות. מובן מאליו שהמחשבים משתמשים במה שנקרא כוח אלים brute force - כוח חישוב גדול, כדי לחשב ולהעריך הרבה מהלכים קדימה. אבל זה לא רק כוח חישוב - העיקר הוא ה"חוכמה" של התוכנה, החוכמה שהושקעה בבניית התוכנה.

מאז ומתמיד מתנהל הוויכוח - האם יש למכונה (מחשב) "חוכמה" - האם יש דבר כזה - אינטליגנציה של מכונה. מומחי שחמט טענו פעם, אפילו בשנות ה 1970, שמחשב לעולם לא יוכל לנצח אלוף עולם או רב אומן אנושי. העולם התקדם, וכן המחשבים והתוכנות, והיום אין אלוף שחמט שמסוגל לנצח את המחשבים הטובים בתחום. האם פירוש הדבר שהמחשב השיג "אינטליגנציה" ? מה זה בכלל אינטליגנציה ? הן בסופו של דבר המוח האנושי הוא גם כן מחשב, לא יותר ממחשב - אם כי בעל זיכרון, מהירות ויכולות מדהימות.

אינני בטוח שהמכונה (המחשבים של היום) אינטליגנטית במיוחד. אם יש ניצוצות של אינטליגנציה במשחק השחמט של המחשב - הם באים לא מהמחשב אלא מהתוכנה, אותה בנו בני אדם. באליפת העולם לא מתמודדים מחשבים אלא מתמודדות תוכנות שחמט.

אז, השילוב של מחשב שמבצע מיליארדים של פעולות בשניה, עם האינטליגנציה האנושית שמכוונת את החישובים של המחשב יוצר לפעמים תוצאות מדהימות.

בקישור זה יש קטע של אמיר באן משנת 2008, באנגלית, המספר על תולדות תוכנות השחמט.

יעקב

"הארץ" מביא מאמר מעניין של פרופ' דניאל כהנמן - הפסיכולוג הישראלי שזכה בשנת 2002 בפרס נובל לכלכלה. (המאמר התפרסם בניו יורק טיימס, הארץ תירגם אותו ברשות, תוך ציון המקור, בנוהל תקין, בניגוד למנהג של "ידיעות"). הנה הסיכום של "הארץ":

כשם שאשליה אופטית מושכת גם כאשר ברור שמה שאנחנו רואים הוא שקרי, כך אנו נוטים לחשוב שהעולם ניתן יותר לחיזוי משהוא באמת.

במילים אחרות - הרבה פעמים נראה לנו שאנו יודעים דברים בבטחון גדול, אבל למעשה איננו יודעים, ואנו לא מודעים לכך שהידיעה שלנו אינה אלא אשליה.

כהנמן מביא שתי דוגמאות - אחת ממבדקי קצונה שעושים למועמדים לקורס קצינים - שכהנמן עבד בהם כבוחן. פסיכולוגים מסתכלים על תפקוד המועמדים בתרגיל קצר, ומגיעים למסקנות נחרצות מי מתאים להיות קצין ומי לא. כהנמן בדק את המסקנות מול התוצאות במציאות - כלומר מול ההצלחה בפועל של המועמדים בקורס, ואח"כ בתפקידיהם השונים כקצינים. המסקנה: אין שום התאמה בין הציונים במבדקי קצונה וההצלחה בתפקיד. המבדקים הינם אשלייה.

הדוגמה השנייה לקוחה מתחום הפיננסים. בחברת השקעות גדולה בארה"ב עבדו כ 25 מומחי השקעות, שביצעו את ההשקעות של החברה. המשקיעים תוגמלו בסוף כול שנה על פי הישגיהם, כלומר, על פי הרווחים שהתיק שלהם השיג. כהנמן לקח את התוצאות של הדירוג של המשקיעים במשך 8 שנים ובדק אם יש תיאום בין השנים - כלומר אם משקיע שהיה טוב בשנה אחת היה טוב גם בשנים אחרות. הוא מצא להפתעתו שאין שום תיאום. היינו מצפים שאם משקיע הוא טוב, ומבין היטב את השוק, הוא יצליח שנה אחרי שנה. לא דובים ולא יער. ההצלחה של המשקיעים הייתה לגמרה מיקרית, לא קשורה כלל לאישיות או לידע של האדם.

דרך אגב: היזהרו מיועצי השקעות ומנהלי תיקים. הכול חרתא-ברתא. ההשקעות שלהם לגמרה רנדומליות (אקראיות), כמו בדוגמה של כהנמן. אם הייתם בוחרים באקראי את השקעותיכם - הייתם מצליחים בדיוק כמו יועצי ההשקעות ומנהלי התיקים - והייתם חוסכים את דמי הניהול.

אשליית הידע מתגלה בהרבה תחומים.

למשל: האשלייה שכאילו הרגולטור יודע לנווט את השוק או העסק בצורה נכונה. או שמשרד החינוך יודע לנווט את מערכת החינוך.

או האשלייה של מדעני האקלים שטוענים שהם מסוגלים לחזות את האקלים שיהיה בעוד 100 שנה, ושהם מבינים את הגורמים המשפיעים על האקלים.

המקריות או האקראיות הם הרבה יותר חזקים ודומיננטיים מאשר הידע, בתחומים מסובכים - שהם מרבית התחומים.

יעקב

יש סוג מסויים של אנשים, וסוג של אירגונים של אותם אנשים, שמנסים בכול כוחם להפחיד אותנו. זריעת פחד זו הפרנסה וההנאה שלהם. בייחוד פחד מכול דבר הקשור בטכנולוגיה, מכונות ומכשירים חדשים.

הנה דוגמה טובה: אירגון הבריאות העולמי פירסם נייר המזהיר ששימוש בטלפונים סלולריים "ייתכן" וגורם לסרטן. בכך מצטרפים הטלפונים הסלולריים למלפפנוים חמוצים וקפה שגם הם "ייתכן" וגורמים לסרטן, לפי הרשימה של ארגון הבריאות.

ה"מחקר" שעליו מסתמך ארגון הבריאות העולמי מבוסס על תשאול של אנשים שלקו בסוג מסוים של סרטן המוח (גליאומה). שאלו אותם כמה נהגו לשוחח בטלפון סלולרי, וגילו שאלה שהעידו ששוחחו הרבה - מחלתם הייתה חמורה יותר. הבעיה שהעדות של אנשים, על פי זכרונם, אינה מדוייקת, ומצאו, לאחר שבדקו פירוט שיחות, שהזכרון הטעה אותם, והמחקר מבוסס על נתונים לא אמינים.

בנוסף - אין עלייה בתחלואה בסרטן המוח הזה, בארה"ב. היינו מצפים ש 20 שנה של שימוש אינטנסיבי בטלפון סלולרי ייתן אותותיו, אבל כאמור, אין מבחינים בעלייה בתחלואה בסרטן. אדרבה, יש ירידה בתחלואה, כנראה מסיבות אחרות. ושלישית: בניגוד לקרינת רנטגן או קרינה גרעינית, הקרינה הסלולארית היא מאד חלשה (פי מיליון) ואינה מסוגלת לפגוע בתאים שלנו. לכן - המנגנון כיצד הקרינה הסלולארית יכולה לגרום לסרטן אינו יודע ומוכר.

מכון הסרטן הלאומי בארה"ב אינו מקבל את קביעת ארגון הבריאות העולמי ונמנע מלהגדיר את הקרינה הסלולארית כמסרטנת בפוטנציה. מחקרים אחרים לאמצאו קשר בין קרינה סלולארית לסרטן.

אבל אלה שעושים את ההפחדה למקצוע שלהם, ומתפרנסים היטב מזה, מנסים להפחיד אותנו בכול כוחם, עם או בלי סיבות טובות.

והעיתונות, המתפרנסת מסנסאציות, ממהרת להפיץ את ההפחדות בקול תרועה גדול. אל תשימו לב.

יעקב

ישראל היתה חלוצה בפיתוח מזלט"ים (מטוס זעיר ללא טייס), אבל ארה"ב, כדרכה, לא יוצרת דברים זעירים אל דווקא דברים גדולים. כך היה תמיד, עם מכוניות, מטוסי קרב, טילים, וכול דבר. הנה המל"ט של ארה"ב: קוראים לו MQ9 Reaper (הקוצר).

Image: wikipedia commons

 l

הוא מסוגל לשאת כ 1500 ק"ג מטען מועיל (פצצות וטילים), לטוס בגובה 52 אלף רגל (יותר ממטוס מאוייש) ולשהות באוויר 36 שעות. יש לו מצלמות שמסוגלות לקורא לוחית מספרים של מכונית ממרחק 3 ק"מ.

הוא נמצא בשרות מאז שנת 2001. הוא מחליף יותר ויותר את מטוסיה ה F16 ואחרים במשימות תקיפה.

זה לא מסוג המל"טים הרודפים אחרי חוליות משגרי קסאמים בעזה. זה משהו אחר.

אני מניח ומקווה שגם אצלנו שמו לב ליעילותם של מל"טים.

יעקב

היום, 12 באפריל, חוגגים יובל שנים לטיסה המאויישת הראשונה לחלל - טיסתו של יורי גאגרין, ב 1961. עידן החלל נפתח שלוש שנים קודם עם שיגורו של הלווין הראשון, ספוטניק. ההישגים הסובייטיים הכניסו את האמריקאים להלם, והם פתחו בתכנית חלל מואצת, תחת חזונו של הנשיא קנדי - "תוך עשור אדם על הירח". אכן, ב 1969 נחת האדם הראשון (ניל ארמסטרונג, האמריקאי) על הירח. כך נפתח מירוץ החלל, כתחרות יוקרה בין ארה"ב וברה"מ, שהשגיו היו בעיקר סמליים ופחות מעשיים.

12 באפריל הוא, במקרה, גם התאריך של שיגורה הראשון של "קולומביה", מעבורת החלל הראשונה, היום לפני 30 שנה.

תכנית מעבורת החלל, שרבים תלו בה תקוות, התבררה כמבוי סתום. המעבורות הוצאו לפנסיה השנה, ואין משהו אחר במקומן. גם תחנת החלל הבינלאומית, שעדיין חגה בחלל אך צפויה לצאת מכלל שימוש בעוד זמן קצר, לא השיגה הרבה. חקר החלל המאוייש חזר למקום שהיה בו לפני יובל שנים. 50 שנה של דריכה במקום. השוו זאת להתקדמות העצומה בעולם המיחשוב והתקשורת, ובכול תחומי הטכנולוגיה ב 50 שנה.

אנו מפיקים תועלת מרובה מלוויינים בחלל - לוויני תקשורת, לוויני GPS, לוויני צילום. אבל השימוש והתועלת שלהם מתרכזים לכיוון כדור הארץ. חלומות הטיסות לחלל החיצון המרוחק - נשארו חלומות בלבד. טיסות מחקר לוכבים אחרים נערכות על ידי חלליות רובוטיות (ללא בני אדם), בתחום זה יש השגים נאים - בתחום הרחבת הידע האנושי.

כעת עובר מרכז הכובד של טיסות החלל אל השוק הפרטי. חברת SpaceX - פיתחה טיל (פאלקון כבד, בתמונה), המסוגל לשגר לווינים לחלל במחיר זול בהרבה מהטילים הגדולים של סוכניות החלל הממשלתיות. הם יתנו שירותי שיגור לווינים לגורמים מסחריים וגם לממשלות וגורמים צבאיים. מספר חברות פרטיות מנסות לפתח תיירות חלל - השימוש המסחרי הראשון לטיסות חלל מאויישות.

אני חושב שאנו תולים תקוות מוגזמות בכיבוש החלל. צריך לחקור את החלל, כמובן, אבל בלי להתפס לאשליות על יישוב קרוב של החלל על יד אנשים.

יעקב