קו ישר

הנשיא החדש של צרפת, עמנואל מקרון, נשא נאום ארוך (מעל לשעה) במושב הפתיחה של שני בתי הנבחרים בצרפת. כנהוג בהזדמנויות חגיגיות כאלה הנאום היה מלא בעקרונות ובמליצות וקצר בתוכן ("אנו נילחם בטרור ללא רחמים....") או הצעות ממשיות.

מקרון, בחור צעיר (39) שמעולם לא נבחר למשרה אחרת עד שנבחר לנשיאות הוא במידה רבה חידה, כי במערכת הבחירות לנשיאות דיבר במליצות פוליטיות נבובות וקשה היה להצביע על כיוון ממשי.

בכול זאת, בנאום הזה היו כמה רמזים מעניינים. רמז ראשון: הוא הציע קיצוץ במספר הנבחרים בבית הנבחרים הצרפתי, בו יש 900 חברים – הרבה יותר מדי אוכלי חינם. הרמז השני: הוא דרש שיחוקקו פחות. יש יותר מדי חוקים, לדעת מקרון, והוא צודק.

הוא הציע גם לשנות את חוקי העבודה בצרפת, המעניקים הגנה ללא סייג ל"עובדים" כלומר לוועדים, שבחסותם כופים "קביעות" – כלומר מונעים פיטוריהם של עובדים שלא עובדים או לא נחוצים, ושודדים את הקופה הציבורית במשכורות עתק והטבות מפליגות. על הצעות אלה הוא זכה לביקורת חריפה מצד החשודים הרגילים, מפלגות השמאל.

הוא גם התריע נגד השתלטות מדינת הסעד העמוקה על תחושת האחראיות האישית והחיים הפרטיים של האנשים. "הגנה על החלשים ביותר אין פירושו שהם צריכים להתקיים דרך קבע על חשבון המדינה".

נשאר לראות מה יצליח מקרון לשנות, האם יצליח להקטין את המפלצת הממשלתית ולהחזיר לידי האזרחים חלק לפחות מחופש והאחריות לקיומם.

יעקב

עדכון (6 ביולי):

האשמה בצרות של צרפת היא, לפי מקרון, "מדינת הסעד הסקלרוטית" (הלוקה בהסתיידות עורקים - כלומר בשיתוק) ואינה "ברת קיימא" (לא יכולה להתקיים כך לאורך זמן) - זאת בניגוד ללה-פן וטראמפ שניסו להטיל האשמה על ה"זרים". מקרון הבטיח לקצץ ולהקטין את מדינת הסעד. מקרון, שהיה שר הכלכלה בממשלה הסוציאליסטית הקודמת, כתב את "חוקי מקרון" שכוונתם לפתוח את המשק לתחרות. החוקים עוררו התנגדות והפגנות, ורוככו או דוללו הרבה לפני שהתקבלו. אבל הפעם מקרון הוא הנשיא וגם נהנה מרוב גדול של מפלגתו החדשה בבית הנבחרים.

ג'ורג' קלמנסו, שהיה ראש ממשלה בעת מלחמת העולם הראשונה אמר שצרפת ארץ עשירה מאד - אתה שותל פקידים והמיסים צומחים. הוצאות הממשלה בצרפת גדלו, בעשור האחרון, מ 51% מהתל"ג ל 57%, קצב הגידול המהיר בעולם המפותח.

מקרון הבטיח לקצץ 120 אלף משרות במגזר הציבורי, לעשות רפורמה בפנסיות ולהוריד את ההוצאה הציבורית חזרה ל 52%. המיסים בצרפת גבוהים, והם גרמו ל 12,000 מיליונרים לעזוב את צרפת ו"לרדת" לארצות אחרות. מקרון אמר שצרפת הפכה ל"קובה ללא השמש".

דמות שמסתמנת כבעלת השפעה רבה היא אישתו של מקרון, בריג'יט, שהייתה (והיא אולי עדיין) מורתו, והיא אולי "המבוגר האחראי" במשפחה. בהצלחה!

יעקב

מערכות ציבוריות-ממשלתיות קשה לנהל – כמעט בלתי אפשרי. מערכות אלה שייכות ל"כולנו" כלומר, לא שייכות לאף אחד. אין "בעל בית" ברור וסמכותי היכול לנהל את המערכת בצורה טובה ויעילה. גרומים רבים בוחשים לכאן ולכאן, יש חוסר בהירות ומריבות על סמכויות, כולם נלחמים נגד כולם, והמערכת לא מתנהלת כלל, כלומר מתנהלת בצורה מקרית וכושלת ולרוב גם מושחתת, מבזבזת כסף רב, מבלי להשיג מטרות חשובות ולספק שירותים דרושים . כולנו מכירים את המערכות האלה – למשל: מערכת החינוך, הנמלים, הרכבות, חברת החשמל, רשות השידור או, במיוחד, מערכת הבריאות.

הדברים נאמרים אגב מערכת הבריאות הציבורית ודו"ח וועדת גרמן, אשר כונסה לפני כשנה וחצי והגישה כעת את הדו"ח שלה. יעל גרמן נכנסה לתפקיד שרת הבריאות לפני כשנה וחצי, אך במקום לנהל את מערכת הבריאות היא כינסה וועדה.

ההיגיון מחייב ששר חדש, אשר אינו מכיר כלל את מערכת הבריאות, חייב להקדיש אולי חודש ללימוד אינטנסיבי ויסודי של המערכת, בעזרת מנכ"ל מומחה בתחום, ועוד שנים או שלושה יועצים מנוסים, מנהלי בתי חולים או מנכ"לים לשעבר של משרד הבריאות (כולם גם רופאים). אחרי לימוד כזה ניגשים לביצוע. אם צריך עוד תקציבים – דורשים אותם מהאוצר ומראש הממשלה, מעבירים את ההחלטות הדרושות בממשלה, משנים נהלים או תקנות, מעבירים חקיקה, אם צריך,  בקיצור: מנהלים את המערכת.

לא ככה מתנהלת מערכת ציבורית-פוליטית. המערכת הזו, בראשות יעל גרמן, ממנה וועדה רבתי, בת 15 חברים, רובם עורכי דין וכלכלנים שאינם מכירים את מערכת הבריאות ואין להם מושג ירוק בנושא. הוועדה יושבת במשך יותר משנה, מקיימת יותר מ 100 ישיבות, שומעת יותר מ 100 עדים (כולל מנהלים במערכת הבריאות המושבתים מעבודתם לצורך מתן העדות). אח"כ הוועדה עוד עמלה חצי שנה ברישום וניסוח המסקנות הגורליות שלה, ולבסוף מפרסמת דו"ח עב כרס, שאיש אינו קורא. פרסום הדו"ח מתרחש יום אחרי שהממשלה התפטרה ושרת הבריאות עזבה את התפקיד. לו לא התפטרה הממשלה, בוודאי היו מתעכבים בניסוח המפורט של מסקנות הוועדה עוד חצי שנה.

הסוף עם דו"ח זה יהיה כמו הסוף של כול הוועדות הממשלתיות הרבות (וועדת טרכטנברג, וועדת יוגב, הוועדה לשרות השידור) – הדו"ח ייגנז וישכח. בינתיים, במשך שנה וחצי, לא עושה השרה יעל גרמן שום פעולה ניהולית של ממש במערכת הבריאות – כי "העניין נמצא בטיפול הוועדה". כלומר – הוועדה היא תירוץ לאי עשייה, או לכס"ת של השרה, או לשיתוק והתעלמות מעשית מהבעיות.

העבודה בשיטת הוועדות נוחה ומתאימה לפוליטיקאים. ראשית היא מאפשרת להם לברוח מאחריות, מניהול מעשי, מעשייה של ממש, ולהסתתר מאחורי הוועדה. היא מאפשרת להם להעביר את הזמן בתפקיד, ליהנות מהמעמד והצ'ופרים, בלי לעשות כלום. היא גם מאפשרת להם ליהנות ממוניטין ויוקרה: השרה גרמן תיזכר כמי שהקימה ועמדה בראש וועדת גרמן. אם ישאלו אותה נכדיה: מה עשית למען מערכת הבריאות היא תענה בגאווה: הקמתי וניהלתי את וועדת גרמן.

חוץ מזה מינוי וועדה מאפשרת לשרה לחלק ג'ובים והכנסה צדדית יפה למקורבים פוליטיים ואחרים – 15 חברי הוועדה ועוד עוזרים ומזכירים למיניהם. הפוליטיקאים אוהבים לחלק צ'ופרים כאלה, מכספי הציבור למקורבים – על זה בנוי בסיס הכוח הפוליטי שלהם.

על התוכן, או יותר נכון – חוסר התוכן – של דו"ח גרמן אכתוב בקטע נפרד.

יעקב

השבוע נערך בכנסת טכס להחלפת נשיאי מדינת ישראל, שמעון פרס סיים את כהונתו, ורובי ריבלין הושבע כנשיא. הטכס היה צנוע, בהתאם לחשיבות המשרה והאישים הממלאים אותה.

אגב בחינת משרת הנשיא מסתבר שניתן להסיק לקח מעניין. האבות המייסידים ניסו ליצור משרה סימלית, ברמה מעל לחיים הפוליטיים, משרה חופשייה ונקייה ממאבקי כוח, משחיתות, ממחלוקות בעם. משרה שתאחד את כול העם. איך משיגים מוסד עילי אידיאלי כזה ? הפתרון שמצאו: לרוקן אותה מכול תוכן וסמכות ממשיים. משרה שאינה מחלקת תקציבים, אינה מחלקת ג'ובים למקורבים, משרה מרוחקת מכול עשייה מעשית. משרה שחייה כולה בעולם אבסטרקטי של סמלים, משרה שלא מן העולם הזה. זו המשרה הפוליטית היחידה שאינה מושחתת.

הפוליטיקאים כולם מבינים היטב את התורה שמנסה להפיץ אתר זה: כוח ותקציבים בידי פוליטיקאים - פירושו שחיתות, תככים, מזימות וליכלוך. אז ניסו ליצור משרה ללא כוח, ללא תקציבים וללא סמכויות - בתקווה שתהיה חופשייה מלכלוך. (למרות זאת הצליח משה קצב ללכלך גם את המשרה הצמחונית הזו).

הנשיא פרס היה הנשיא האידיאלי. הוא חסר כול כושר ביצועי, שחבריו הפוליטיקאים נמנעו, לאורך כול הדרך, ובחוכמה, מלבחור אותו למשרות ביצועיות חשובות. מאידך אין לו שאיפות חומריות (תאוות בצע), וגם לא הרבה תאוות כוח. כול מה שיש לו זה תאוות כבוד, ומראית עין. המשרה של הנשיא התאימה לו כמו כפפה לכף היד. הרבה כבוד, הרבה נסיעות לחול לטכסים רמים ונעלים, הרבה נאומי סרק מליציים, הרבה חיכוך בסלבריטאים. רובי ריבלין קורץ מחומר דומה, ולכן צפוי שגם הוא יהיה נשיא טוב. 

האם אנו זקוקים בכלל למשרה של נשיא? ללא ספק. כול הפוליטיקאים, בכול העולם, אוהבים נסיעות, פגישות וטכסים. אלינו מגיע זרם בלתי פוסק של נשיאים, שרים, חברי פרלמנט מכול העולם, וגם "חשובים" אחרים - כמו תורמי המגבית. מישהו צריך לארח את כול אלה ולפטפט איתם בארוחות ערב חגיגיות וטכסיות. ראש הממשלה אינו יכול לעשות כול זה וגם למלא את תפקידיו האחרים, אין זמן. הנשיא בהחלט עושה עבודה נחוצה. אולי לא חשובה במיחד, אבל נחוצה. הוא מוריד עומס האירוח מראש הממשלה.

יעקב

פרופסור ליידרמן עשה טובה למדינת ישראל בכך שהסיר מועמדותו ממשרת הנגיד, הוא לא היה מתאים לתפקיד. איך יודעים שלא? נתניהו שאל אותו ביום רביעי: אתה רוצה להיות נגיד, אתה מקבל על עצמך את המינוי? הוא ענה כן! ב"כף" רבתי. אחרי יומיים, ביום שישי, שינה את דעתו ואמר לא! מה נודע לו ביום שישי שלא ידע ביום רביעי? כלום. הבן אדם ישב וחשב, ושינה את דעתו. קורה. למה לא ישב וחשב ביסודיות והגיע למסקנה הנכונה והסופית קודם שנתן תשובה חיובית? כי הוא פרטצ'ניק. אז הוא לא מתאים להיות נגיד.

תגובת לפיד: "שנשכור משרד חקירות?" כן. לפיד. יש פה מינוי חשוב. תעשה שיעורי בית. תשכור משרד חקירות, אם צריך, מה הבעיה? מה שחשוב הוא לבחור אדם טוב לנגיד, לא לחסוך כסף על חקירות.

בארה"ב, לפני שהנשיא ממנה מישהו למשרה חשובה, הוא שולח את העוזרים שלו לחקור, לראיין ביסודיות את המועמד, לראיין את כול הממונים עליון לאורך הקריירה, את כול חבריו לעבודות השונות, בני המשפחה, והמקורבים. זה נקרא בדיקת רקע. מה כול כך קשה? כעת הנשיא אובמה מחפש מועמד למשרה המקבילה (ראש הפד) - והוא הודיע שלא יפרסם את מועמדו לפני חודש ספטמבר. הוא צריך זמן, כדי לחושב טוב, לבדוק את הרקע, לעשות עבודה יסודית. לא שזה מבטיח מינוי  טוב, אבל בכול זאת צריך לעשות בדיקת רקע ולא למרוח חפיף.

אלא שלפיד פרטצ'ניק, הוא לא מבין מה לא בסדר, גם אחרי שהפאשלה התרחשה. מצבו חמור.

ומה עם נתניהו? פארטאצ'ניק לא פחות.

יעקב

ממשלות, כלומר - הפוליטיקאים, אוהבים לבזבז כסף. כולנו אוהבים, אבל לפוליטיקאים בממשלה יש את היתרון שהם מבזבזים את הכסף של אחרים, שזה בזבוז הרבה יותר מהנה. אבל הם לא מבזבזים סתם, הם לא אידיוטים. הם מבזבזים לטובת המטרות האישיות שלהם - שהן - הגדלת בסיס התמיכה הפוליטי, הגדלת כוח המפלגה, דבר שמבטיח את בחירתם מחדש. שום הוצאה כספית ממשלתית אינה חופשייה משיקולים אלה.

בשנים 2009-10 יצאה ממשלת ארה"ב בתכנית "תימרוץ" הכלכלה - זו הוצאה אדירה של 800 מיליארד דולר כדי "להציל" את המשק. את הכסף הממשלה הוציאה בהתאם למקובל - למטרות שהיא מאמינה בהן מבחינה אידאולוגית (כמו אנרגיה ירוקה), ולגופים שמקורבים לפוליטיקאים שבשלטון.

אירגון אזרחי בארה"ב בדק את התכניות של משרד האנרגיה בארה"ב שנועדו להעניק ערבות ממשלתית לחברות המפתחות טכנולוגיה ירוקה. היו שלוש תוכניות כאלה, שהעניקו, בס"ה, 34 מיליארד דולר בערבות ממשלתית. מסתבר שיש הסתברות של 95% שחברות אלה ומנהליהן העבירו תרומות נדיבות למפלגות הפוליטיות (של הממשל שנתן להם ערבויות). בין החברות שלא קיבלו ערבויות ממשלתיות - רק 35% תרמו כספים למפלגות.

ככה עובד העסק בכול העולם. הפוליטיקאים מחלקים כסף של אחרים (כסף ממשלתי) למקורביהם. המקורבים דואגים לבחירה מחדש של הפוליטיקאים ה"טובים" (טובים בשבילם). כול מי שאומר (כמו לפיד ובנט) "אנו לא כאלה, אנו לא נעניק כסף למקורבים" - אל תאמינו. אם לא "יעניקו" לא ייבחרו בפעם הבאה...

הדרך היחידה לצמצם את התופעה היא לצמצם את הפעילות הממשלתית, להקטין את התקציב, ולחלק פחות כסף של אחרים.

יעקב

אתמול אירעה תקלה שערורייתית בנתב"ג. עשרות או מאות טיסות נדחו בגלל זיהום שהתגלה בדלק, המטוסים קורקעו, ואלפי נוסעים נתקעו בארץ ובעולם בדרכם מישראל ואליה. היו נזקים בעשרות או מאות מיליוני שקלים. מטוסים נאלצו לטוס לרבת עמון או קפריסין לתדלק. מעניין איך הירדנים והקפריסאים מצליחים לדאוג שיהיה מספיק דלק נקי לכולם, אבל אנחנו לא...

השערורייה כמובן עמוקה יותר מאשר נראה על פני השטח. יש עדויות שכבר ימים רבים מתדלקים את המטוסים בדלק מזוהם, ונס הוא שלא התרסק אף אחד עד כה. ותקרית דומה של זיהום בדלק קרתה רק לפני 5 שנים. בנוסף אנו שומעים סיפורים רבים על "כמעט התנגשות" בין מטוסים בגלל מיכשור לקוי ומפגר בבקרת הטיסה בנתב"ג. כבר זמן מה שטייסים מתריעים שהדבר ייגמר באסון. במקומות אחרים בעולם לא שמענו על כאלה שערוריות. אפילו באפריקה נוחתים וממריאים מטוסים ללא סיפורים כאלה. איך הם עושים את זה? איך הם מצליחים במקום שישראל נכשלת ?

התשובה היא כמובן - רשות שדות התעופה הממשלתית, הסובלת מהשחיתות של כול גוף ממשלתי.

הממשלה כינסה וועדה כדי לבדוק את "הריכוזיות במשק" - ועדה נגד הטייקונים. הוועדה שהוקמה ממניעים פופוליסטיים, בהשפעת האידיאולוגיה הסוציאליסטית, שמחפשת כול דרך אפשרית להציק ליזמים ובעלי עסקים בישראל. במקום לחפש "ריכוזיות" אצל הטייקונים, מוטב לה לממשלה להסתכל בראי.

הרבה מערכות בישראל מנוהלות בצורה ריכוזית וכושלת על ידי ממשלת ישראל וחברות ממשלתיות מונופוליסטיות. הנה רשימה קצרה: חברת החשמל, רשות הנמלים, רשות שדות התעופה, מקורות, רכבת ישראל, מערכת הבריאות. בכול החברות האלה מתרחשות אותן תופעות: ביזבוז, ניפוח בכוח אדם לא כשיר לתפקיד (מקורבים), אי שליטה של מנהלים על החברה (בגלל וועדי עובדים), משכורות עתק, שביתות תכופות, תפעול לקוי, תקלות, תאונות, עלות גבוהה של השירות, הכול על חשבון תושבי ישראל.

ומה הקשר בין התקלה בנתב"ג לדברים שלעיל?

במדינה נורמלית - אם יש תקלה בשדה תעופה אחד, מפני מטוסים לשדה אחר - אצלנו אין שדה אחר. המדינה לא מסוגלת להקים עוד שדה שממש חיוני לישראל. במדינה נורמלית יש כמה חברות שמספקות דלק. אצלנו יש רק חברה אחת - כי רשות שדות התעופה לא טרחה לעודד תחרות ולאפשר להרבה חברות לפעול בתחום השירותי לתעופה. לו היו כמה חברות, וקרתה תקלה באחת מהן - היו פונים לחברות אחרות. אצלנו נאלצו לפנות לצה"ל, למאגרי חירום, ולירדן וקפריסין.

צריך להקים בדחיפות שדה תעופה נוסף, שיוקם ויתופעל על ידי יזם פרטי, בדומה לכביש 6 שהוקם במהירות מסחררת, ופועל למופת. צריך להפריט את התפעול של כול שדות התעופה, ולמסור כול אחד מהשדות הקטנים (שדה דב, חפיה) למפעיל אחר.

וועדת הריכוזיות במשק צריכה לטפל בריכוזיות השרותים בידי חברות ממשלתיות, והכשלים בהם.

יעקב

קופות החולים הן גוף מוזר ובלתי מזוהה, או בלתי מוגדר.

אנו מכירים שלושה סוגים של גופים: חברות מסחריות בבעלות פרטית (של בעלי המניות), חברות ממשלתיות בבעלות המדינה, ועמותות. החברות המסחריות - אם הן מושחתות או מבזבזות כסף, פושטות את הרגל ונעלמות. העמותות מתקיימות מתרומות - כשהכסף מפסיק לזרום (דבר הקורה כאשר העמותה מתנהלת בצורה מושחתת) הן נסגרות.

חברות ממשלתיות, כמובן, חסינות. הן ניזונות מתקציב המדינה, ושם שחיתות אינה מפילה אותן. מה שמפיל חברות ממשלתיות הוא איבוד התמיכה הפוליטית ואיבוד התקציב. הן גם נתונות לביקורת של מבקר המדינה (חוץ מחברת החשמל, שהיא יותר חזקה ממדינת ישראל).

לאיזו קטגוריה שייכות קופות החולים ? הן גוף מוזר. הן לא חברות מסחריות למטרות רווח. הן גם לא חברות ממשלתיות. אז מה הן ? לא יודע.

מה שבטוח הוא שהן נהנות ממונופול על שרות חיוני, בחסות הממשלה, ומהרבה כסף מהמדינה.

פעם היה סדר בבלגן. הכללית הייתה שייכת להסתדרות, מכבי לליברלים, הלאומית לחרות והמאוחדת נדמה לי למפד"ל. כול מפלגה קיבלה בנק או קופת חולים בתמורה להצטרפות לממשלה. הקריטריונים היו ברורים. עסקני המפלגה תפסו ג'ובים ומשכורות נאות בגופים אלה, וגם תרמו למימון המפלגה - כלומר העבירו מכספי הבריאות למימון מנגנוני המפלגות.

המצב הזה "תוקן" עם חקיקת חוק הבריאות הממלכתי (ב 1995 ?) - אין יותר קשר בין הקופות למפלגות - ככה כתוב בחוק. היום הקופות הן ... מה ? "ממלכתיות" ??

לא ברור למי הן שייכות ומי מנהל אותן, ולפי איזה קריטריונים.

נראה שחוק הבריאות הממלכתי הוא רק למראית עין. בפועל ממשיכות הקופות להתנהל כמו קודם.

אם מישהו יודע מי ממנה את מועצות המנהלים והיו"רים של קופות החולים - יועיל נא לידע אותנו. הדבר מסתורי לחלוטין בשבילי.

גוף שלא שייך לאף אחד, שאין לו בעל בית, הוא גוף מושחת. ראה הדו"ח האחרון של מבקר המדינה. לא יכול להיות אחרת.

יעקב

בוועדת הכספים של הכנסת דנו בהצעה להוריד, באמצעות חקיקה, את דמי הקישוריות של החברות הסלולאריות. מנכ"ל פרטנר אמר שזו התערבות בוטה של הממשלה בשוק, ומהווה הלאמה של זכויות הקנין של חברות הסלולאר. הוא צודק.

ח"כ אקוניס אמר: "אנו מעוניינים בקידום התחרות בענף, ובסיום ההגמוניה הטריאפולית". הוא לא צודק, הוא משקר.

בשוק הסלולארים בארץ קיים מונופול, בחסות הממשלה. רק החברות הקיימות (בעלות רישייון ממשלתי) מותר להן לספק שרות. כך יש לנו 3 ספקי שרות (או 3 ו 1/2 ). בגלל זה אין תחרות.

אין זה מתפקידה של הממשלה לקבוע מחירים בשוק, כמו מחירי הקישורית. מאידך - אין זה מתפקידה של הממשלה לחסום כניסת ספקים חדשים לשוק. (אם הממשלה תכריז על שוק פתוח לכול, יקפוץ מנכ"ל פרטנר ויזעק: שערוריה. בשבילו נוח שהממשלה חוסמת את מתחריו).

אז, ח"כ אקוניס וחברים: אם אתם רוציה "להיטיב עם העם" - תפסיקו להתעסק בדמי הקישורית - ותתעסקו בעיקר: ביטול המונופול, ופתיחת השוק לתחרות חופשית. אם "אנו מעוניינים בקידום התחרות בענף" - בבקשה - בטלו את הצורך ברשיון ממשלתי לספקי השרות.

אלא שגם לח"כים יש אינטרס שלא יהיה שוק חופשי, שיהיה מונופול, שיהיו מחירים גבוהים, ושתהיה להם שליטה וכוח השפעה, כדי שכולם יתחננו בפניהם - אלה להורדת דמי הקישוריות, ואלה להגבלת מספר המתחרים בשוק. כך יש לח"כים יותר כוח ויותר הרגשת חשיבות, וזה מה שמניע אותם.

יעקב

ראש ממשלת יפן הודיע על התפטרות קרובה בגלל הירידה בפופולריות שלו. כאשר נבחר בשנה שעברה, הוא הבטיח לעשות רפורמות במערכת הפוליטית ולפנות את הבסיס האמריקאי מאוקינאווה. הוא נכשל במילוי הבטחותיו ונראה כאיש חלש והססן. הפופולאריות שלו ירדה ל 25% ובעקבות זאת הוא הודיע על התפטרות.

הלוואי שנשיא ארה"ב היה לוקח דוגמה ממנו.

וגם אצלנו. אין צורך לאחוז בקרנות המזח עד שהיועץ הממשלתי של הממשלה שולף אותך משם בכוח. אפשר להתפטר קודם. אנשים הגונים עושים זאת.

לא נמסר מתי ראש ממשלת יפן יבצע חרקירי.

יעקב

אלה שופטי העליון כמובן. ככה לימדו אותנו בבית הספר בשיעורי אזרחות. האנשים הכי חכמים במדינה נבחרים לכהן בבית המשפט העליון, ועל פיהם יוכרע כול דבר.

כמו כול דבר שלימדו אותנו - זה לא משקף את המציאות אלא מה שהיינו רוצים שיהיה. אידיאליזציה. אנו כבר יודעים שהשופטים העליונים הם בני אדם כמו כולנו, ועושים שגיאות כמו כולנו (ולדעתי אפילו יותר מרבים אחרים). הם לא האפיפיור. האפיפיור, על פי המסורת הנוצרית שואב השראתו ישירות מאלוהים, לכן הוא infallible כלומר - לא מסוגל לשגות. שופטי העליון שלנו רחוקים מאד מאפיפיוריות, הם שוגים כול הזמן.

הצרה היא שהם מאמינים שהם אפיפיורים, שמותר להם להתערב בכול, ובעיקר - שמי שמטיח בהם ביקורת עושה פרופאנציה - חילול הקודש (כמו מי שמבקר את האפיפיור). לא יודע מאיפה לקחו 100 קבין של גאוה, יוהרה ואשליה עצמית ושחצנות.

מאמר חזק של ד"ר שאול רוזנפלד ב ynet מדבר על ההובריס (גאוותנות, יוהרה, אשליה עצמית) של שופטי העליון.

האמת, המציאות, היא שבמדינתנו, בה רבים הקילקולים, בית המשפט העליון אינו יוצא דופן, ואף בולט בקילקוליו. השופטים אינם טובים, ואינם חכמים משאר בעלי התפקידים במדינה.

מותר וצריך להטיח בהם ביקורת, ביקורת קשה. וחשוב מכול - להכניס רפורמה בתהליך בחירת השופטים, כי לא ייתכן שהם ימשיכו לבחור את עצמם, כמו עד עכשיו. מותר וצריך גם להכניס מגבלות, בחקיקה, כדי לרסן את המוסד חסר הרסן העצמי.

יעקב

משקר זה ביטוי חריף, למרות שמקובל ששרי האוצר והנגידים מותר להם לשקר - כמו למשל כאשר שואלים אותם "יהיה פיחות? יפלו בנקים?" אנו לא מצפים שיענו "כן", למרות שכולם מבינים שזו התשובה הנכונה.

פישר [נגיד בנק ישראל] בכותרת היום בynet " פישר: אנחנו לא מדפיסים כסף".

כמובן שהוא מדפיס כסף. כבר הרבה זמן שהוא מדפיס כסף. עצם ההתבטאות שלו מוכיחה, בדרך סגי-נהור, שהוא אכן מדפיס כסף. מדפיס הרבה. (אם היה ממשיך להדפיס קצת, כמו שהוא עושה כבר הרבה זמן, אולי לא היו שמים לב...).

בנק ישראל הודיע על רכישת איגרות חוב ממשלתיות. מאיזה כסף הוא רוכש אותם ? מכסף שהוא מדפיס. אין לו כסף אחר. פישר אומר שזה לא נחשב הדפסת כסף מפני שבנק ישראל לא קונה איגרות חדשות שהמדינה מנפיקה, אלא איגרות שנסחרות בשוק. תירוץ מאד קלוש. מה זה משנה ? פישר קונה איגרות ישנות, ומשה ינקל - במקום לקנות את האיגרות הישנות שפישר חתף קונה חדשות. השוק הוא אחד, ולא משנה מי קונה. קניית איגרות ישנות על ידי פישר מאפשרת לממשלה למכור יותר איגרות חדשות.

דרך אגב: הדפסת כסף היא לא חוקית במדינת ישראל. בשנת 1985, בתהליך היציאה מההיפר-אינפלציה (30% בחודש), במסגרת ההבראה של אז, חוקקו חוק הקובע במפורש שהדפסת כסף היא בלתי חוקית. אני קורא למזוז לחקור את הנושא. זה פלילי. אולי שמעון דיסקין יגיש עתירה לבג"ץ נגד פישר. הדפסת כסף היא עניין חשוב, ומשום מה זה עוד לא הגיע לבג"ץ.

פישר מאד פעלתן. כמו שמוטי אומר: הוא עושה משהו... עוד הרבה זמן נסבול מכל מה שהוא עושה...

יעקב

מעשי הבריונות בחברת החשמל נמשכים.

מאות עובדים של חברת החשמל סילקו הבוקר בכוח את המנכ"ל עמוס לסקר ממשרדו בחיפה: המנכ"ל ניסה להיכנס למשרד, אך העובדים התגודדו סביבו בקריאות "תתפטר, תתפטר" והוא נאלץ להימלט מהמקום. המשטרה לא התערבה .

שיהיה ברור: זו לא שביתה - לא שביתה במובן החוקי של המילה. אפילו שביתות מתנהלות לפי החוק (חוק רע, אבל חוק). מה שניצב מולנו היא בריונות חסרת רסן, בלתי חוקית לחלוטין. הממשלה והמשטרה מסרבים ומפחדים להתערב. זו בריונות פאשיסטית לפי מיטב התקדימים, והיא מסכנת את המדינה. ואיש אין לו האומץ להתמודד עם זה.

איפה עופר עיני? איפה שרגא ברוש? גיבורים אלה יודעים לדרוש כל הזמן יותר כסף, ועוד כסף מהממשלה. שיתפנו לרגע לעשות סדר בביתם. שעופר עיני יקרא לבריונים בחברת החשמל לחדול ממעשי הבריונות, ושינסה לרסן אותם. (הם כמובן יזרקו אותו מכל המדרגות - עופר עיני משרת שלהם ולא להיפך). ששרגא ברוש ידאג לשם שינוי להתנהלות תקינה של התעשייה, ללא איומי בריונות - בשביל זה הוא נציג התעשיינים, לא רק בשביל לדרוש עוד ועוד כסף של אחרים.

הפקרות בחסות אידיאולוגיה "פועלית". אנשי ועד חברת החשמל אינם נציגי פועלים. הם בריונים.

יעקב.

חוק הספאמים נכנס לתוקפו, והוא מטיל קנס של 1000 ש"ח על מי ששולח הודעת דואר אלקטרוני פירסומי לנמען שלא ביקש זאת. ראובן קובנט כותב נגד זה ב ynet - הוא אומר: 90% מהספאם מגיע מחו"ל, כך שהחוק לא יעזור הרבה, מאידך - הוא פוגע בעסקים קטנים, הזקוקים לערוץ פירסומי זול.

אני שונא ספאם כמו כולם, אבל שונא עוד יותר חוקים מיותרים ומטופשים. עד עכשיו הסתדרנו לא רע עם הספאמים, יש תוכנות הגנה, ומה שמסתנן בכל זאת - פשוט מוחקים. אין בעיה. לא צריך עזרה מהממשלה. המערכות המסורבלות והבלתי יעילות של אכיפת החוק והמשפט בישראל אינן מסוגלות להושיע את האזרחים שזקוקים להן באמת (אלה שגנבו מביתם, או הונו אותם) - אז למה להעמיס עליהם עוד עבודה שהם לא יוכלו לבצע, וגם לו ביצעו לא הייתה מועילה במיוחד? האינטרנט מסתדר בלי התערבות ממשלתית, שלא ישלחו הפוליטיקאים את ידה הארוכה והמלוכלכות של הרגולציה לאינטרנט.

זו דוגמה של הפוליטיקאים שמנסים לדחוף אפם לכל חור, אם צריך ואם לא. כבר אין להם מה לעשות בחיים, ומצאו ערוץ חדש לפירסום עצמי.

מלבד זה - החוק פגום מבחינה עקרונית. מדוע מותר למפרסמים להציף אותנו בדפים פרסומיים לתיבות הדואר הפיסיות שלנו? אין חוק האוסר זאת. אין פסול בכך. אנו מציבים תיבות דואר בבתינו כדי לאנשים יוכלו להשאיר שם מסרים. כך גם תיבות הדואר האלקטרוני. הם שם כדי לקבל מסרים. מי שלא רוצה מסרים שלא יפתח חשבון דואר אלקטרוני.

אני קורא לכום להצטרף לקריאה נמרצת לפוליטיקאים: הסירו ידיכם מהאינטרנט, עזבו אותו במנוחה. כבדו את חופש הביטוי.

יעקב

ואצלב קלאוס, נשיא צ'כיה, מתנמה החל מ ה 1 לינואר לנשיא התורן של האיחוד האירופי.

הוא איש כלכלה חופשית לוחם חופש ידוע, איש רב פעלים וזכויות.

"הוא ביקר את הצעדים להצלת הבנקים באירופה, וטוען שהמשבר נגרם על ידי רגולציה רבה מדי ולא מעטה מדי.

מבקר נמרץ של התנועות הסביבתיות, הוא קורא להתחממות הגלובאלית - מיתוס (שקר) מסוכן, וטוען שהמאבק נגד ההתחממות פוגע בפיתוח הכלכלי.

הוא יהיה, ללא ספק, משב רוח רענן בכל הפוחלצים הסוציאליסטיים המאובנים שבהנהגת האיחוד האירופי המסורבל.

יעקב