קו ישר

"דה מרקר" מפרסם כתבה גדולה על הגרעון העצום של הביטוח הלאומי. הנה הכותרת:

אזרחי ישראל נפרדים מדי חודש מעד 20% משכרם לטובת הביטוח הלאומי, אף שהמוסד סובל מגירעון אדיר של 332 מיליארד שקל, וצופה שקופתו תתרוקן ב-2045 ■ הסיבות למשבר והפתרונות ברורים - אז למה ברשות שוק ההון והביטוח כל כך אדישים? 

הבעיה נכונה. הגרעון של הביטוח הלאומי גדול, כפי שרואים בגרף.

הסיפור פשוט: היום (ומאז יום היווסדו ב 1952) הביטוח הלאומי לוקח מאנשים יותר כסף מאשר הוא מחזיר (משלם) בצורת קצבאות ל"זכאים". את היתרה הוא לכאורה חוסך ב"קרן" – למעשה מעביר לממשלה לכיסוי הוצאות שוטפות (הוא מס הכנסה ב'). בשנת 2027 ישתנה המאזן (על פי התעריפים שבתוקף היום) וההכנסות ממיסי ביטוח לאומי לא יספיקו לתשלום הקצבאות, והביטוח הלאומי יצטרך לקחת מ"קרן החיסכון" שלו – שלא קיימת. כלומר – בשנת 2027 הממשלה תפסיק לקבל כסף מהביטוח הלאומי ותצטרך עוד להעביר לביטוח הלאומי כסף מהתקציב השוטף לתשלום הקצבאות. אותה "קרן" דמיונית תתרוקן בשנת 2045 (על פי תחזיות אקטואריות), ואז... אז מה? הממשלה תצטרך לקחת עוד יותר כסף מהציבור, ולהעביר עוד פחות לקצבאות... כלומר להמשיך לעשות מה שהיא עושה כול הזמן...

הכותב, יורם גביזון, טועה טעות יסודית ביותר כאשר הוא כותב "אז למה ברשות שוק ההון והביטוח כל כך אדישים"? הביטוח הלאומי אינו חברת ביטוח מסחרית, כגון אלה ש"רשות שוק ההון והביטוח" אמורה לפקח עליהן. הביטוח הלאומי הוא גוף ממשלתי, כמו משרד הבריאות, החינוך, או התחבורה. מאז ומתמיד ניסו למכור לציבור את ה"ספין" (השקר) שהמוסד הזה הוא כמו חברת ביטוח מסחרית (אתה משלם ביטוח תמורת כיסוי של סיכון), שזו חברה שמעניקה שרות. מהתחלה ניסו למכור את השקר השני שה"מוסד לביטוח לאומי" הוא גוף עצמאי. אין כזה דבר "גוף עצמאי" ולא יכול להיות. כול ה"רשויות" הממשלתיות למיניהן (רשות הנמלים, רשות השידור וכו' וכו') הכול גופים ממשלתיים (ולכן – פוליטיים), וכך גם הביטוח הלאומי.

הביטוח הלאומי הוא הזרוע של הממשלה לביצוע תשלומי העברה. תשלומי העברה פירושו – לוקחים מ א' ונותנים ל ב'. לוקחים בכוח מ א', בכוח הממשלה, כוח המיסוי שלה. זה לא כמו שירות מסחרי (ביטוח) שאתה רוכש אם כדאי לך ואם לא – לא. ב"ביטוח" לאומי אין לך אופציה לא להשתתף. לכן, אין כול הבדל בין תשלומי ביטוח לאומי ותשלומי מס הכנסה. זה מס וזה מס (גבייה בכוח). ההתעקשות של הממשלה להשתמש בכינוי השקרי "ביטוח" נובע מהרצון להמתיק את גלולת המס, באמצעות מריחתה בציפוי של שקר. ואם לוקחים ממך כסף בכוח, תמורת שרות כלשהו כביכול, תמיד יש לך הרגשה שמרמים אותך ושודדים אותך, והרגשה זו נכונה ומוצדקת מאד במקרה של ה"ביטוח" הלאומי. המגיבים לכתבה בדה-מרקר הדגישו כולם נקודה זו... רק דה מרקר לא מבין את הבעיה, ומתלונן על "גרעון אקטוארי". הסיפור על גרעון אקטוארי לא רלוונטי, כי הביטוח הלאומי אינו חברת ביטוח פרטית שמשאביה מוגבלים. הוא הממשלה. לממשלה אין, ולא יכול להיות גרעון אקטוארי, היא לא יכולה לפשוט את הרגל. אם נוצר מצב כזה, לכאורה, היא מעלה מיסים, מקטינה תשלומים ו/או מדפיסה כסף.

הביטוח הלאומי הוא, לכאורה, כלי לעזרה סוציאלית – להעברת כסף מהעשירים לעניים המסכנים. הוא עושה גם את זה, אבל זה לא עיקר העיסוק שלו, מבחינת נפח הכספים. הביטוח הלאומי משלם קצבאות זקנה, ילדים ונכות – לכול האוכלוסייה, כלומר גם לעשירים. מרבית האוכלוסייה אינם עניים, והכסף מועבר לכולם. מרבית הכסף מועבר לאנשים שאינם עניים.  הזקנים, מקבלי הקצבאות, הם בדרך כלל הרבה יותר עשירים ומבוססים מאשר הצעירים העובדים שמהם נלקח הכסף המועבר לזקנים. הרוב הגדול של תשלומי הביטוח הלאומי (אולי שלושה רבעים או יותר) הוא מעניים (צעירים) לעשירים (זקנים).

הביטוח הלאומי מרגיע את הצעירים: "עכשיו אתם משלמים אבל אל תדאגו, כאשר תהיו זקנים תקבלו גם אתם תשלומים מביטוח לאומי". כאן המקום להבהיר: הביטוח הלאומי אינו תכנית חיסכון או השקעה. הכסף ששילמת (בכפייה) אינו נשמר בקופת גמל שלך, לשימושך בעתיד. הכסף שאתה משלם היום מועבר, בקצבאות, לזקנים היום והוא מת, לא קיים יותר. מה שאתה מקבל זו הבטחה (באמצעות חקיקה) שתקבל קצבה בעתיד. האם תקבל, אכן, קצבת זקנה בעתיד? אולי. תלוי בממשלה, ביכולתה לשלם, ובחוקים שתעביר בעתיד.

אם מנסים להציג את הביטוח הלאומי כתכנית פנסיה שבה אתה חוסך היום כדי לקבל כספך בעת זקנה – צריך לשאול: האם זה כדאי. כלומר – מה היחס בין הכסף שאני משלם לביטוח לאומי במשך חיי, לכסף שאני צפוי לקבל חזרה בעתיד, בצורת קצבה? התשובה – למי שטורח לעשות את החשבון היא: כלום. הקצבאות הן נמוכות, ואדם רגיל, שעבד מרבית חייו אפילו במשכורת מינימום, מקבל, לעת זקנה הרבה פחות ממה שלקחו ממנו בחייו. כלומר: הביטוח הלאומי "עוזר" למרבית האנשים על ידי שלוקח מהם בכוח את הכסף שיכלו לחסוך לפנסיה, ומחזיר להם חלק קטן ממנו, בלבד, לעת זקנה.  הביטוח הלאומי "עוזר" לאנשים על ידי שלוקח את כספם...

צריך להודות שיש מיעוט של אנשים שהביטוח הלאומי כן עוזר להם: העניים באמת, אלה שלא עבדו מרבית חייהם, החולים, הנכים או הבטלנים – אלה מקבלים מהביטוח הלאומי יותר מאשר שילמו לו. הם מקבלים את הכסף על חשבון ה"עשירים" ופראיירים הלא עשירים שעבדו כול חייהם. אבל, צריך להדגיש: העניים באמת הם חלק קטן מהאוכלוסייה. הביטוח הלאומי הוא מכבסת סרק לסכומי כסף אדירים, בלי קשר לעזרה הסוציאלית לעניים.

על שיטה אחרת ל"ביטוח לאומי" באמצעות קרנות חיסכון אישיות, שיטה שהונהגה במדינות אחדות (כולל שבדיה) אפשר לקרוא פה. קטעים קודמים כאן.

יעקב

שר הכלכלה, בנט, יחד עם שר האוצר (בהמלצת ראש ההגבלים העסקיים) מתכננים עוד "רפורמה" בכרטיסי אשראי. הם ינהיגו כרטיסי "דביט" - זה כמו כרטיס אשראי, אבל מחייבים את חשבונך מיידית, ביום הקניה (לא בסוף החודש), וגם מעבירים את הכסף לבית העסק באותו יום. כרטיס דביט זה כמו מזומן: במקום ללכת לכספומט, להעביר את הכרטיס ולמשוך מזומנים, ואח"כ ללכת לחנות לשלם במזומנים, אתה מעביר את הכרטיס בחנות עצמה, והמזומן עובר ישירות מהחשבון שלך לסוחר, בלי שתצטרך לסחוב שטרות כסף מהכספומט לחנות. בנוסף - העמלה שתגבה מבעל החנות תהיה נמוכה יותר מהעמלה שגובים על תשלום באמצעות כרטיס אשראי.

נהדר. רעיון מצוין...

אבל מה? השאלה היא מדוע זה לא היה קיים עד כה? מדוע אנו זקוקים לטובות של שר הכלכלה וועדת יוקר המחיה הממשלתית בשביל דבר פשוט ופעוט זה? והתשובה: בגלל רגולציית יתר ממשלתית. עד עכשיו הרגולציה, כלומר הממשלה, לא איפשרה סוג זה של כרטיס אשראי. למה לא איפשרה? ככה. כי אצלנו הרגולטור (הממשלה) מנהל את הכול, וקובע מה מותר ומה אסור. מה שהממשלה לא מאשרת - אי אפשר לעשות.

חברות כרטיסי האשראי גובות, אכן, עמלות גבוהות. מדוע? כי אין תחרות. יש ריכוזיות, יש רק 3 חברות כרטיסי אשראי בישראל. למה רק 3 ??? ככה. כי הממשלה (הרגולטור) קבע שיהיו רק 3. למה אין 20 חברות, שיתחרו על הצרכן, על ידי טיב השרות וגובה העמלות ?

אופנתי היום להתלונן על ריכוזיות היתר. הנה עוד דוגמה של ריכוזיות יתר, כולה באשמת הממשלה. אם הממשלה לא הייתה מונעת, באמצעות הרגולטורים, הקמת חברות כרטיסי אשראי נוספות, הייתה תחרות בתחום.

במקום זה יש לנו, כמו בבנקאות, תחרות "כאילו" בין 3 חברות כרטיסי אשראי, שהממשלה מועילה להרשות להן לפעול, כולן לפי אותם כללים שהממשלה מכתיבה - כלומר ללא תחרות של ממש. לו היה שוק חופשי בתחום כרטיסי האשראי, היו צצים מזמן כרטיסי הדביט, שהינם נפוצים בחו"ל.

אז, מידי פעם מתעוררים אנשים כאלה או אחרים, בתוך הממשלה, ועושים לנו טובה, ומאפשרים לנו לחיות, קצת, וליהנות, (רק קצת) מהדברים הכי פשוטים וטריוויאליים שקיימים, ושעד עכשיו היו אסורים בארץ. תודה רבה !

מהמאמר בדה מרקר:

"כל שרשרת הערך בענף נשלטת בידי שלושת הבנקים הגדולים:  הפועלים,  לאומי ו דיסקונט, השולטים גם על שלוש חברות כרטיסי האשראי הפועלות בענף, וכן על שלוש חברות הסליקה היחידות בענף. בנקים אלה שולטים גם בחברת שב"א שמספקת את שירותי תשתית המחשוב (מיתוג) בענף."

הנה תחום נרחב לפעולתו של הממונה על ההגבלים העיסקיים. מדוע הוא אינו פועל? מדוע מתקנים רק רגולציה קטנה, בשוליים?

עוד:

ההמלצות על שוק כרטיסי האשראי נכתבו בדו"ח שהוכן ברשות ההגבלים בחודשים האחרונים. זהו דו"ח פנימי, שככל הנראה לא יפורסם, אך הוא חושף את המציאות שכל בית עסק בישראל מכיר מקרוב: זהו ענף ריכוזי הפועל מול בתי העסק בחוסר שקיפות שאינה מאפשרת לבעל העסק להבין על מה הם משלם וכמה.

מדוע שלא יפרסמו את הדו"ח ה"פנימי"? זה דו"ח של אבא שלהם? הוא נעשה במסגרת העבודה הממשלתית - שיפורסם, ואם הם מסרבים - צריך להגיש תביעה לפי חוק חופש האינפורמציה. איני חושב שיש בו סודות ביטחוניים, המצדיקים סודיות. מה יש לפיקיד ההגבלים העיסקיים להסתיר? שהממשלה לא מאפשרת שבירת של מונופול הבנקים? אז, הנה, הסוד גלוי לכול.

על הממשלה להסיר את הרגולציה המכבידה, ולא למנוע תחרות חופשית וחופש בעסקים, ולא לתקן בשוליים על ידי שינוי חצי רגולציה פה ושם.

יעקב

חוק הריכוזיות עבר בכנסת, בתרועה גדולה, ובהסכמה מקיר לקיר. זהו חוק רע וטוטאליטרי, המגביר את הרגולציה ואת כוחו השרירותי של השלטון והפוליטיקאים. הוא חוק המקשה עשיית עסקים והשקעה בעסקים בישראל. הוא מגביר את השרירותיות וחוסר הוודאות, והמגבלות המוטלות על משקיעים ואנשי עסקים. הוא מגדיל את המנגנון הפקידותי, הרגולטורי, ויוצר משרות חדשות ומוקדי כוח לפוליטיקאים ומקורביהם, שבידיהם כעת הסמכות להחליט מי "ריכוזי" ולכן צריך להציק לו, ומי "מאנש" (מאנשי שלומנו), שאפשר להניח להם לנפשם. החוק מחזיר אותנו לאחור, לימי פנחס ספיר העליזים, ולכלכלה ריכוזית המנוהלת מלמעלה.

במדינה חופשית המדינה אינה מתערבת ואינה מכתיבה הבעלות על עסקים. מי שהקים עסק, או קנה עסק, כול עסק, מקטן ועד גדול, הוא הבעלים על העסק ויכול ליהנות מפירותיו. רק אם הוא פושט רגל (לא עומד בהתחייבויותיו הכספיות) או מבצע עבירה פלילית (הונאה, גניבה או דיווח שקר) – רק אז אפשר להפקיע את העסק מידיו. במדינה חופשית המדינה לא יכולה להגיד לאדם: "אתה לא יכול להיות בעל עסק זה או אחר". המדינה לא קובעת מי מנהל עסקים.

במדינה טוטאליטרית, כמו המדינות הפאשיסטיות (גרמניה, איטליה, ואחרות, למשל רוסיה של פוטין), הממשלה הוא האלוהים, והשליט מורה לאנשי עסקים מה לעשות, ומחליט מי יכול להיות בעל עסק ומי לא (ומי יכלא בסיביר ל 10 שנים). אנחנו עשינו כעת צעד לכיוון הפאשיזם. אצלנו מותר, כעת, לממשלה (באמצעות רגולטור) להגיד לאדם (או משקיע): "אתה לא יכול להיות בעל עסק זה, עליך למכור אותו".

הריכוזיות הגדולה במשק הישראלי היא אכן בעיה, גם בנק ישראל התריע עליה, גם דניאל דורון, בעל המרכז לקידום כלכלי וחברתי, נביא הכלכלה החופשית בישראל (יחד עם אחרים). גם עתונאים כלכליים, חסידי הכלכלה החופשית כמו גיא רולניק בירכו ברכה גדולה (ומאד מוגזמת) על החוק הזה. הם טועים.

הדרך לטפל בריכוזיות היא יותר חופש, שוק יותר חופשי – לא יותר רגולציה ויותר שליטה פוליטית בכלכלה. על הריכוזיות, בייחוד הריכוזיות בבנקאות, אם כול חטאת, אכתוב קטע נפרד. הריכוזיות הרעה היא כולה מעשה ידי הממשלה, והחוק הזה רק מחזק את הריכוזיות - את ריכוז הכוח בידי הפוליטיקאים.

הרטוריקה הריקנית פרחה, בכנסת. ח"כ שלח: "חוק הריכוזיות הוא תחילתה של דרך חדשה לכלכלה הישראלית, וגאווה לכנסת". החוק הזה (אם יעשה משהו בכלל) יפגע בהתפתחות הכלכלית ובהשקעות בישראל. הפוליטיקאים, אין בכוחם לקדם את הכלכלה, את זה עושים היזמים והמשקיעים, הפוליטיקאים יכולים רק להפריע. זה מה שהם עושים ביתר שאת כעת.

ח"כ מיכאלי: "החוק הזה מתחיל להחזיר את הכוח לציבור ולדמוקרטיה. ". היא דומה למלך לואי ה 14 שאמר "המדינה זה אני". ח"כ מיכאלי אומרת: הדמוקרטיה זה אני. כאילו שריכוז כוח בידי אנשי עסקים ומשקיעים זה רע, אבל ריכוז כוח בידי פוליטיקאים והמדינה זה טוב, כי הפוליטיקאים הרי מלאכים צחורים. ח"כ מיכאלי לא מבינה מה זו דמוקרטיה. דמוקרטיה הוא שמירה על זכויות האנשים ולא רמיסתן בידי הפוליטיקאים.

ח"כ סולומינסקי: "החסכונות, ובייחוד כספי הפנסיות, יהיו מוגנים הרבה יותר מאשר בעבר." – נו, נו, כעת הפוליטיקאים מנהלים אות הכספים שלנו, בכוח... מי שמרגיש יותר  בטוח שירים את היד!

ח"כ גפני: "החוק הוא מאוד חשוב ומתמודד עם דברים שבעבר לא התמודדו." יש קואליציה מקיר לקיר כאשר מדובר בחיזוק כוחם של הפוליטיקאים. כולם אוהבים את זה (יותר כוח).

הפקידים והפוליטיקאים כבר חוגגים:יותר תקנים, יותר פקידים, יותר משרות למקורבים פוליטיים, יותר טובות הנאה לחלק (מי ריכוזי מדי ומי לא).

בעקבות אישורו של חוק הריכוזיות, תקבל רשות ההגבלים העסקיים סמכויות נוספות ■ ברשימה: פיקוח קבוע על גופים ריאליים ופיננסיים, הרחבת בדיקת המונופולים ובחינה של תשתיות חיוניות לצורך בדיקה של עסקות מיזוג ■ בקרוב היא תיכנס למו"מ עם האוצר על תוספות התקציב והתקנים.

אינני מתעלם מהבעיה של הריכוזיות הגדולה מדי במשק הישראלי. על הבעיה של הריכוזיות, ועל טעויותיהם של דניאל דורון וגיא רולניק (חסידי כלכלה חופשית שתמכו בחוק) אכתוב בקטע נוסף.

יעקב

"הארץ" פרסם כתבה ענקית (ודלילה בתוכן) על השופט בדמוס דן כהן, שנחשד בשחיתות, וברח לפרו.

הנה הסיפור בקיצור נמרץ:

דן כהן, יליד הארץ, 1942, היה תולעת ספרים ובעל יכולת אינטלקטואלית יוצאת דופן, בצעירותו. הוא למד משפטים, הירשים את מוריו, שאחד מהם, ד"ר זוסמן לקח אותו כמתמחה כאשר [זוסמן] התמנה לשופט בעליון. אח"כ פתח דן כהן משרד פרטי ונתן שירותים לאנשי עסקים עשירים כמו למשל האחים עופר, וגם עשה כסף טוב. בהמשך התמנה לשופט מחוזי, על ידי אותו זוסמן, והיה לשופט המחוזי הצעיר ביותר בגיל 35. כולם ניבאו לו גדולות (שופט בעליון). אולם, כאופייני לצברים, הוא היה "דוגרי", כלומר קצת גס רוח (אירופאי היה אומר: בלתי מחונך) , והסתבך בהתבטאויותיו הבוטות (כלומר הגסות). כאשר פגע בקודש הקודשים, בשופטים העליונים, נערך לו דין משמעתי (על ידי העליונים) והוא ננזף. משהציעו לו לעבור להיות שופט מחוזי בנצרת הוא העדיף להתפטר מכס המשפט.

מלבד כושרו האינטלקטואלי יוצא הדופן היה לו גם כושר חברתי יוצא דופן. כול מי ומי בישראל, במשפט, בעסקים או בפוליטיקה היו חברים שלו, שרים, שופטים עליונים וצמרת עולם העסקים היו מוזמנים דרך קבע לארוחות ערב בביתו בסביון. בתו נישאה לבנו של השופט הדגול אהרון ברק. 

קשרים חברתיים זה דבר נפלא, וגם מועיל מאד. בזכות הקשרים האלה, התמנה דן כהן לדירקטור בחברת החשמל, משרה מאד מבוקשת, שכדבריו של כהן, "כול השרים מתים למנות אליה את מקורביהם". אתם שמים לב כיצד מתמנים דירקטורים בחברות ממשלתיות: לא על פי יכולתם לפקח על ניהול החברות, אלא רק על פי קירבתם לשרים.

כהן כיהן בדירקטוריון 10 שנים, כשמינויו הוארך 3 פעמים על ידי שרים שונים, דבר המעיד על יכולת חברתית-פוליטית מרשימה. אבל הייתה לו גם יכולת מסוג אחר - יכולת כלכלית. בהיותו דירקטור הוא היה מאד פעלתן ומשפיע. הוא נחשד בשתי פרשיות שחיתות ענקיות, מהגדולות בתולדות המדינה. הוא סייע להעביר החלטה על רכישת טורבינות מחברת סימנס בשווי 340 מיליון דולר, וקיבל על כך שוחד של כמה מיליוני דולרים. הוא העביר החלטה אחרת על רכישת מגרש על ידי חברת החשמל וגם על כך קיבל שוחד. (יש ראיות מוצקות, כולל עדות של משלם השוחד, שהפך עד מדינה).

כשאר החלו לחקור אותו, בשנת 2005, שמר דן כהן על זכות השתיקה, וארבעה ימים אחרי החקירה הראשונה, ברח לפרו ולא חזר יותר לארץ. הוא ניצל את העובדה שבפרקליטות "שכחו" להוציא נגדו צוו עיכוב יצאה (הקשרים החברתיים...). מאז הוא חי בעושר בפרו. הקשרים החברתיים והכסף, עזרו לכהן גם בפרו - כאשר נשיא פרו סרב לחתום על צוו הסגרה לישראל. כעת, זקן וחולה, וקצת פחות עשיר (הפרקליטות הצליחה להקפיא חלק מחשבונותיו בעולם), הוא מחפש דרך לחזור לארץ.

דן כהן הוא רק קצה הקרחון של השחיתות בישראל, בייחוד בחברות וגופים ממשלתיים ועירוניים. הוא האחד שנתפס, יש לשער שיש עוד אלפים רבים כמותו, שאצלם משלם השוחד אינו נתקף יסורי מצפון ואינו הופך עד מדינה. כלומר יש אינסוף מעשי שחיתות שלא מתגלים ולא מגיעים לידיעת הציבור. אני אישית, עם קשרי החברתיים הדלים מאד, יודע על כמה וכמה פרשיות שחיתות כאלה שאין אפשרות להוכיח אותן, ולכן הן נחשבות רק כ"שמועות" - למרות שאני משוכנע שהן אמת. 

רבים מאמינים שהממשלה היא גוף טוב, המשרת את האזרח ושבניגוד לאנשי עסקים, הרודפים אחרי רווח אישי, אנשי הממשלה פועלים רק לטובת הציבור. אלו אמונות טפלות. אנשי הממשלה (בין אם פוליטיקאים או פקידים) פועלים, כמו כול האנשים ללא יוצא מן הכלל, למען טובתם האישית. ככול שיש יותר פעילות ממשלתית, ויותר חברות ממשלתיות, יש יותר מקום והזדמנות לשחיתות. השחיתות היא המאפיין היסודי של הפעילות הממשלתית, בחברת החשמל, ובכול גוף ממשלתי אחר, בארץ ובעולם. שחיתות זה לא משהו שניתן לבער, לעקור. היא חלק ממהות הפעילות הממשלתית.

לכן - אל לנו לשאוף ליותר פעילות ממשלתית, ליותר פיקוח ממשלתי - מתוך אמונה מוטעית שהממשלה פועלת כפי שהיינו רוצים - למען האזרח.  

יעקב

קטע טוב כתב יוסי שריד בהארץ "אין זכאי כאולמרט": הוא הפוליטיקאי הכי זכאי במדינה, יש לו כבר שלושה זיכויים (בפרשת הקבלות הפיקטיביות, ראשונטורס וטלנסקי, ועוד היד נטויה).

מזכיר את הבדיחה על שני אנשים שמטיחים זה בזה האשמות שהשני משוגע. אמר אחד: "אתה משוגע. אתה יכול להוכיח שלא? אני יכול להוכיח שאני לא משוגע. הנה יש לי כאן תעודת שיחרור מבית המשוגעים."

יעקב

הממשלה לא טובה בתחום מתן שירות לאזרחים.

בירוקרטיה, סחבת, טימטום, מחסור בתקציבים, חוסר איכפתיות , בריחה מאחריות. אין "בעל בית", שטח הפקר. זה מה שמאפיין את כול השרותים שהממשלה מספקת.

ראינו את זה היטב באירוע הכואב של הדליקה ביערות הכרמל.

הבלגן חגג. לא היה אחראי, כלומר היו יותר מדי, כול אחד מאשים את השני. הכבאים לא היו מוכנים ואין להם ציוד. חסרים תקציבים, חסר ציוד, חסרה הדרכה, תירגולת, מקצועיות. תגובת הכבאים היתה איטית, מטוסי הריסוס שיש בישראל לא הופעלו בזמן.

אוטובוס הסוהרים האומלל שעט לתוך הדליקה, מבלי שאיש יזהיר אותו, לא סיור מוטס של המשטרה, ולא האנשים בבית אורן שראו אותו בבירור נוסע לתוך הלהבות. מדוע לא כיוון איש את האוטובוס ?

אני אפילו לא רוצה לחשוב מה יקרה, כאשר, חלילה וחס, ישראל תעמוד במתקפת טילים מצד הערבים (וזה יקרה במוקדם או במאוחר).

לצערי איני רואה פתרון לבעיה. שירותי הכבאות הם שרות ציבורי מובהק, שאני לא רואה איך ניתן לתת אותו שלא על ידי הממשלה.

אנשים צריכים לדאוג יותר לעשות למען עצמם מה שאפשר, ולא לסמוך על שירותי הממשלה שהם, בהכרח, כושלים.

למשל - הישובים והשכונות שבסמוך ליערות (בכול הארץ) צריכים לדאוג לפס הפרדה היקפי, נרחב, ללא צמחיה, בין הישוב ליער. בפס זה צריכה לעבור דרך רחבה, לגישה נוחה של כבאים. צריך לנקות עשבייה וקוצים בשטחים ציבוריים בין הבתים ובחצרות הבתים.  כול אלה דברים שצריך וניתן לעשות על ידי האזרחים עצמם, או הרשות המקומית. לא לסמוך רק על הממשלה שיכולתה מוגבלת.

יעקב

בלגן ברשות השידור. גרעונות עתק, אין מנהל, אף שר לא רוצה להתעסק עם זה.

הממשלה לא מסוגלת לנהל רשות שידור. כמה שלא יזרימו לשם כסף - זה לא יספיק. הועדים שולטים ומתנגדים לכול צעד ניהול או יעול, ואיש אינו יכול עליהם. הסוף הוא שהוועדים ישיגו מה שהם תמיד משיגים - סגירת המפעל בו הם עובדים.

זכורה לשימצה הפרשה שהטלוויזיה הממלכתית רכשה בזמנו מצלמות דיגיטליות מתקדמות - אך הן שכבו 10 שנים במרתף (המשיכו לצלם במצלמות אנאלוגיות ישנות) כי ועד הטכנאים תפס טרמפ עליהם ודרש דרישות שכר גבוהות. זה בערך מה שקורה גם עכשיו.

הממשלה לא רק שלא מסוגלת לנהל רשות שידור - היא גם לא צריכה לנהל אותה.

רשות השידור היא שריד מהעבר הסוציאליסטי-אידיאולוגי-טוטאליטרי שלנו, בו הפוליטיקאים ראו כתפקיד שלהם ל"חנך" את האנשים - דהיינו לשדר תעמולה. וגם ראו כתפקידם לקחת מאנשים כסף בכוח (אגרת הטלוויזיה) כדי שהעם הבור יממן את החינוך הכפוי שלו בידי הפוליטיקאים הנאורים. למען האמת זו גם מורשת מהמנדט הבריטי, כי האנגלים חוטאים באותו חטא של שידור ציבורי באמצעות ה BBC.

הזמנים האלה עברו, המנדאט מת. רשות השידור אינה חברת החשמל. אפשר לחיות מצויין בלי רשות שידור. אין זה מתפקידה של המדינה לכפות שידורים על אזרחיה ולהתעסק בהפקות טלוויזיה. לא חסרים שידורי טלוויזיה אחרים. לא חסר לממשלה דאגות גם בלי זה.

יש לנצל את המשבר הנוכחי (שהוא חלק ממשבר תמידי) ולסגור את הרשות לתמיד.

עדכון: אריאנה מלמד בואינט מציעה רפורמה "יסודית" (לא סגירה):

...רפורמה מאסיבית בחוק רשות השידור, שתנתק את הקשר בין ערוץ הטלוויזיה הזה לבין הממשלה ושריה ותמיר אותו במודל חדש: שירות שידור ציבורי על פי המודל הנהוג בארצות הברית, ובו אזרחים משלמים מרצונם הטוב תמורת הזכות לצפות במשדרים איכותיים.

פטפוטי סרק. כבר היו עשרות "רפורמות". אין סיכוי לשום רפורמה, הממשלה הוכיחה מעל לכול ספק שאינה מסוגלת לנהל טלוויזיה. היא גם לא צריכה. באשר לשידורים עבורם "האזרחים משלמים מרצונם הטוב" - שידורים כאלה נקראים שידורים מסחריים, בשביל זה לא צריך את הממשלה. אני בעד שידורים מסחריים "שאזרחים משלמים עבורם מרצונם". יתנו לכול יזם או זכיין לשדר בכבלים שידורים למנוים, ללא התערבות, פיקוח או מימון ממשלתי.

גם דן כספי אומר שצריך שינוי:

רשות השידור הינה דוגמה שלילית ובלתי רצויה של שידור ציבורי. רשות השידור מסבה נזק לרעיון של שידור ציבורי. בשל הפוליטיזציה המתמשכת, תרבות הארגון הקלוקלת, הביצועים החיוורים, ניהולה הכושל לאורך השנים ותפוקתה הדלה, הרשות משניאה את השידור הציבורי על כלל משלמי האגרה. אף חסידים מושבעים של השידור מסוג זה, כמוהו כבעל הטור, מתקשים להשלים עם הנעשה ברשות השידור.

גם דן כספי וגם אריאנה מלמד בעד שידור ציבורי, הם רק נגד "פוליטיקאים". הם לא מבינים ש"ציבורי"="פוליטיקאים". לא קיים משהו ציבורי שאינו מנוהל על ידי פוליטיקאים. לא יכול להיות דבר כזה. שרות ציבורי ללא פוליטיקאים זה כמו תצוגת אופנה בלי בגדים. אין דבר כזה.

יעקב

נתניהו הצטרף לכל ממנהיגי העולם, ונשא את הנאום האופנתי על ההיגמלות מנפט. הוא אמר מילים מלאות השראה:

"לדבריו, ישראל יכולה לבטל את התלות של העולם בנפט. "ניתן לעשות זאת", אמר נתניהו "באמצעות המצאה אחת, כפי שבזמנו המצאת פחית השימורים, ביטלה את התלות של העולם במלח כחומר משמר".

לדברי נתניהו, בישראל יש מוחות ולבבות, המבטאים גם יכולת וגם רצון לעשות זאת. נתניהו מנה את התחומים שבאמצעותם ניתן יהיה לבטל את התלות בנפט: אנרגיה סולארית, אנרגיות מתחדשות, אנרגיית מצברים ועוד.

"כל אלה הופכים את ישראל למועמדת מובילה וטבעית ליצור מהפכה עולמית בתחום האנרגיה הירוקה. אפשר לשנות את העולם" אמר נתניהו.

אני כולי נגד הנפט, ובעד המוח הישראלי, ובעד לשנות את העולם, ובעד נאומים שמחממים את הלב אפילו אם הם סתם מילים, ללא כל תוכן של ממש.

במציאות - כל המדענים, היהודים והגויים כאחד, עובדים בקדחתנות כדי להמציא את פחית השימורים שתהווה תחליף לנפט. מי שימציא יהיה גיבור ברית המועצות, חתן פרס נובל, ועשיר כלבייב. איש לא חיכה לנתניהו שיגלה את אמריקה, וידרבן אותו לגלות תחליפים לנפט.(גם את פחית השימורים גילו בלי עזרתו של נתניהו).  אבל אין טענות לנתניהו. הוא עושה את העבודה שלו, הוא נואם נאומים מלהיבים, בשביל זה אנו משלמים לו משכורת, זה בסדר.

רק עצה קטנה לנתניהו: תשאר בתחום הנאומים, בזה אתה טוב. אל תנסה להוציא כסף ממשלתי על חיפוש תחליפי נפט - כי הכסף יבוזבז לריק. יש מספיק כסף למחקרי נפט ואנטי נפט בעולם. ממשלת ישראל לא יכולה לתרום כלום (חוץ מנאומים), ולא צריכה להתעסק בזה. אני חושב שנתניהו יודע זאת.

יעקב

בניגוד לברננקה ופאולסון בארה"ב שמתרוצצים כמו עכברים מורעלים ומשדרים היסטריה, וגם מדברים על תוכניות הצלה גרדנדיוזיות שמשתנות חדשות לבקרים, רוני בראון, שר אוצרנו, דווקא בסדר.

הוא אומר מה שצריך... "המשק יציב, הבנקים בסדר, הממשלה עוקבת... בלה... בלה.. בלה.."

"המטרה העומדת לנגד עיננו היא הפעלה זהירה, מדודה, רלוונטית ואחראית של צעדים שיקלו על התמודדות המשק עם האתגרים העומדים בפניו ויזרזו תהליכים מעודדי צמיחה", אמר השר.

האם זה נכון? האם הבנקים שלנו יציבים? השד יודע. בטח שלא בראון, אבל בראון אומר מה שצריך... בשביל זה הביאו אותו, שידבר. ובראון גם עושה מה שצריך... כלומר לא עושה כלום... שזה בערך הדבר הטוב ביותר שיכולים לעשות כעת.

אני מציע לנשיא הבא של ארה"ב לפטר את פאולסון (מנכ"ל גולדמן זקס לשעבר) ולשכור את רוני בראון.

למען הסר ספקות - מה שנכתב לעיל נכתב ברצינות, ולא בסארקזם.

יעקב

חלפו להן 10 שנים ודבר לא קרה. בסוף 2006 נראה כי השינוי המיוחל סוף סוף מתקרב, לאחר שמשרד האוצר הצליח לשלב בחוק ההסדרים ל-2007 רפורמה מבנית בחברת החשמל. בין עיקרי הרפורמה: הפיכת החברה לחברת אחזקות שתחזיק חברות בנות בתחומי הייצור, ההולכה והחלוקה; פיצול מקטע הייצור לארבע חברות; השארת ההולכה בידי הממשלה; ופיצול מקטע החלוקה לארבע חברות חלוקה נפרדות ודומות בגודלן, שיהיו למעשה מונופולים אזוריים."

"אולם בלחץ העובדים הוסרה הצעת הרפורמה מחוק ההסדרים, והחל מו"מ לגביה עם הממשלה. בפברואר 2007 החליטה הממשלה לקדם את הרפורמה, ורישיון הייצור של חברת החשמל הוארך בשמונה חודשים. בנובמבר אותה שנה הוארך הרישיון בשמונה חודשים נוספים - וכשאלה חלפו ביולי 2008 הוא הוארך בעוד שנה. להארכה אף התלווה תנאי: על שרי התשתיות והאוצר ויו"ר ההסתדרות לקיים מו"מ שיבטיח את זכויות העובדים."

"בינתיים המו"מ תקוע. עד שתצא הממשלה מהסבך הפוליטי שבו היא מצויה לאחר הודעתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט על פרישה מוקדמת מתפקידו ירוויחו העובדים זמן יקר, שישחק כמובן לטובתם. אם לשפוט לפי הצלחת עובדי הנמלים, העובדים יכולים להיות בטוחים שגם את הרפורמה תצא לדרך יהיו אינספור אפשרויות לתקוע אותה בדרך."

ההשתלטות בכוח של וועדי העובדים על נכסי המדינה וניצולם לצורך סחטנות אלימה וחסרת רסן היא שערוריה גדולה. ממשלת ישראל חלשה וחסרת אונים, והאזרחים סובלים ומשלמים מחירים גבוהים עבור השרות המונופוליסטי שגופים אלה מספקים.

ההסתדרות מזמן חדלה להיות ארגון הדואג לעובדים, הוא אירגון גג של וועדים אלימים שדואגים רק להעשיר את חבריהם על חשבון הציבור.

דבר דומה קורה בתחום התחבורה הציבורית, כאן "דן" ו"אגד" נלחמים על הפריווילגיות שלהם, ועל הסובסידיה הממשלתית בסך כ 1.2 מיליארד שקל לשנה.

יעקב

המשך: עוד על צעדי ה"מחאה" האלימים של העובדים בכתבה ב ynet . "כל זאת בהמשך לאירועי הבוקר, במסגרתם חסמו העובדים את הכניסת המנכ"ל לשני מתקנים שונים של החברה, כהמשך לעיצומים בהם פתחו אתמול."...

ד"ר טל שביט, מומחה לניהול סיכונים ופסיכולוגיה* מפרסם מאמר ב ynet  בו הוא אומר שתכנית ההצלה היא הרע במיעוטו, שאמנם צפוי מיתון עמוק במשק האמריקאי (והישראלי), אך ללא ה"הצלה" המשבר היה עמוק יותר בהרבה.

אלו סתם ספקולציות.

איש אינו נביא, אין אנו יודעים אם המיתון שיבוא (או לא) היה יותר עמוק בלי ההצלה מאשר עם ההצלה. כבר היינו בסרט הזה, וה"הצלה" הגדולה של הנשיא רוזוולט ב 1933 גרמה להעמקת המיתון של אז והאריכה אותו בשנים אחדות.

פרשנותו של ד"ר שביט נשמעת מלומדת אבל אין מאחוריה כלום, לא ידע, לא מומחיות, לא נתונים. כלום. ייתכן שהוא צודק, אבל אלו מילים סתם.

בסיום הקטע הוא אומר:

אלא שהתוכנית הזאת היא בכל זאת חיונית. כיוון שבטווח הבינוני והארוך היא תהפוך את השוק למקום בטוח יותר. קשה להעריך כמה זמן יימשך המיתון - אך אין ספק שבסופו יחזור ההיגיון לשווקים, ואנו נחזור לצמיחה מבוקרת יותר ויציבה יותר מכפי שהיינו בה קודם.

גם זו סתם אמונה עיוורת, שמבוססת על שום דבר. בהחלט ייתכן שה"הצלה" הזו מכילה בתוכה את הזרע לפורענות הכלכלית הבאה. בדרך כלל זה מה שהצלות עשו בעבר. כבר כתבתי שאני לא מסוגל לשפוט כעת אם אין מנוס  מלנקוט בצעדי הצלה כמתוכנן. אבל אפילו כן הדבר, אין להקל ראש בנזק שצעדים אלה עוד יגרמו.

* אולי ד"ר טל שביט הוא שחקן פוקר, שחקני פוקר הם בדרך כלל מומחים לניהול סיכונים ופסיכולוגיה.

יעקב

כבר סיפרנו שאחת הסיבות למשבר הנוכחי: המידיניות הסוציאלית של ממשלת ארה"ב שניסתה לעודד כל אחד לרכוש בית או דירה. היא עשתה זאת על ידי הענקת משכנתאות בלי תשלום ראשון מכיס הקונה (down payment ) , ובלי לבדוק את יכולת ההחזר של הלווים.

עכשיו נשאל שאלה במישור העקרוני - אידיאולוגי: מדוע צריך שלכל אחד תהיה דירה ? מדוע טוב לעודד זאת? מדוע הממשלה הציבה את זה כיעד ?

כמובן שרצוי שלכל אחד תהיה דירה. אפילו שתיים או שלוש, למה לא ? (דרך אגב - אנשים בארה"ב אכן קנו שתים או שלוש דירות במשכנתאות הנדיבות שקיבלו). רצוי גם להיות עשיר, צעיר ובריא. אין וויכוח על כך.

אבל אנו חיים בעולם שיש בו אילוצים פיזיים וכלכליים. כל אחד מסתדר בעולם זה כמיטב יכולתו, עובד, מרוויח, וקונה בכסף שיש לו מה שהוא מרגיש צורך לקנות, לפי סדר עדיפות אישי. אחד יקנה דירה, אחר חופשה בקריביים, או מכונית ספורט, ויעדיף לגור בדירות שכורות. גם ייתכן שבשלב מסויים אדם מעדיף מכוניות ובילויים, בשלב אחר הוא יקנה בית. זה תקין, זה רגיל.

השאלה היא מדוע הממשלה צריכה ל"עודד" אנשים לעשות משהו אחר ממה שהם מעדיפים. מדוע הממשלה צריכה להגיד לאדם: "אל תקנה אוטו יקר, תקנה דירה!". אמא אומרת כך כל הזמן לבניה, אבל האם המדינה צריכה לקחת על עצמה תפקיד של אמא ?

יש אנשים מסכנים, חולים, עניים. נניח שהמדינה צריכה לעזור להם. אז שהמדינה תתן להם כסף (אבטחת הכנסה) ותניח להם להחליט איך להוציא את הכסף ומה טוב בשבילם. למה דווקא דירה? למה לתת את העזרה בצורה של משכנתא לדירה ולא בצורה של מזומנים ? האם יש עדיפות לרכישת דירה דווקא על פני הצרכים האחרים של האדם? למה?

ועוד. כאשר הקלו על מתן משכנתאות - הקלו לכולם לא רק לעניים. אנשים לאוו דווקא עניים השתוללו, קנו דירות מעבר להישג ידם, קנו כמה דירות, קנו בתי יוקרה. אלה שמתקשים עכשיו להחזיר משכנתאות הם לאו דוקא עניים, הם אנשים בינוניים או אפילו עמידים (חלקם) שהיו להם עיינים גדולות ושאיפה לנצל את המשכנתאות הקלות, וקנו מעבר ליכולתם.

כך נוצרה הבועה - ניבנו דירות ובתים, נקנו דירות ובתים מעבר לרמת הצריכה הטבעית, ומעבר ליכולת הכלכלית הריאלית של האנשים. הכל בעידוד הממשלה והרגולציה. אם יש איזושהי הצדקה לעזרה ממשלתית - היא מתייחסת לעניים בלבד. הרבה תכניות סיוע ממשלתיות שנועדו כביכול לעניים מגיעות לאו דווקא אליהם.

הרבה אידיאולוגיה ממשלתית עומדת ביסוד המשבר. אידיאולוגיה מוטעית. מדיניות מוטעית.

יעקב